כסף נבחר חלק ג שפד

לה בת"כ או הודע וכו' וגם באשתו זינתה נאמן ע"א ובקדושין בעינן ב' עדים דהו' קיום דבר ילפינן דבר דבר מממון ע"ש:

[ח.] גיטין דף נ"ד ע"ב ת"ר הי' עושה עמו בטהרות וא"ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו. הי' עושה בזבחים ואמר לו וכו' נתפגלו נאמן אבל א"ל טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו וכו' אינו נאמן מ"ש ריש' ומ"ש סיפ' אמר אביי כל שבידו נאמן (כל שבידו לעשות בשעה שמודיעו נאמן וריש' כגון שעודן בידו לטמאן ולפגלן וגבי קרבנות בכהן העובד קמיירי כגון שהעידו בין שחיטה לזריקה וכו' שעדיין בידו לפגלן בשאר עבודות אבל ביום פלוני שכבר יצאו מידו לאו כל כמיניה) רבא אמר (אע"פ שאין בידו נאמן וסיפא) כגון דאשכחי' ולא אמר לי' ולא מידי ולבתר הכי אשכחיה ואמר לי'. כתבו תוס' מכאן אמר ר"ת דאדם המטהר יין לחברו אי אשכחי' וא"ל בזימנא קמיית' מהימן כרבא אפי' מכחישו כיון דהי' בידו אבל אחר לא מהימן אי מכחישו או אמר איני יודע ואי שתק מהימן וכו' ואפי' היכא דלא מהימן מ"מ לדידי' אסור דשוויה אנפשי' חתיכה דאיסור' עכ"ל:

ההוא דא"ל לחברי' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אתא לקמיה דרב אמי א"ל שורת הדין אינו נאמן אמר לפניו ר' אסי ר' אתה אומר כן הכי אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו (ואפי' לאחר זמן) היכן האמינתו אמר ר' יצחק בר ביסנא כה"ג ביה"כ יוכיח דכי אמר פגול מהימן (דהא כתיב המקריב אותו לא יחשב וקרינן לא יחשוב מחשבת פגול ואם חשב פגול יהי') ומנא ידעי' והכתיב כל אדם לא יהי' באוהל מועד אלא לאו משום דמהימן ודלמ' דשמענ' דפגיל (דאמר בקול רם הריני מזה על מנת להקטיר אימורין חוץ לזמנן) אי לאו דמהימן אע"ג דשמעי' נמי לא מהימן דדלמא בתר הכא קאמר ודלמא חזיני' בפשפש (דבשעת אמירה הי' מזה) קשיא:

ההוא דאתא לקמי' דרב אמי א"ל ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת א"ל ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרו' שכר ס"ת כולה מי הפסיד א"ל אין שכל ס"ת שאין אזכרו' שלו לשמן אינו שוה כלום. וליעבר עלייהו קולמוס וניקדשו כמאן נימא דלא כר' יהודה דתנן הרי שהי' צריך לכתוב את השם וכו' אפי' תימא ר"י עד כאן לא קאמר ר"י אלא בחד' אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמחזי כמנומר. ההוא דאתא לקמי' דר' אבהו וא"ל ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתין לשמן ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת ומאי שנא מדר' אמי התם איכ' למימר טעה בדר' ירמיה (איכ' למימר שמשקר ומכוון להקניטו וסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות) הכא כיון דקא מפסיד כולי אגרא ואתא ואמר אימור קושט' קאמר:

כתב רמב"ן בחדושי גיטין והוי יודע שלא אמרו כן אלא בפועל משום דמיד הי' לו להודיע וכו' אביי סבר שאינו נאמן אלא כשעדיין בידו לטמאם ורב' סבר כל זמן שלא הוציא מלאכתו מתחת ידו או שהוציא ולא מצאו לומר לו אע"פ שאין בידו לעשות נאמן וכו' עוד יש לפ' דפועל דכיון שקיבל עליו לעשות בטהרה וכו' אינו נאמן על עצמו בכך דנזהר הוא בהן ולא כל כמינ' לומר פשעתי וקלקלתי אבל בע"א דעלמא ודאי נאמן שמא לא נזכר בשעה ראשונה וראב"ד כתב נ"ל דלאביי אי א"ל בשעה שהוציא מתחת ידו כל שבידו קרינן ביה וכו' ורש"י ור"ח פירשו כל שבידו לטמאם וכו'. וכ' עוד הראב"ד אבל עד אחד דעלמ' נאמן אפי' אינו בידו וראי' מהא דאמרי' לעיל גבי היזק שאינו ניכר מה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו משמע דאם מודיעו הוא נאמן ואע"פ שאין זו ראיה גמורה שמא כדי שיודיעו קאמרי' (ולא משום דנאמן בע"כ דבעה"ב אלא דלמ' אם יודיעו יאמין לי' כ"כ רשב"א בקדושין דף ס"ה) עכ"ל. ועיין בר"ן בהלכו' אהא דס"ת ביד מי כתב נמי דוקא משום דחזקת פועל עשה כהוגן מה שבידו וכל שאין בידו אינו נאמן דחזקה משקר ומיהו באדם דעלמ' ע"א נאמן באיסורין בכל צד דסתמ' אמרו נאמן:

[ט.] כ' הרא"ש בשם הריצב"א דאפי' היכא דהיה לו לידע אם שתק מעיקרא ולבסוף צווח ומכחישו אם נותן אמתל' לדבריו דמה ששתק מעיקר' לא בשביל שהודה אלא מתיישב ומחשב בדבר לדעת אם הוא אומר אמת אם לאו הך שתיקה לאו כהודאה כדאמרי' ב"מ (דף ל"ו) גבי גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזה הוא וכו' וארבעה עשר חילוקים יש בענין נאמנות איסורין:

(א) כל דבר שהוא ספק ולא אתחזק לא איסור ולא היתר עד א' נאמן לומר שהוא מותר כדמוכח יבמות [דף פ"ח] וכ"ש אם הוא אומר חלב הוא שנאמן הוא כיון דלא אתחזק לא איסור ולא היתר. (ב) היכא דאתחזק היתר' ואמר עד א' איסור היא אינו נאמן כדמוכח גבי טהרו' שעשיתי עמך ביום פלוני אינו נאמן משום דאתחזק היתרא. (ג) היכא דאתחזק איסור' ואמר ע"א היתר הוא אינו נאמן כדמוכח יבמו' (דף פ"ח) גבי הקדש וטבל דנאמנים הבעלים משום דבידו לתקן הא אחר דלאו בידו לא. (ד) כל אדם נאמן על שלו אפי' אתחזק איסור' וכו' הואיל ובידו לתקנו וכו'. (ה) עמי הארץ וחשודים אינן נאמנים על שלהן כדתנן דמאי פ"ד החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן א"נ דחיישינן לגומלין אלמא איהו גופ' לא מהימן אטבל דידיה משום דחיישינן לגומלין אע"פ שחברו מסייעו. ועוד אמרי' גבי מדומע אף בחול שואלו ואכלו על פיו משמע דוקא מדומע אבל שאינו מדומע לא. (ו) האומר טבל הלה מתוקן אמרו לו היאך ואמר אמרתי לפלוני לתקנו והלכו ושאלו ואמר לא תקנתיו הרי היא בחזקת טבל ואע"ג דבכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים מ"מ כיון שהוא מודה שלא אמר אלא לאחר לתקנו והלה אומר לא תקנתיו ה"ה בחזקת טבל. (ז) אשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר וכו'. (ח) אשה שאמרה מת בעלי נאמנת דדייק' ומנסב' מתוך חומר וכו'. (ט) חבר שמת כל פירותיו בחזקת מתוקנין ואפי' הן בני יומן בירושלמי מפרש והוא שמת ביישוב הדעת דאמר חזקה על חבר שאינו מוציא מידו דבר שאינו מתוקן. (י) אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו בתרומ' כדאמר כתובו' [דף כ"ג] דאפי' ע"א אינו נאמן להאכילו בתרומה היכ' דאיכ' למיחש לגומלין כ"ש דהוא עצמו אינו נאמן ואע"ג דעביד' לגלוי והיינו טעמא משום דהוי שבח כהונה וריוח מתנו' כהונה לו ולזרעו לדורותיו. (יא) כל דבר שהוא בידו של אדם אפי' אתחזק היתר' נאמן ע"א לטמא או לאסור אפי' מכחישו או שאמר א"י כדתני' הכא וכו' ומפרש אביי הואיל וברשותו הן הרי הן כשלו ונאמן ולאו מטעמא דאי בעי מטמא להו דאי טמאינהו בעי שלומי ועוד דמשמע גבי ס"ת דאי ס"ת ביד לבלר נאמן וכו' אע"פ שכבר נכתבו ועוד אמרי' ביבמו' [דף פ"ח] דאי סבר תורם משלו וכו' אין צריך דעת משום דבידו לתקנו ואטו בשופטני עסקינן שיתרום על של חברו אלא כיון שבידו לתקנו הוי כבעליו [ואפי' תרם משל חברו]. (יב) דבר שאין עתה בידו או לא הי' בידו מעולם ואתחזק היתרי אינו נאמן והוא שמכחישו או שאמר א"י כהא דטהרות שעשיתי עמך ביום פלוני וכו':

(יג) אבל אם שתק שתיקה כהודאה וכו' ודוקא שאמר לו העד נטמאו בפניך או ידעת רגלים לדבר אבל בענין אחר הוא דשתק משום דלא ידע וכו'. וע"א אינו נאמן לאסור כיון שאין בידו. (יד) אפי' דבר שאינו ברשותו עתה אי בזימנ' קמייתא דאשכחי' א"ל עדיין נקרא בעליו ומהימן כדאמר רבא כיון דלא מצי א"ל אלא השתא וכו' ואע"ג דהך עובדא דר' אמי דס"ת דלכאורה אתי כאביי מדבעי מיניה ס"ת ביד מי