כסף נבחר חלק ג שצ

העד המסייע נמי נאמן מדאוריית' כמו העד המחייב והו"ל כתרי לגבי תרי דאין חילוק בין באו בבת אחת ובין בזא"ז אלא בכל ענין אוקי סהדי לגבי סהדי וסליק עדותן דתרוייהו כמאן דלית' ונראה דה"ה איפכא היכא שפטרוהו ב"ד לאחר משום עד המסייע ואח"כ בא ע"א והכחישו אמרי' סליק עדותן כמאן דליתא ואי הוי חייב ש"ד או היסת בלא זה השתא נמי חייב ולא אמרי' כיון דכבר פטרו ב"ד ע"פ עד הו"ל כבאו בזא"ז כדאמרי' ביבמות דסהד' בתרא הוי כחד לגבי תרי דשאני התם דסהד' קמ' מהימן כתרי ולא סהדא בתרא אבל הכא הך סהד' בתר' לענין שבועה מהימן כמו הך סהד' קמא עכ"ל. וע' בנ"י ריש ב"מ שכ' דעד המסייע אינו פוטר אלא משבועת התקנה אבל לא משבועה דאורייתא וכן סובר הר"ן ורמב"ן במלחמות ע"ש. ועיין במש"ל בפ"ה הלכה ו' משאלה שכתב ועוד נראה דעד כאן לא קאמר הרי"ף דאפי' בטענת איני יודע משביעו אלא דוק' בעד אחד המכחיש את הנתבע כיון דטעמ' דע"א דמחייב שבועה לא הוי בשביל שמסייע את התובע אלא בשביל שמכחיש את הנתבע מש"ה אף כשטוען התובע א"י כיון דאיכ' הכחשת הנתבע משביעו אף שאינו מסייע ממש לתובע אבל בעד אחד המסייע לנתבע דטעמ' לא הוי בשביל שהוא מכחיש את התובע אלא בשביל שהוא מסייע לנתבע מש"ה אמינ' דדוק' כשטוען ברי הנתבע דאז מסייעו ממש פוטרו מן השבועה אבל כשטוען איני יודע דאז אינו מסייע ממש אינו פוטר אותו מן השבוע' אף שהוא מכחיש ממש לתובע עכ"ל (זה כתב על מעשה הוב' בתשו' רשב"א על השואל כלי מחברו ונאבד המשאיל אומר סלע הי' שוה והשואל אומר א"י ועד א' מעיד שאינו שוה אלא שקל. וכתב שם אלו לא הי' כאן ע"א הוה המשאיל נוטל בלא שבועה משום דהו"ל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע אבל עכשיו שיש ע"א המכחיש את המשאיל אם רצה השואל משביעו שבועת המשנ' כענין ע"א מעיד שהו' פרוע ואם רצה נותן לו סלע בפני עד זה ואח"כ מביאו לידי שבועה דאוריי' וכההי' דפרק הכותב וזה לדברי הרי"ף שכ' בפרק כל הנשבעין אבל יש מהגדולים שחלקו עליו. ומ"מ אינו נוטל אלא בשבוע' המשנה עכ"ל) כתב אספ"ז בשם הר"ן (על הא דמביא מהרא"ם ראי' דעד א' פוטר מן השבועה מהא דגמר ר' חייא דעדים מחייבין שבועה מפיו ועד ככתוב בפסקי הרא"ש) לפי דעתי אינה ראי' שאפי' אם נאמר דאין ע"א פוטר משבועת התורה למי שנתחייב בה. ה"מ כשנתחייב בה על פיו משום הודאה במקצת אבל כשנתחייב בה ע"פ ע"א ודאי דע"א המכחישו פוטרו ממנה דע"א אע"פ שהאמינ' אותה תור' ה"מ היכ' דליכ' הכחשה אבל היכא דמכחיש ליה סהדא אחרינ' לא כדאמרי' בסוטה וכו' אף כאן כל שלא נתחייב בשבועה אלא מכח ע"א ע"א פוטרו. ולא מטעם שע"א יש לו כח לפטור משבועה אלא מפני שהוא מכחיש העד הראשון שחייבתי' ומשוי לסהדותי' כמאן דלית'. ונמצ' שאף בעד א' עד א' כיוצא בו פוטרו כמו בשני עדים ואין כאן פירכא. שמא תאמר אכתי איכ' פירכ' דבפיו וע"א אין כיוצ' בו בהן פוטרין שבועתן בזה אחר זה כדאית' בסוטה כאן בב"א כאן בזא"ז הראשון נאמן משא"כ בעדים וכו' ליתא דכי אמרי' דבזא"ז ראשון נאמן ה"מ דוק' כשנעשה מעשה ע"פ עדותו של ראשון אבל כשלא נעשה מעשה הוי כבת אחת כדאמרי' ביבמות והתירוה לינשא וכיון שהתירוה וזכתה בעצמה שאין הדבר מחוסר מעשה אבל גבי שבועה אפי' חייבוהו ב"ד ע"פ שבוע' כל שבא ע"א והכחישו קודם שנשבע הוי כבת אחת לפיכך דבר ברור שאפי' נאמר ע"א אינו פוטר ה"מ שבועת מודה במקצת או שומרין אבל משבוע' ע"א ע"א פוטר משום דראשון הוי ע"א בהכחשה ולא מהימן. עכ"ל בב"מ דף ב':

(כלל קכח) עדי חתימה או מסירה כרתי [א.] גיטין דף פ"ו מתני' שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים (האי תנא לאו כר"מ ס"ל דע"ח כרתי דלר"מ הולד ממזר ולמאן דמוקי לה בגמ' כר"מ איכ' למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולאו כר"א דהא פליג בסיפ' אלא כיון דכתב בכתב ידו וכתב ונתן קרינן וכו') יש עליו עדים ואין בו זמן. יש בו זמן ואין עליו אלא עד א' הרי אלו ג' גיטין פסולין וכו' ר' אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר (לינש' לכתחלה) וגובה מנכסים משועבדים (גובה כתובתה בגט זה מנכסים משועבדים דתנן הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה לישנ' אחרינ' אם שטר מלוה הוא גובה מנכסים משועבדים) שטר חוב נמי קרי גט רש"י גיטין דף ג'] [גמ']. אמר ר"י אמר רב הלכה כר"א בגיטין כי אמריתי' קמי' דשמואל אמר אף בשטרות (ורב סבר בשטרות לא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום ושמואל סבר התם עצה טובה קמ"ל) ורב בשטרות לא הא קתני וגובה מנכסים משועבדים (אם שטר הוא או גט זה גובה כתובה מנכסים משועבדים) ר' אלעזר תרתי אמר ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחד' וכן אמר ר' יעקב בר אידי הלכה כר"א בגיטין ור' ינאי אמר אפי' ריח הגט אין בו (לפסול לכהונה וכ"ש להתיר) ור' ינאי ל"ל דר"א הכי קאמר לרבנן אפי' ריח הגט אין בו. וכן אמר ר' יוסי ב"ר חנינא הלכה כר"א בגיטין ור' יוחנן אמר אפי' ריח הגט אין בו לימא ר"י ל"ל דר"א ה"ק לרבנן אפי' וכו'. אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא הל' כר"א בגיטין ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה משום רבינו (רב) אמרו הל' כר"א בגיטין דאמר רב חסדא וכו' אמר רב הלכה וכו' וכן כי אתא רבין אמר ר' אלעזר אמר רב הלכה כר"א בגיטין:

[ב.] גיטין דף ג') ולרבה דאמר (טעמ' דמתני' צריך שיאמר בפני נחתם וכו') לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה אי ר"מ (דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו) חתימה בעי כתיבה לא בעי דתנן אין כותבין במחובר לקרקע כתבו על המחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר אי ר"א כתיבה בעי חתימה לא בעי (דר"מ סבר דכי כתיב וכתב לה אחתימ' כתיב ור"א סבר וכ' כתיבה משמע) וכי תימ' כי לא בעי ר"א חתימה מדאוריית' מדרבנן בעי והא ג' גיטין פסולין ולא בעי ר"א חתימ' לשמה אלמ' מדפליג ר"א את"ק דלא פסל אלא לכתחל' ש"מ דר"א מכשיר אפי' לכתחלה] ואלא ר"מ וכי לא בעי ר"מ כתיב' לשמה מדאוריית' מדרבנן בעי והאמר ר"נ אומר הי' ר"מ אפי' מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר [היינו היכ' דלא צוה הבעל לכתוב אבל אם צוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות צוויו תו' גיטין דף ס"ו ע"ב] אלא לעולם ר"א היא וכי לא בעי ר"א חתימה היכ' דליכ' עדים כלל היכ' דאיכ' עדים בעי דאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו [שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה] שהו' פסול, כתבו תוס' תימה מה ענין שלא לשמה למזוייף מתוכו שחותמין בו קרובין או פסולין דהתם בדין מפסל משום דלמ' אתי למסמך עלייהו להשיאה או להוצי' ממון אע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה יש בכך אם נסמוך עליהן. וי"ל דמ"מ איכ' למיגזר חתימה אטו כתיבה דאם אין עושין חתימה לשמה פן לא יכתבו גם הכתיבה לשמה עכ"ל. ועוד כתבו תוס' בד"ה ג' גיטין וכו' אע"ג דר"מ סבר וכתב היינו וחתם מ"מ כשר הולד כתב בכתב ידו וכו' דכיון שהבעל עצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו עכ"ל ועוד כ'