כסף נבחר חלק ג שפה

אפ"ה הלכת' כרבא דהך עובד' דלעיל גבי טהרות דאתא לר' אמי וא"ל אינו נאמן היינו נמי כאביי וכשאמר לו משמי' דר"י שהוא נאמן חזר בו. והך עובד' נמי הוי מקמי' דשמעי' להא דר"י אי נמי מתחלה שאל לו אם הספר תורה בידו וכשאמר לו שאינו בידו עדיין הי' לו לישאל אם אמר לו בפעם ראשונה כשמצאו אלא שהבין מתוך דבריו כשאמר לו ס"ת ביד לוקח שהו' בעצמו החזירו לו לא אמר כלום הילכך אמר לו דשוב אינו נאמן עכ"ל. ועיין במרדכי ביבמו' כ' נמי י"ד חילוקים:

[י.] קדושין דף ס"ד תניא כוותי' דרב חסדא בני זה בן י"ג שנה ויום אחד בתי זו י"ב שנה ויום א' נאמן לנדרים ולחרמים ולהקדשות ולערכין אבל לא למכות ולעונשין [להחזיק שערותיהן בחזקת סימן למלקות ולהעניש] כתבו תוס' נאמן לנדרים דע"א נאמן באיסורין. תימא הא אין נאמן אלא בדבר שבידו וי"ל כיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו. מיהו קשה מאי איריא אב אפי' אחר נמי וי"ל דאב דייק טפי לדעת שניו לפי שעליו מוטל להודיע לאחרים לכך לאב עשאוהו כבידו ולא לאחרים עכ"ל. ולעיל אמרי' מהו לסקול על ידו אם אמר קדשתי את בתי ועדי קדושין אינן באים לפנינו וזינתה מהו להחזיק על פיו כדין נערה מאורסה ולסוקלה] רבא אמר אין סוקלין כי הימנ' רחמנא לאב לאיסור [את בתי נתתי לאיש הזה לאוסרה על כל העולם לקטלה לא הימניה]. רב אסי אמר סוקלין לכולי מילת' הימניה רחמנ'. אמר רב אסי ומודינ' באומרת נתקדשתי שאין סוקלין. אמר רב אסי הני שמעת' דידי מרפסן איגרי השתא ומה במקום שאם בא לכנוס כונס אמרת סוקלין מקום שאם בא לכנוס אינו כונס אינו דין שסוקלין ולא היא לאב הימניה רחמנ' לדידה לא הימנה ורב חסדא אמר א' זה ואחד זה אין סוקלין וכו'. [ועיין מהרימ"ט בחדושיו דכתב דאם הוחזק לגדול ע"פ אביו ואח"כ בא על הערוה בפני עדים חייב מיתה כיון שבשעה שאמר שהוא גדול עדיין לא נתחייב מיתה הרי הוחזק אם עבר שום עבירה למה לא יתחייב מיתה. והכא לא איירי בכה"ג ע"ש]:

[יא.] סוטה דף ל"א מתני' אמר ע"א אני ראיתיה שנטמאת (שזינתה) לא הית' שותה ולא עוד אלא אפי' עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה [שלא תשת' ולא תטול כתובתה] וכו'. עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומר' נטמאת ואשה אומר' לא נטמאת היתה שותה. א' אומר נטמא"ז ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה. שנים אומרים נטמא' ואחד אומר לא נטמא' לא היתה שותה:

[גמ']. עד אחד מהימן מנה"מ דת"ר ועד אין בה בשנים הכ' מדבר אתה אומר בשנים או אינו אלא באחד ת"ל לא יקום עד אחד באיש וכו' מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנא' עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכ' אחד ואמר רחמנ' תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה. וכיון דמדאוריית' ע"א מהימן אידך היכי מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כ"מ שהאמינ' תור' ע"א הרי כאן שנים (הרי הוא כשנים) אלא אמר עולא תני גבי ע"א אומר נטמאת וע"א אומר לא נטמאת) לא היתה שותה. וכן אמר ר' יצחק וכו' ור' חייא אמר הית' שותה לר"ח קשיא דעולא לא קשיא כאן בבת אחת (מתני' כשהעידו שניהם בתוך כ"ד דבטלי דבריו מיד ולא נתקיימו עדותן בב"ד והיכן האמינו תורה כשנים כגון אם העיד עדותו ויצא דתו לא מצי חד לאכחושי) כאן בזה אחר זה. (עיין תוס' כריתו' דף י"א ע"ב ד"ה אמרו):

כתבו תוס' קשיא דהכא משמע כיון דנתקבל עדותו של ראשון אע"פ שלא עשו ע"י עדותו שום מעשה ולא שום הורא' כפירש"י והא ביבמו' (דף קי"ז) משני דהכי קאמר עד אומר מת שהתירוה לינשא ובא אחד וכו' לא תצא מהיתר' הראשון והא חיה (ח"ג) התם בזא"ז ופרש"י התם אבל אם קודם שהתירוה בא עד שני מודה עולא דלא סמכי אקמאי דאכתי לא אחשבינהו כתרי, לכן נראה לפרש הכא בזא"ז שהורו ע"פ עדותו. מיהו תימ' עולא גופי' דתני לא היתה שותה מאי דוחקי' למימר הכי והא מתני' לא משמע ששהה השני אחר הראשון עד שהורו ואסרוה עליו י"ל דמתני' בסתם קתני. אי נמי ר' יצחק ועולא הוי מתרצי ההי' דיבמות כדמתרצי אליבי' דר"י כתובות (דף כ"ב) משום לזות שפתים. וההי' דהאשה רבה (דף פ"ח) לא דמי לתרוייהו משום דגבר' אתי וקאי עכ"ל. ובש"ך יו"ד סי' קכ"ז תירץ קושית תוס' דההי' דיבמות דאין ע"א נאמן אלא מדרבנן ודוק' כשאומר בפני ב"ד דהא קי"ל נשאת בעד א' שלא ע"פ ב"ד תצא [דין זה דאם נשאת בלא התרת ב"ד כתוב באה"ע סי' י"ז סל"ט. ושם אית' אם נשאת שלא בהוראת ב"ד י"א שלא תצא. וכתב ח"מ דאע"פ שהמחבר כתב בלשון י"א והוא דעת הר"ן לא נמצא מפורש מחלוקת בזה אלא דמתשו' רמב"ן משמע בלא הוראת ב"ד אין ע"א כלום ובאמ' גם מזה לא מוכח ומסיק ח"מ דבאמת ליכ' פלוגת' בזה אף שכ' בלשון י"א וב"ש כתב נמי שלא נמצ' פלוגת' מפורשת. וע' תשוב' מהרשד"ם שמבי' ראיה אם נשאת בלא התרת ב"ד לא מהני. וע' בב"ש א"כ הש"ך שכ' דהא קיי"ל וכו' תמוה היכן קי"ל הכי] והלכך כל כמה דלא התירוהו ב"ד לא חשיב כשנים אבל גבי סוטה דרחמנ' הימנה מיד נאמן כשנים עכ"ל. תנן ע"א או' נטמאה ושנים אומרים וכו' היתה שותה הא חד וחד לא היתה שותה תיובת' דר' חייא אמר לך ר"ח ולטעמך אימ' סיפ' ב' אומרים נטמאת ואחד וכו' לא היתה שותה הא חד וחד היתה שותה. אלא כולה בפסולי עדות ור' נחמיה היא דתני' ר' נחמיה או' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הלך אחר רוב דעות (הוציאתו לעדות זה מכלל כל עדיות שבתורה לפיכך פסולין וכשרין שוי' בה והלך אחר רוב דעות המעידין בדבר) ועשו ב' נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ואיכ' דאמרי כל היכ' דאת' עד אחד כשר מעיקר' אפי' מאה נשים נמי כע"א דמיין (אם אמר ע"א כשר נטמאה ונתקבל עדותו ואח"כ באו ק' נשים כע"א דמיין והוי לי' קמא שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים) והב"ע כגון דאתי אשה מעיקר' ותרצ' לר' נחמיה הכי כ"מ שהאמינה וכו' הלך אחר רוב דעות ועשו ב' נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל ב' נשים באיש אחד כי פלג' ופלג' דמי [כלומר כי חד וחד אי בבת אחת אוקמי' אספק' ואי בזא"ז וההו' דהאמינה תורה קדם ואתא בריש' הוי ליה כשנים והנך כחד ואין דבריהם במקומו. והיכ' דשתים אומרו' נטמא' וע"א כשר אומר לא נטמאת היתה שותה כי חד וחד נינהו ומתני' דקתני לא היתה שותה כגון דההו' חד הוי פסול] ותרתי בפסולי עדות ל"ל [למתני מתני'] מהו דתימ' כי אזלי' בתר רוב דעות לחומר' (שתשתה) אבל לקול' לא אזלי' (בתר רוב דעות בפסולי עדות והיכ' דב' אומרות נטמאת וא' אומר לא נטמאת כיון דאיכ' הכחשה וכו' אוקי מלת' אספק' ותשת') קמ"ל. כתבו תוס' תימ' היכי הוי מתרץ ר' יצחק מתני' דכריתות (דף י"א) דתנן ע"א אומר אכל וע"א אומר לא אכל וכו' מבי' אשם תלוי כיון דהאמינה תורה ע"א דנפק' מאו הודע חטאת הו"ל לאתויי בשלמ' ר"ח הוי מוקי בבת אחת. ירושלמי גידל בר בנימין בשם רב אמר בכ"מ שהכשירו ע"א עדות האש' כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש וכו' ותו בירושלמי ע"א אומר נטמאת וע"א אומר לא נטמאת שמעון בר' אבא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין וטעמ' מפני שכאן רגלים לדבר ומסיק נמי התם דבעדי טומא' לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפני שרגלים לדבר עכ"ל: