כסף נבחר חלק ג שפ

הים ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וכו' ניסת שלא ברשות (ב"ד אלא ע"פ עדים) מותרת לחזור לו וכו'. [גמר']. מדקתני סיפ' שלא ברשות וכו' שלא ברשות ב"ד אלא בעדים מכלל דבריש' ברשות ב"ד ובעד אחד אלמ' עד אחד מהימן וכו' ותנן נמי עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור טעמ' דאמר לא אכלתי הא אישתק מהימן אלמ' ע"א מהימן מדאוריית' מנא לן. דתני' או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אע"פ שאינו מכחיש יהא פטור ת"ל או הודע אליו מ"מ ש"מ ע"א מהימן וממאי דמהימן דלמ' משום דקא שתיק ושתיקה כהודאה וכו' אלא סברא הוא (הא דהימנוהו רבנן לע"א באשה) מידי דהוי אחתיכה ספק של חלב וספק של שומן ואתא ע"א ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן (והא ודאי פשיטא לן דסמכי' עלוי כל זמן שלא נחשד דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו). מי דמי התם לא אתחזק איסורא (בהאי חתיכה) הכא אתחזק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים. הא לא דמי אלא לחתיכה ודאי חלב ואתא ע"א ואמר ברי לי דשומן הוא דלא מהימן. מי דמי התם אפי' אתי בי מאה לא מהימני הכא דכי אתי בי תרי מהימני חד נמי ליהמניא מידי דהוי אטבל והקדש וקונמות. האי טבל ה"ד אי דידי' משום דבידו לתקנו אלא דאחר מאי קסבר אי קסבר תורם משלו על של חברו א"צ דעת בעלים משום דבידו לתקנו ואי צריך דעת בעלים ואמר אנא ידענא ביה דמתוקן הוא גופי' מנלן. הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותן וכו' אמר ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה. לא לחמור ולא ליקל משום עיגונא אקילו בה רבנן. כתבו תוס' ד"ה חתיכה ספק חלב וכו' יש מפרשים דגמרי' מנדה דאמר וספרה לה לעצמ' וא"ת א"כ אפי' אתחזק איסור' ואור"י נדה דנהי דעכשיו ראתה מ"מ לא אתחזק איסורא שתראה לעולם עכ"ל. ועוד כתבו תו' וא"ת והיכי ילפינן אשה מטבל והקדש דאין דבר שבערוה פחות משנים ואור"י דאי הוי שייך למילף מטבל הוי אמינא דהאי אין בדבר שבערוה וכו' ה"מ לאוסרה על בעלה דאין ע"א נאמן לאסור דלענין איסור כתיב כי מצא בה ערות דבר אבל להתירא חד נמי נאמן עכ"ל (ועיין תו' שכתבו אהא דבידו לפדותו. אפי' דחברי' ולא דמי לנטע רבעי דאין יכול לפדותו אלא בעליו דחשיב ברשות בעלים אע"פ שהוא ממון גבוה כיון שהן אוכלין אותו בירושלים אבל הקדש לא חשיב ברשות בעלים יותר משאר כל אדם). ועוד כתבו אהא דאמר מתוך חומר. נראה לר"י דל"ל למימר אנן סהדי דדייקא ומנסבא נאמן ע"א בכך מן התורה אלא מתקנת חכמים הוא ואין זה עקירת דבר מן התורה כיון שדומה דבר הגון להאמין וכו' דדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מהתורה עכ"ל. כתב נימוקי יוסף הסכימו המפרשים כבעלי תוספת דלא בעי עלה ע"א דמתני' באשה דנאמן מדאוריית' מנלן דמהיכי הוי ס"ד למפשט דע"א נאמן לעדות אשה והא אין דבר שבערוה וכו' אלא לעולם ע"א דנאמן באשה מדבריהם משום עיגונא אלא דקס"ד דחכמים סמכו דבריהם לעשות איסור זה כשאר איסורין של תורה שנאמן בהם ע"א מן התורה הא אלו לא היה ע"א נאמן באיסורין דעלמא בכיוצ' בזה לא היו מקילין שיהי' נאמן משום תקנא ומדאורייתא מנלן קאי אהא דאכלת חלב. וראוי שתדע דהא דמסקינן הכא משום שתיקתו חייבינן ליה ברישא ואין כאן דין עדות כלל היינו ללישנא דכריתו' דטעמא דרבנן משום דכתיב או הודע התורה האמינתו בזה יותר מק' עדים אבל לאידך לישנ' דודאי עדים נאמנין יותר ממנו וטעמא דפטרי רבנן משום שאנו יכולין לתקן לשונו לא אכלתי שוגג אלא מזיד דלעולם דין עדות יש כאן וברישא דלא פליגי רבנן בשתיק' משום עדות הוא והיינו כסוגיא דאביי בקדושין (דף ס"ה) שאם א"ל אכלת חלב והוא שותק נאמן ומדקאמר נאמן משמע דלאו משום שתיקה דהאי מחייב וכולה סוגיא דהתם רהטת אפי' במידי דלא הו"ל למידע וכו' ואנן כלישנ' דנקט אביי קיימ"ל עכ"ל:

עוד כ' מ"ש רש"י על הכא לא אתחזק איסור' בהאי חתיכה מכאן ראי' דבמקולין שהי' שם טרפה וכשרה ואמר לן ע"א חתיכה זו היא כשרה נאמן אע"ג דאתחזק איסור' במקום הזה כיון דבחתיכה עצמה לא אתחזק איסור' והוא מעשים בכל יום דאל"כ במקולין שיש שם נבלה לא יקנה משם בשר אלא בעדים וא"ת אמאי לא מייתי ראיה דאפי' אתחזק איסור' מנדה וי"ל דשאני התם שא"א אלא בכך. ועוד כיון שדרך הדם להיות פוסק רגלים לדבר ואי משום טבילה הא בידה לטבול. והא דקאמר הכא בידו לאתשולי דקי"ל כב"ה דיש שאלה להקדש ודוק' עד שלא בא ליד הגזבר וכו' ומה שאמר ר"ז משום עיגונ' יש לתמוה האיך סמכו חכמים להתיר מפני זה איסור א"א וכו' ומטעם ב"ד מתנין אי אפשר לומר מדלא פשטוה מהא וגם אי אפשר לומר מטעם אפקעינהו דא"כ היכי אמרי' לקמן אחיו של ראשון חולץ מן התורה ואחיו של שני חולץ מדרבנן איפכ' הוי ליה למימר. וריטב"א משבח רבו הרא"ה שתירץ דקים להו רבנן דבמילת' דעבידי לגלויה ושהחמרת עליה בסופה כל כך ודאי קושט' קמסהיד וכי דייקא ומנסב' שפיר מנסב' ואנן סהדי במילת' ופרסום כזה נחשב לכל מקום כעדות גמורה ואפילו מדאוריית' והכתוב מסרו לחכמים לדעת איזה דבר מפורסם וניכר דברי אמת שיהא חשוב כעדות והא דאמרי' משום עיגונ' וכו' ה"ק חכמים שמחמירין בכל מקום הקילו בזה לחשבו פרסום ולדונו כעדות ברור כ"ז שלא באו עליו עדי הכחשה. והיינו דאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א אלמ' עדות ע"א שנאמן בעדות אשה מדאוריית' היא. וסוגין באתחזק איסור' ואין בידו לתקן לא אפשט' שיהא נאמן ע"א. וכ' הרשב"א ז"ל דלאידך לישנ' דכריתות דמשום נאמנותו של עד חייב כדכתיבנ' לעיל הא אפשט' מיניה לכל איסורין. וסוגי' דהכא רהיטא אאידך לישנ' שאינו אלא מפני שהתורה האמינתו על העדים ואנן קי"ל כאביי כדפירשנו וא"כ בכל האיסורין ע"א נאמן. ומיהו כתב הריטב"א שראוי לחוש להחמיר עכ"ל נ"י. וזה לשון הרשב"א בחדושי יבמות דף פ"ח ולענין פסק הלכה משמע מהכא בשאר איסורין שאין ע"א נאמן באתחזק איסורא ואין בידו לתקן א"כ מצא תרנגולת שחוטה במקום שיש לחוש לנבלה או לשחיטת כותי אין ע"א נאמן וי"מ דסוגי' זו שאלות בעלמ' נינהו מדאוריית' מנלן ולעולם ע"א נאמן בכל איסורין. ואין הטעם הזה מספיק בעיני לסמוך עליו בשל תורה. ולי נראה דסוגיין כולה אליב' דלישנ' דאתמר בכריתות משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים אתמרא ומש"ה שקלינן וטרינן בדאתחזק איסור' ואין בידו לתקן מנלן ולא קמה לן אבל אידך לישנ' משום מגו וכי שתיק אידך דחייב משום נאמנותו של עד הוא דרחמנ' הימני' בעיין אפשט' ומינה לכל האיסורין דעד אחד נאמן בהם אפי' בדאתחזק איסור' ואין בידו של עד לתקן. כן נראה לי. מיהו ודאי לכ"ע היכ' דלא אתחזק איסור' בגוף זה ממש כאשת איש ואי נמי טבל והקדש דאינהו גופייהו אתחזקי באיסור עד א' נאמן בהם אע"ג דאתחזק איסור' במקום זה כגון ב' חתיכות אחת של חלב וא' של שומן ואת' ע"א ואמר זו של שומן נאמן דאל"כ אין לך אדם מתארח אצל חברו דהא אתחזקה בהמה בחלב ושומן והאיך יהא נאמן ועוד מעשים בכל יום במנקרי בשר שסומכין על אחד לומר אלו גידי הכשר ואלו גידי איסור ואע"ג דאתחזק בי' איסור ג"ה וכו'. ומינה למעשים בכל יום שנמצאת במקולין טרפה או נבלה ונתערבו חתיכת של היתר בחתיכת של איסור שע"א נאמן לומר זו של היתר ואע"ג דאתחזק איסור במקולין ואין בידו לתקן. ועוד תדע לך דא"כ אין לך ליקח בשר מן המקולין ביום שנמצאת