כסף נבחר חלק ג שעח

דא"ל השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע. וע"ע גופו קנוי ופריך הש"ס אי הכי היינו קרקע וכו':

(ועיין ר"ן פ"ק דקדושין דכתב לאו למימרא דע"ע הוי כקרקע דהא לא אתקש אלא עבד כנעני אלא ה"ק מאי קמ"ל רב יהודה הא ודאי פשיט' כיון דעל קרקע נשבעין אף על גב דלאו שייך בי' שבועה ה"ה בהא (דהכא לא שייך שבועה משום דשבועה דקרא בתביעת ממון ולא בתביעת גופו) דהיכא תיסק אדעתן דלגרע מיניה). וש"ע ח"מ סי' שס"ג כתב דבעבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך. כתב הש"ך כתבו תוספו' ורא"ש דכי אמרי' עבד' כמקרקע דוק' במילי דתור' אבל במילי דרבנן לא. ולא נהירא דאם כן לדידן דשעבוד' דאוריית' תקשי הא דר"נ דאין גובין מיתמי לכן עיקר הטעם לענין סמיכת הב"ח וכולי כמ"ש הנ"י וכן נראה כוונת הרשב"א וכן מ"ש המאור ודינ' בעבדים בדבר שאינו מן התורה כמטלטלי וכולי ר"ל בדבר שאינו תלוי בדין תורה רק באומדן דעתיה אי סמיך עליה או לא עכ"ל. ובמ"ש המחבר והזקינו וכולי כתב הש"ך ה"ה נשרפו ואינן בעולם כלל לדידן דקי"ל דכמקרקע דמי ודלא כראב"ד דפ"ט דגזלה שכתב היכי שמת העבד גזלן מת דלית' דאינו נגזל כמו קרקע ואם מת לנגזל מת. (אם לא ששרפן בעצמו שחייב משום דינ' דגרמי):

[ח.] כתב שער המלך בפ"ג ממכירה וז"ל דין קנין אגב כתבו תוס' ב"ק (דף י"ב) דהוי מדרבנן וכן הוא דעת הרא"ש וכ"כ רשב"ם פרק יש נוחלין וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' ל"ו) עיין כה"ג ח"מ סי' ר"ב בהגהות ב"י אות ד' אולם בתוס' ב"ק. (דף ק"ד ע"ב) ד"ה אגב אסיפ' יש להוכיח דס"ל קנין אגב דאוריית'. שכתבו וההיא דפרק הזהב גבי הי' עומד בגורן וכולי התם מדאוריית' בעינן דאית לי' ארעא דאי לית לי' לא היו קרוין מעותיו מדאוריית' שיוכל לפדות בהן פירות מעשר שני וכולי ע"ש אשר נראה מדבריהם דס"ל דקנין הודאה הוי מדרבנן ומש"ה גבי מעשר שני לא פריך בגמרא דלודי דיש לו קרקע וניקנינהו ניהלי' אגב קרקע משום דבעינן שיהיו מעותיו מדאוריית' ואי ס"ל דקנין אגב דרבנן קשה דהיכי פריך התם בהזהב וליקניה ליה אגב ארעא הא קנין אגב דרבנן וכולי אלא מבואר דס"ל קנין אגב דאוריית'. וכן דעת הריטב"א בפ"ק דקדושין שכתב וז"ל ובב"ק מוכח קצת דדין אגב מדרבנן מש"ה אין מטלטלין נקנין אגב עבדים ומיהו לאו ראי' גמורה דאיכא למימר דאגב דאוריית' ואפ"ה אין מטלטלין נקנין אגב עבדים משום דהוי מקרקע דניידי ובעינן דומיא דערים בצורו' וזה דעת מורי עכ"ל והנה מה שדחה תמוהין דבריו וכולי ויש לי לדקדק לדעת הסוברין דאגב דרבנן מהא דב"ב (דף קכ"ו) דפריך ולר"מ יכיר למה לי אמאי לא משני דיכיר איצטריך להיכא שהי' לו מעות במדינת הים דלא מצי לאקנויי אלא בקנין אגב דאי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין ובשטר אין מטלטלין נקנין ובמשיכה ליתנהו גביה ובאגב אינו אלא מדרבנן אלא ודאי דקנין אגב דאוריית' ועיין בתי כהונה חלק בית ועד סי' ד' וה' מתוך דבריו יש ישוב לזה עכ"ל:

(כלל קכו) עד נעשה דיין או לא [א.] ר"ה דף כ"ה ע"ב מתני' ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו השנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם וכו'. גמ']. אמאי. לא תהא שמיעה גדולה מראיי' (יקדשוהו בראייתה דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדול מראי' דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש) (ותוס' כתבו דבחנם דחק דאפי' גבי דיני נפשות אמרי' הכי ב"ק (דף צ') אם ראהו ביום אמר ר' זירא כגון שראוהו בלילה הלכך למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו). למימרא דעד נעשה דיין [מי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין ואלו כולן ראוין להיות עדים שהרי כלם ראוהו] לימא מתני' דלא כר"ע דתני' סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין. (ויעיד בפני חבריהם דגבי ד"נ עדות בעינן דכתיב ע"פ ב' עדים יומת המת) דברי ר' טרפון ר"ע אומר כולן נעשין עדים ואין עד נעשה דיין (דר"ט נמי לא אמר דעד נעשה דיין אלא הראוין להעיד אבל המעידין לא ישבו וידונו עמהם וגבי עדות החדש גופי' נמי לא אכשרי במתני' להיות העדים נעשים דיינים דא"כ ל"ל יושיבו מאבריהם ויעידו בפני יחיד ואח"כ ישבו הם עמו ויקדשו והכי אמרי' בכתובות דף כ"א) אפי' תימא ר"ע עד כאן לא קאמר ר"ע אלא בד"נ דרחמנ' אמר ושפטו והצילו העדה (יהפכו בזכותו) וכיון דחזיוהו דקטל נפשא לא מצי חזו ליה זכותה אבל הכא אפי' ר"ע מודה. כתב המאור ובמכות גרסי' מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר שנא' עד עמדו לפני העדה למשפט אלא שיש לומר ר"ע לדבריו דר"ט קאמר לדידי אין עד נעשה דיין לעול' ואע"פ שראוהו ביום מדכתיב עד עמדו וכו' אלא לדידך דפליג' כשראוהו ביום שממיתין אותו בלא עדות שלא תהא שמיעה גדול' מראיי' ולא ס"ל מדרש דעד עמדו וסבר' למימר היכא דראו בלילה מקצתן נעשין עדים וכו' אודי לי מיהת מאחר שראוהו בשעה שלא היו ראוין לדון אלא לעדות הרי נעשין כול' עדים ואין עד נעשה דיין בד"נ כה"ג משום ושפטו העדה שיש להם לבדוק בעדות העדים כדי להציל וכו' והא כיון דחזויה לא בדקי להו לעדים בדיקה יפה וכו' ור"ט אמר לבדיקה יפה לא חיישי' ולעולם עד נעשה דיין כלומר הראוי לעדות כגון שראה בלילה וכ"ש ראה ביום שלא תהא שמיעה וכו' אבל עד מאחר שהעיד עדותו אינו ראוי לדין ד"ה עכ"ל. עיין כתובות פרק האשה שנתארמלה מה שכתב שם המאור. כתבו תוס' ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים בעדות החדש דאוריית' עד הרוא' נעש' דיין ובקיום שטרות אפי' עד המעיד נעשה דיין ובד"נ עד הרואה אין נעשה דיין:

[ב.] בבא קמא דף צ' ע"ב ההוא גברא דתקע ליה לחברי' אתא לקמי' דר"י נשיאה א"ל הא אנא והא ר"י הגלילי וכו' מאי הא אנא אילימ' הא אנא דחזיתך והא ריה"ג דאמר מנה צורי זיל הב ליה מנה צורי למימר' דעד נעשה דיין והתני' סנהדרין שראו וכו' עד כאן לא קאמר ר"ט אלא דמקצתן נעש' עדים וכו' אבל עד נעשה דיין לא קאמר כי תני' ההיא כגון שראו בלילה דלא למעבד דינא נינהו ור"י הנשיא כת"ט ס"ל] ואיבע"א הא אנא דס"ל כריה"ג דאמר מנה צורי וכו'. כתבו תוס' אם ראו ביום דנין ע"פ ראיי' דלא תהא שמיעה וכו' אבל ראו בלילה אין יכולין לדון ע"פ ראיית לילה דראיי' כקבלת עדות וקבלת עדות כתחלת דין ותחלת דין ביום אפי' בד"מ כדאמר סנהדרין (דף ל"ד) וכיון דצריכין להעיד אין המעיד נעשה דיין אבל עד הרואה כגון שיש עדים אחרים מעידין לפניהם נעשה דיין אפי' בד"נ לרבנן דלא כרשב"ם בב"ב דף קי"ג שפירש ג' שנכנסו לבק' דוקא לבקר אבל אם נתכוונו להעיד כותבין ואין עושין דין דהוי לי' עדים ואין עד נעשה דיין ולר"ע אפי' עד הרואה אין נעשה דיין בד"נ וטעמ' מפרש במכות מדכתיב עד עמדו לפני העדה ובר"ה מפרש משום והצילו וכו' ההיא דמכות עיקר אבל בר"ה בא לפרש דלא גמרי' מיני' דשאני ד"נ דכתיב והצילו וכו' ובדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין וכו' וטעם דאין המעיד נעשה דיין יש מפרשים משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דלא יקבל הזמה על עצמו וקשה להר"י דאורליינש אלא מעתה עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם וכו' אלא ע"כ יכולין להזימה בב"ד אחר ה"נ יכולין להזימם בב"ד אחר ורשב"ם מפרש משום דכתיב ועמדו ב' אנשים ואמרי' בשבועות דף ל' אלו עדים