כסף נבחר חלק ג שפו

[יב.] סוטה דף מ"ז מתני' ע"א אומר ראיתי את ההורג ע"א אומר לא ראיתי היו עורפין וכו'. [גמ']. טעמ' דמכחיש לי' הא לא וכו' ע"א מהימן מנה"מ דת"ר לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפי' אחד בסוף העולם (הכיר בו) לא הוו עורפין. השת' דאמרת ע"א מהימן אידך חד היכ' מצי מכחיש והאמר עולא וכו' אמר לך תני לא היו עורפין וכו' (וכל הסוגי' כמו שכ' בדף ל"א):

[יג.] יבמו' דף קי"ז ע"ב מתני' עד אומר מת ונשאת ובא א' ואמר לא מת לא תצא. [גמ']. טעמ' דנשאת הא לא נשאת לא תנש' והא אמר עולא כ"מ שהאמינ' וכו' (חשוב כשנים כגון בעדות אשה לומר מת בעלה ובסוטה לומר שנטמאה רש"י דף פ"ח) הכי קאמר ע"א אומר מת והתירוה לינש' לא תצא מהיתר' הראשון (ודוק' התירוה קודם שיבא עד השני המכחישו אבל בא קודם שיתירוה מודה עולא דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשבינהו כתרי). כתבו תוס' הכא משמע דלא איירי עול' אלא בזא"ז ובסוטה משמע דמיירי בכל ענין וכו' ומיהו י"ל דעול' לא איירי אלא בזא"ז אלא שנראה לו דוחק להעמיד מתני' דוק' בב"א ועוד אור"י דאפי' איירי עול' בכל ענין ה"מ התם מדאוריי' ע"א מהימן בסוטה אבל הכא גבי אשה דלא מהימן אלא מדרבנן לא חשיב כשנים אלא בזא"ז ואע"ג דיש חילוק בין דאוריית' ובין דרבנן מייתי הא דעול' דנראה לו דחשיב כשנים בזא"ז מדרבנן כמו בדאוריית' בבת אחת עכ"ל ומוכח מסוגי' זו דלגבי תרי ממש פשיט' דמודה עולא דחשוב כחד ובטל ולא אמרי' תרי ותרי נינהו] ועיין כתובות דף כ"ב ע"ב תוס' ד"ה אי הכי. כתב נמוקי יוסף בשם הריטב"א נראין הדברים כדברי ר"י ז"ל שאמר דוק' בעדות דבר שבערוה דבעי' שנים והאמינוהו לזה כשנים אבל באיסור דעלמ' דסגי בחד כיון שלא האמינוהו אלא כחד כי אתא אחרינ' ואכחשי' הוי הכחשה כחד לגבי חד עכ"ל. כתב הש"ך בי"ד סי' קכ"ז וכן דעת מהרש"ל חולין (דף ט') וב"ח סוף סי' א' ופסקו דלא כמהרי"ק שפסק על א' שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו שהשחיטה כשרה מטעם כיון דהאמינו לשוחט הוי לי' כשנים וכו' אבל. המחבר סי' א' פסק כמהרי"ק וכן נר' מהרא"ש פרק הניזקין. וכן משמע תוס' כריתות ריש פרק אמרו לו וכן דעת רמ"א שהביא הטור בח"מ סי' מ"ו [גבי ע"א אומר תנאי וע"א אומר לא הי' תנאי דנאמן הראשון] דאפי' במילת' דלא הוי דבר שבערוה אמרי הכי. ונ"ל ראי' לדבריהם מסוף סוטה גבי ע"א אומר ראיתי ההורג דאמרינן נמי כ"מ שהאמינה ואפשר לומר דדעת הריטב"א וסייעתו דדוק' היכא דגלי לן קרא דע"א נאמן ה"ל כב' דהא התור' האמינתו כשנים אבל היכא דלא גלי לן קרא אלא דמסבר' או מתקנת חכמים הוא נאמן כגון חתיכה ספק שומן ספק חלב ואומר עד אחד דהוא שומן או היכ' דאמר לו עד אחד נתנסך יינך וכו' כיון דלא גלי קרא אינו חשיב כשנים אלא דבעדות אשה דמדינ' בעי שנים וחז"ל האמינוהו כשנים אין דבריו של אחד וכו' וגבי עגלה ערופה ילפינן מקר'. לפי זה יש לומר דרמ"ה מודה לריטב"א דאיהו בשבועה מיירי דגלי קרא דקם לשבועה. מיהו בהא לא פליג מהרי"ק וסייעתו דבבת אחת לא אמרי' הוא כשנים ואע"ג דעובד' דשוחט הוי כבת אחת שאני התם כיון דהאמינוהו לשוחט מטעם דחזקת רוב מצוין וכו' מסייע ליה הוי כאלו נתקבל עדותו בב"ד וכו' והיינו נמי טעמ' דבכ"מ דע"א נאמן מן התורה אפי' האחד מכחישו מיד בב"א אין דבריו כלום כמ"ש תוס' בכתובות (בתירוץ הב' וכן ביבמות) משום דכיון דהאמינה תורה ע"א הוי כאלו נתקבל עדותו כבר בב"ד עכ"ל הש"ך. ובפרק האשה שלוה כתב נ"י ומסתבר' הא דעולא אפילו אשה במשמע דהא האמינה תורה כדאמרינן הכא דעדות אשה הוי עדות בענין זה וא"כ אפילו אם בא עד כשר אחר שהתירוה להנש' ע"פ אשה להכחישה הוי ליה חד ועדות' שהי' ראשון חשיב כשנים וכו' וכן משמע כתובות (דף כ"ג) גבי את וחברתך טמאות דחשיבא עדות אשה כעד כשר וכן איתא בירושלמי וכו' ויש מי שאומר דאשה לגבי עד כשר אע"פ שהתירוה או אפי' נשאת תצא כיון דעד כשר מכחישה ושאני גבי שבוי' בכתובות דהקילו. וכן דעת הרמב"ם ורמב"ן מודה כשהתירוה ע"י עצמה וכו' שתצא אבל חולק עליו כשהתירוה ע"פ אשה מן הטעם שאמרנו. הרשב"א ז"ל ע"ש עוד עכ"ל:

[יד.] שבועות דף מ' אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל לא שנו (דבעי טענת ב' כסף) אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפי' לא טענו אלא בפרוטה חייב מ"ט דכתיב לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת וכו' הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ותני' כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה. כ' הרא"ש יש מדקדקים מדקאמר אבל טענת מלוה אלמ' אין נשבעין בע"א אלא בטענה וכפירה כלומר בטענת ברי אבל לא בטענת שמא כגון שאמר לו ע"א אמר לי שנטלת משלי מנה והלה כופר והביא ע"א פטור משבועה הואיל ולא טענו טענת ברי וכן אמר ר' אפרים תלמידו של הר י"ף. והביא ראיה מדאמרי' ב"מ (דף ד') הצד השוה שבהן ע"י טענה וכפירה הן באים. אלמ' בטוענו ברי דוק'. ולאו ראיה היא דטענה וכפירה פירוש שזה תובע וזה כופר ואפי' בטענת שמא מ"מ תובע הוא. והר"י הלוי ג"כ כתב שאין נשבעין ע"פ ע"א אלא בטענת ברי ורי"ף לא ס"ל הכי כי הביא מעשה בפרק כל הנשבעין בעסק חד גבר' דא"ל לחברי' אית לי חד סהד' דאתית לביתאי ופתחת לי' דלא באנפאי ושקלית מיניה חד טעינ' דכיתנ' א"ל אין שקלית ודידי שקלית דאת אמרת למשקליה מחושבנ' דאית לי' גבך. ופסק דהוי מחויב שבועה שאי"ל ומשלם ואע"ג דטענת שמא הוא דלאו באפי שקלי' ולא ידע אלא ע"פ ע"א. וקר' ומתני' דייקי הכי. קרא דכתיב לכל עון וכו' אבל קם לשבועה ומשמע בכל ענין דומי' דשנים. מתני' כ"מ ששנים מחייבין וכו' ושנים מחייבין אפילו בטענת שמא כגון שאמר גזלתני שלא בפני וכו' ובירושלמי מקשה אהך כללא והרי שנים מחייבין אותו קרקע שניא שאין נשבעין על קרקע והרי מחייבין אותו קנס שניא שאין נשבעין בקנס. פי' רבינו שמואל ה"ק בכל דבר שנשבעין עליו ע"א מחייבו שבועה אבל דבר שאין נשבעין עליו אין ע"א מחייבו שבועה. ואם אית' הוי לי' לאקשוי והרי שנים מחייבין אותו בשמא אלא ודאי כלל זה אמת חוץ מאותן ג' דברים. הרמב"ן ז"ל עכ"ל הרא"ש:

[טו.] ב"מ דף ב' על הא דאמר ריש' במציאה וסיפ' במקח וממכר פריך הש"ס ולחזי זוזי ממאן נקט כתב הרא"ש פי' ר"ת דהכי פירוש. נשאל למוכר ממי קיבל מעות דנהי דאין נאמן בזמן שאין מקחו בידו מ"מ הוי כע"א ולכל הפחות תועיל עדותו שיטול בלא שבועה אותו חציה שמוכר מסייעו וגם את חברו הוא מחייב שבועה דאוריית'. ומשני דנקיט זוזי מתרווייהו וכו' ולא ידע הי מדעתיה ומדברי ר"ת יש ללמוד דע"א פוטר מן השבועה והביא מהר"ם רוטנבורק ראי' לדבריו מדדרשי' לכל עון וכו' אבל קם לשבועה דלא מיעטה קרא בין לחיוב שבועה ובין לפטור משבועה ועוד ק"ו הוא איזה כח מרובה כח המוחזק או כח שאין מוחזק הוי אומר כח המוחזק א"כ מה כשהעד מסייע למי שאין מוחזק זוקק את המוחזק לישבע כשהעד מסייע למוחזק כ"ש שיפטרנו מן השבועה וכו' ועוד ראיות ע"ש ורבינו יונה הקשה עליו ע"ש ופסק הרא"ש כמהר"ם. ועיין תוס' ב"מ דף ב' ד"ה ולחזי כתבו כר"ת (עיין סוף הכלל מ"ש בשם אספ"ז):

[טז.] בבא בתר' דף ק"ס מתני' פשוט שכתוב בו ע"א ומקושר שכתוב בו ב' עדים שניהם פסולים. [גמ'] (דף קס"ה)