כסף נבחר חלק ג שעט

לפני אלו הדיינין משמע שיעמדו העדים לפני הדיינין אבל העדים אינן חוזרין ויושבין ודנין ועוד פי' ר"י טעם אחר משום דנפק' לן מביום הנחילו את בניו דע"פ הנחלות יום ששמעו מבקרי החול' שנתן לכל אחד מבניו יעמדו כל א' בחלקו אבל ע"פ שמיעתו בלילה לא יעמדו כל א' בחלקו לפי ששמיעתו בלילה אינה ראוי' לדון ע"פ כיון שאין יכול לדון ע"פ ראיית לילה עד שיעידו עליהם ה"ל עדים ולכך אין יכולין לדון דאין עד נעשה דיין אלמ' מהכא הוא דשמעי' דאין עד נעשה דיין והיינו דקאמר סנהדרין (דף ל"ד) ור"מ דנפק' ליה שאין דנין אפי' גמר דין אלא ביום מדאתקיש ריבים לנגעים ביום הנחילו מאי עביד בי' ומוקי לי' ביום אתה מפיל נחלות וכו' דבלילה כותבין ואין עושין דין ומסיק ואזיל כולי' סוגי' עד דהוי להו עדים ואין עד נעשה דיין ולהכי אצטריך לאתויי עלה הא דרב חסדא דכל עיקר לא מייתי דרשה דביום הנחילו אלא משום דבעי לאפוקי מיניה דאין עד נעשה דיין כדמפרש רב חסד דאי לאו להכי אתי אמאי איצטריך כלל ביום הנחילו לר"מ ואתי שפיר דמייתי עלה ואמר ר"ח ולא קאמר אמר ר"ח בלא וי"ו עכ"ל. כתב נמוקי יוסף על הא דאמרי' למימר' דעד נעשה דיין כלומר עד הרואה וכו' וא"ת מ"ש דהכא קשה ליה ובר"ה פשיט' ליה דעד נעשה דיין ע"פ ראייתו ורש"י תירץ דשאני קידוש החדש דכזה ראה כתיב ולהכי אמרי' לא תהא שמיעה גדולה אבל בד"מ הגדה כתיב ומש"ה מספק' לן הכא עד הרואה אם יכול לדון ע"פ ראייתו ואתי שפיר הא אמרי' כתובות (דף כ"א) שאני הכא דמקיימי הגדה בחד אבל לעולם דיינים המכירים חתימת ידי עדים צריכין להעיד בפניהם אלמ' דבד"מ לא אמרי' לא תהא שמיעה וכו'. וכתב הרא"ה אין עד נעשה דיין בד"מ הוא על ג' דרכים האחד שהוא ברור וידוע שעד המעיד אינו נעשה דיין לעולם מאחר שהעיד ואפי' בהגדת אחרים והשני עד הרואה שאינו רשאי לדון בד"מ אפי' קודם שהעיד ע"פ ראייתו כדברי רש"י והשלישי שהי' יכול לדון כהגדת אחרים שיעידו לפניהם כדברי ר"ט דע"כ לא פליג ר"ע אלא בד"נ אבל בד"מ מודה עכ"ל:

[ג.] כתובות דף כ"א אמר ר"ה אמר רב ג' שישבו לקיים את השטר ב' מהן מכירין חתימת ידי עדים וא' אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם משחתמו אין מעידין בפניו וחותם (דחתימה ראשונה בשקר' הוי דלאו תלת' הוי דידעי) ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין וכו' יתיב ראב"א וקאמר להא שמעת' איתבי' רב ספרא ראוהו ג' והן ב"ד יעמדו שנים וכו' ואי ס"ד עד נעשה דיין ליתבו בדוכתייהו [לאחר שהעידו בפניו] וליקדשי' וכו' הנח לעדות החדש דאוריי' וקיום שטרות דרבנן [עיין בתוס' שכתבו כמו שכתבו בבבא קמא]. כ' הר"ן בהלכות נקטינן בקיום שטרות אפי' עד המעיד נעש' דיין ואפי' בשעת עדותו נמי נעשה דיין לקבל עדות של עצמו אבל בקדה"ח דאוריית' עד המעיד אין נעשה דיין ומיהו עד היודע נעשה דיין ודן ע"פ ידיעתו כל שאין צריכין להעיד ובד"מ איכ' מ"ד דכקידוש החדש דמי דעד היודע נעשה דיין ואיכ' מ"ד דוק' בקדה"ח הוא דמקשי' לא תהא שמיעה וכו' משום דלא כתיב הגדה אבל בד"מ דכתיב הגדה לא ולא מחוור דאפילו בד"נ אמרינן אליב' דר"ט ב"ק (דף צ') דרשאין לדון ע"פ ידיעתן ובסנהד' מפרשי' נמי דטעמ' דר"ש משום ושפטו וכו' הא לאו הכי הוי רשאין לדון ע"פ ראייתן הלכך נקטינן דבד"נ עד היודע אינו נעש' דיין מהאי טעמ' אבל בד"מ עד היודע נעשה דיין:

[ד.] ב"ב דף קי"ג אמר רב יהודה ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין מ"ט דהוי להו עדים ואין עד נעשה דיין [המעיד על הדבר וכו' וגם אם ראה את הדבר ונעשה עד אין נעשה עליה עוד דיין בעדות עצמו אא"כ מעידין אחרים בפניו ונראה בעיני דגזרת הכתוב הוא דכתיב ועמדו וכו' ונרא' בעיני דוק' נקט נכנסו לבקר הלכך רצו יעידו רצו יהיו דיינים אבל אם נכנסו להעיד שזמנם לשם לשמוע כדי להעיד הרי הן עדים ואין עד נעשה דיין וראיי' ממכות (דף ו') דחשיב להו. עדים בראיי' בעלמ' עכ"ל רשב"ם]. ותוס' פליגי על זה. וכן כתב הרא"ש שם. וכתב נמוקי יוסף דוק' נכנסו וכו' אבל זמנו אותם להעיד כאלו העידו וא"ת והא בעינן הגדה בשאר ממון חוץ מקדה"ח וי"ל כי מה שצוה בפניהם חשוב כהגדת עדות דהודאת בע"ד כמאה עדים ולא אתמר דבעי' הגדה אלא לאפוקי מה שראו מעצמן או שיודעין שלא מפי בעל דבר וזה ברור. אבל שנים כותבין ואין עושין דין לעולם כיון דאינם אלא שנים דלא חזו להיות דיינין בתורת עדות מסר להם הדברים והוי כנזדמנו להעיד דשוב אינן נעשין דיינין לאותו עדות. ומ"ש רשב"ם דאין עד נעשה דיין גזרת הכתוב משום דכתיב ועמדו וכו' יש לגמגם דא"כ לא יגמרו שום דין אלא בעדים ממש ולא בהודאת בע"ד עכ"ל:

ופסק [ה.] בפ"ה מעדות כתב הרמב"ם כל עד שהעיד בד"נ אינו מורה בדין זה הנהרג ולא ילמוד עליו לא לזכות ולא לחובה שנאמר ועד א' לא יענה בנפש למות בין לזכות בין לחובה ומאי זה שנאמר למות כלומר עד המעיד בנפש למות לא יענה דבר אלא יעיד וישתוק אבל בד"מ יש לו ללמד עליו זכות או חובה אבל לא ימצא עם הדיינין ולא יעש' דיין שאין עד נעשה דיין אפי' בד"מ. בד"א בדבר שצריך עדים מן התור' וצריך דיינין לדון באותו דבר מן התורה אבל בשל דבריהם עד נעשה דיין כיצד אחד שהביא גט ואמר בפ"נ ובפ"נ הוא ושנים נותנין אותו לה ונמצ' כאלו נטלוהו מב"ד וכן כל כיוצא בזה. כתב כ"מ ורבינו שכתב דכל עד שהעיד משמע דוק' העיד אבל אם לא העיד דן דפוסק כר"ט אפילו בד"נ. ועיין לח"מ מה שהקשה עליו. ובפ"ז כתב האי דינא דקיום שטרות עד נעשה דיין. ובפ"ג מסנהדרין כתב שנים שנכנסו לבקר וכולי כותבים ואין עושין דין שלשה רצו כותבין רצו עושין דין בד"א ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין ועיין בכ"מ שכתב דמשמע דרבינו מסכים לפי' רשב"ם דאם נכנסו להעיד הרי הן עדים ואין עד נעשה דיין וראיה ממכות ותוספות פי' ההיא דמכות בענין אחר ורבינו מפרש בפ"ה מעדות ההיא דמכות כרשב"ם מכלל דס"ל כוותי' ע"ש. ועיין רמב"ם פ"ב מקידוש החדש. וטור ח"מ סי' ז' כתב אין עד נעשה דיין ודוק' עד המעיד וכו' אבל אם אינו מעיד כגון ששלשתן הדיינין ראו המעשה אפי' אם כוונו לראות בתורת עדות אם ראו בשעה שראוי לדון נעשין דיינין אבל לא ראו בשעה שראוי לדון אין דנין עליו. כתב ב"י בשם הר"ן פ' י"נ כללי השמועה שמחשבה בלבד אינו עושה אותן עד לא לפסול את הכשרים ולא לפסול אם חברו אם הוא פסול ולפסול את עצמו לדין אפי' בעדות אחרים (וכן דעת רמב"ן אף על פי שרשב"א לא כ"כ) ראה בלילה ע"פ עצמו אינו דן אבל ע"פ עדות אחרים נעשה דיין עכ"ל. עיין ריב"ש סי' קס"ח. כ' רי"ו עד החתום בשטר אינו דן באותו שטר וכ"כ העיטור בשם הרי"ף ורשב"א כתב בתשובה שיש לדון להכשיר אפילו עד החתום בשטר להיות דיין ע"כ. עיין שם עוד בב"י. וש"ע מביא ב' דעות שכתב שם אם הוזמנו להעיד אף בעדות אחרים אין דנין וי"א אף בהוזמנו דנין בעדות אחרים (תוספות). כתב הש"ך בשם הב"ח אם ראו בשבת ויום טוב אינן נעשין דיינים אף על גב דאינו אסור לדון אלא מדרבנן וצריך עיון לדינ'. ועיין ח"מ סימן מ"ו ורנ"ג:

(כלל קכז) עד אחד נאמן באיסורין ובשאר דברים [א.] יבמות דף פ"ז ע"ב. מתני' האשה שהלך בעל' למדינת