כסף נבחר חלק ג שעז

דבקרקע מודה ר"מ דאין נשבעין. כתבו תוס' וא"ת אי ר"מ דריש רבוי ומיעוט א"כ אקרקע נמי נשבעין ואי דריש כלל ופרט אעבדים נמי אין נשבעין וי"ל דדריש רבוי ומיעוט ואית לי' שום מיעוט דמוקי לה למעוטי קרקעות ולא עבדים דמאן דדריש רבוי ומיעוט צריך שני מיעוטין למעוטי קרקע ועבדים אע"ג דהוקשו לקרקעות כדאמר ב"ק דף ס"ג):

[ה.] מגלה דף כ"ג ע"ב מתני' ואין מזמנין בשם פחות מעשרה. ובקרקעות (של הקדש הבא לפדותן צריך עשרה) תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן (אם בא לפדות מיד הקדש). גמ'] אדם מי קדוש אמר ר' אבהו באומר דמי עלי דתני' האומר דמי עלי שמין אותו כעבד ועבד אתקש לקרקע דכתיב והתנחלתם. כתבו תוס' משמע דעבד עברי אתקש לקרקע וה"נ משמע קדושין (דף ז') דאשה הוי לה נכסים שיש להן אחריות מטעם דעבד הוקש לקרקעות. וקשי' דהיינו דוק' עבד כנעני דעלי' כתיב והתנחלתם אבל עבד עברי לא מצינו כלל דאתקש לקרקע ודאי ההיא דקדושין יש לדחות כדפרישית שם אבל הכא קשיא עכ"ל. (ובקדושין דף ז' אית' בעי רבא הילך מנה ואקדש אני לך מהו אמר מר זוטרא מקודשת א"ל רב אשי א"כ הוי לי' נכסים שיש להם אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות (אדם הוקשה לקרקע דכתיב והתנחלתם) ותוס' הקשו על רש"י הא ההיא בעבד אבל בן חורין לא אתקש אלא דוק' בדמי עלי ששמין אותו כעבד לכך פי' תוס' פירוש אחר):

[ו.] ובבא קמא דף י"א ע"ב אמר עול' אמר ר' אלעזר הלכת' גובין מן העבדים (חוב) אפי' מיתמי (דסבר עבדא כקרקע) הוי עובד' בנהרדע' ואגבי' דייני דנהרדע' וכו' א"ל רב נחמן זילו אהדרי (דסבר עבדא כמטלטלי דמי). א"ל רבא לר"נ. הא ר' אלעזר וכו' (כולהו ס"ל דכקרקע דמי) מר כמאן ס"ל א"ל אנא מתנית' ידענ' דתני אבימי פרוזבול חל על הקרקע ואינו חל על עבדים מטלטלין נקנין עם הקרקע ואינן נקנים עם העבדים וכו'. כתבו תוס' אע"ג דבכמה דוכתי אשכחן דכקרקע דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכ' לא איירי אלא במילי דרבנן ולגבי מיתמי ומלקוחות וסבר שעבוד' לאו דאוריית' ולא גבי אלא מדרבנן. ולענין פרוזבול וקנין אגב דהוי נמי דרבנן וקרא דערים בצורות אסמכת' בעלמ' הוא עכ"ל. [עיין מה שכתבתי בסוף כלל זה אות ח']. וכ"כ הרא"ש דקיי"ל כר"נ דכמטלטלי דמי. וכתב אספ"ז קשה בעיני שא"כ נצטרך לומר שעבוד' לאו דאוריית' דאי דאוריית' אפילו הם נגבין מן היתומים ואנן קי"ל שעבוד' דאוריית' וכן פסק הריא"פ והוא הביא אותה דאין גובין מן העבדים שבפ' יש נוחלין. הרשב"א עכ"ל. ובב"ב דף ק"נ אית' איבעי' להו עבד' כמקרקע או כמטלטלי (ודאי כקרקע דמי לענין שבועה דקנין כסף וכו' דכל מילי דאוריית' דין קרקע יש להם מוהתנחלתם אבל לענין לשון בני אדם אקרי להו מטלטלי וישנ' בכלל מתנות מטלטלי שהרי מטלטל הוא או לא) ורצה לפשוט התם ודחי לה. ובב"ב דף קכ"ח אית' שלח לי' ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה גובין מן העבדים. ורב נחמן אמר אין גובין (דנהי דאתקש לקרקע ה"מ לדברים הכתובים בתורה וכו' אבל לענין ב"ח כמטלטלי דמי דאין ב"ח סומך אלא על הקרקעות שאין יכולין ליאבד ולא לזוז ממקומן אבל אעבדים לא סמכה דעתי' הלכך לא משתעבד' לי') ואפסקא לקמן דאין גובין כתב הרא"ש בב"ק דף צ"ז בשם הרי"ף דלית הלכת' כרב דקי"ל עבד' כמטלטלי ולא נהיו' דמהיכ' קיי"ל דכמטלטלי מהא דאמר ר"נ דב"ח לא גבי מיתמי ומהא דתני אבימי מכל הנהו אין ראי' דפי' רשב"ם דלכל מילי דאוריית' חשיב כקרקע והתם במילי דרבנן איירי וכגון פרוזבול וקנין אגב ולגבות מיתמי נמי דרבנן דסבר שעבוד' לאו דאוריית' וכ"כ הראב"ד ורמ"ה ז"ל עכ"ל. בב"ב דף ק"נ לענין אם אמר מטלטלי לפלני' כתב הרא"ש דעבד' כמטלטלי דמי דפסקינן ביש נוחלין כר"ן דאין גובין מן העבדים אלמ' כמטלטלי דמי. ואספ"ז ב"ק דף צ"ז כתב בשם הראב"ד כמו הרא"ש. וכתב לכל מילי דרבנן וכו' ולגבות מן היתומים למ"ד שעבוד' לאו דאוריית'. ואפי' למ"ד דאוריית' תקנו שלא לגבות מהן מן היתומים הואיל דניידי כדרך שתקנו במטלטלין. רשב"א עכ"ל. ונימוקי יוסף בפ' הגוזל כ' וז"ל כתב הרא"ה דפסק הרי"ף עבדא כקרקע ובסוף ימיו חזר בו ואמר לית הלכת' כרב דקי"ל עבד' כמטלטלי והרז"ה השיג עליו א"כ הוי לי' למפסק נמי דנשבעין על העבדים והא ליכ' למ"ד וכו' ובודאי שזהו צריכה לפנים וכו' והעיקר בזה שבכל דברי תורה עבדא כקרקע דבכל אלו הוציאו קרקעות ועבדים הוקשו להם אבל ההיא דבתר' תל' בלשון בני אדם אם קורין לעבדים מטלטלין וההיא דר"נ היינו שאין דעתו של מצוה עליהן לפי שיכול להבריחן וקנין אגב דאפש' דהוי דין תור' וכו' אף היא תלוי בדעתו של אדם שאדם סומך הדבר המטלטל על הקרקע שהו' עיקר לעולם שאדם סומך בו ולפיכך עבדים כיון שאין אדם סומך עליהן א"א לסמוך מטלטלין עליהן וכן כתב רשב"ם בבתר' והוא עיקר:

[פסק] [ו.] בפ"ב ממכירה כתב הרמב"ם עבד כנעני הרי הוא כקרקע לקניי' וכו'. ובפ"ג כתב המקנה עבדים וקרקעות כאח' החזיק בעבדים לא קנה קרקע החזיק בקרקע לא קנה עבדים עד שיהא עומדין בתוך הקרקע ואע"פ שאמר לו קנה עבדים ע"ג קרקע לא קנה עד שיהיו בתוכה שהעבד מהלך לדעת עצמו (דזה הוא דאמרי' ב"ק דף י"ב דשאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי ושאני מקרקע דניידי מקרקע דלא ניידי). כתב הראב"ד דכי אמר אגב לא בעינא שיהא בתוכו וה"ה תמה עליו שהרי הסוגי' דפ"ק דב"ק מפורשת היא דבין למ"ד כקרקע וכולי אין עבד נקנה אגב קרקע אלא אם עומד בתוכה. ומה שהקשה מצאן שאני עבד דנייד על דעתו אבל צאן ניידי אדעת' דרועה עכ"ל. (וכ"כ תו' ב"ק דף י"ב ע"ב ד"ה שאני). ובפ"ג מגזלה כתב גזל עבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך (וטור הי' לו הגרסא ברמב"ם שמשלם כשעת הגזלה כרי"ף כ"מ), ולח"מ הקשה לרי"ף למה פסק בשבועו' דאין נשבעין על העבדים עוד קשה למה כתב הרי"ף גבי תוקף עבדו של חברו והוא דלא בטלו ממלאכה הא לא הוצרכו לתירוץ זה אלא אליב' דרב וכולי ע"ש מה שתירץ. (ובפ"ב משכירות כתב הרמב"ם דאין נשבעין על העבדים. ובפ"ב מגניבה כתב דאין משלם כפל וכולי. ובפרק י"ג ממכירה כתב שאין הוניי' לעבדים. (ובפי"ג מזכיי' כתב ש"מ שאמר כל מטלטלין שיש לו לפלוני וכולי העבדים בכלל מטלטלין. ובפי"ג ממכירה כתב השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הוניי' מפני שהיא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם הוניי'. ובפ"ה מטוען כתב וכן החופר שדה חברו בורות וכולי והפסידוה והרי הוא חייב לשלם בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר ב' מערות והוא אומ' לא חפרתי אלא א' וכולי ה"ז נשבע היסת על הכל. כתב הראב"ד נראין הדברים שתבעו למלאות החפירות וכו' אבל שתבעו לשלם פחתו הרי הוא כשאר תביעות ממון וכמו שאמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת עכ"ל כתב ה"ה נראה שכוונתו לומר דאף על גב דאדם הוקש לקרקעו' כשהוא תובעו דמי החבלה הרי הוא כמטלטלין ואין זו ראיה דכי אמרי' הוקש לקרקע ה"מ עבדים אבל שאר אנשים ודאי לא עכ"ל. וכתב מש"ל זה אינו דאף שאר אינשי נמי הוקשו וכ"כ רבינו פי"ג ממכירה ושמא יאמר הרב דהתם דוק' איתמר משום הטעם שכ' רבינו שהוא כקונה אותו לזמן אבל אין דברי ה"ה מיושבין שכתב ה"מ עבדים דכתיב בהו והתנחלתם וההוא בעבד כנעני כתיב וכו' עכ"ל. ומהרימ"ט כתב דוהתנחלתם קאי אעבד כנעני אלא מהא דאמרן עד היכן גלגול שבועה עד