כסף נבחר חלק ג שעה

שכיון שספק הראשון הי' בגופו אין להתיר מס"ס וכ' רמ"א וי"א הטעם דאסור הואיל והספק הוא איסור דאורייתא ולא נוכל לומר עוד ספק שאין כאן איסור רק שנתערב באחרים לא מקרי ס"ס ואסור אבל אם הי' ב' ספקות אם היה כאן איסור כלל ונודעו ב' הספקות ביחד מתירין ס"ס בכל מקום אפי' באיסור דאורייתא וגופו של איסור ואפי' היה לו חזקת איסור כגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא נקבה הריאה יש להתיר מכח ס"ס אע"פ שיש לברר ע"י בדיק' הריא' אין לחוש:

כ' הש"ך מ"ש רמ"א וי"א הטעם וכו' ונפקא מיני' דאלו לטעם המחבר אפי' היה ספק הא' מדרבנן כיון שהיה בגופו אינו בטל בתערובו' ולטעם הרב בטל ונ"מ אם נתחלפ' גבינה שאינה ידוע אם הוא גבינת ישראל או לא דבכה"ג הוי סד"ר ולחומרא כדלקמן וא"ל דאף המחבר לא קאמר אלא היכא דבספק הא' שהיה בגופו אסור מהתורה והרב מחמיר אפי' לא היה הספק הא' בגופו כיון שהוא מה"ת או אפשר דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי ולא בא הרב אלא להוסיף דבס"ס אם יש כאן איסור כלל מותר אפי' בגופו של איסור. ועל מ"ש רמ"א הואיל והספק הוא איסור דאורייתא וכו' לא מקרי ס"ס כתב הש"ך אפי' לא נודע הספק הא' רק אחר שנתערב כגון שנתערבו כמה ביצים ואח"כ נודע ספק טרפה בתרנגולת ונודע שביצה אחת היא ממנה שהטילה אחר שאירע לה הספק טרפות מ"מ כיון שהספק הא' אסור מה"ת לא הוי ס"ס כך העלה בד"מ ס"ס נ"ז והשיג על הב"י בשם מ"כ דמתיר בלא נודע הס' הא' קודם שנתערב. ועל מ"ש רמ"א אפי' הי' לו חזקת איסור וכו' כ' הש"ך דנתבאר מהרא"ה בס' בדק הבית דאין מתירין ס"ס כשיש לו חזקת איסור ונראה דגם הרב בהג"ה לא קאמר דמתירין ס"ס בחזקת איסור אלא כגון בנשבר הגף דוקא שאין החזקה סותר לס"ס אבל ס"ס בשחיטה ודאי אין להתיר כיון דהו"ל חזקת איסור ממש והחזק' סותרת לס"ס עכ"ל. וכ"כ הט"ז דמהני ס"ס להתיר אם אינו סותר את החזקה עצמ' כההיא דספק בשחיטה דאם מועיל בה ס"ס תסתור החזקה שהיה בחזקת שאינו שחוט ודומה לזה האשה שהיא בחזקת א"א ונולדו אח"כ ספקות במיתת הבעל או בגירושיה אפי' הוי כמה ס"ס לא יועיל כיון שאתה בא להוציא' מכלל א"א שהיתה תחלה ואתה בא לסותרה ממש אבל בשאר חזקת איסור שנולדו ספקות להיתר מצד אחר ודאי מועילין ס"ס להוציאו מן האיסור דמתחלה דאין כאן דבר הסותר זא"ז עכ"ל. ופר"ח מסיק כיון דס"ס הוי כרוב ואפשר דיותר מרוב ואמרי' בחולין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין אלמא אע"ג דאתחזק איסורא אתי רוב ומפקע ליה ה"ה לס"ס ע"ש:

וע' בכריתות דף י"ז ע"ב שכתבו תו' היכא דאקבע איסור אפי' בס"ס מביא אשם תלוי וזה דבר חידוש). [י.] כתב מהרא"י בפסקים סי' ק"ל על שאלה ששאלוהו ממנו בב' שעירים שנולדו מעז אחת שהיתה חולבת וז"ל השואל יבאר לי מר אם יש להתיר הב' בכורות מעז א' מטעם ס"ס שמא זה לא יצא ראשון ואת"ל דיצא ראשון שמא הלכה כמ"ד חלב פוטר ומצינו ס"ס כי האי במרדכי פרק כל שעה. אך קצת נ"ל דוחק דמה טעם דמ"ד חלב פוטר משום דרוב בהמות אינם חולבות אא"כ יולדות וא"כ הכל שם חד ספקא הוא שמא כבר בכרה וזה לא יצא ראשון עכ"ל השואל. והשיב מהרא"י דמה שכתב שם חד ספק' הוא ליתא דודאי אם ילדה העז זכר ונקב' והוי מספקא לן איזה נפק תחלה כהאי עובד' אירע מקרוב ושאלני מוה' משה על הדבר ור"ל גם הוא דשם חד ספק' הוא והבאתי לו ראיות דחשיב שפיר ס"ס אפי' כהאי גונ' ואף לפי דבריו לא דמי לס"ס דידך דהתם הספק האחרון אינו מוסיף ומתיר כלום יותר מן הראשון וכן הראשון יותר מן האחרון דספק' שמא ילדה כבר ונפטר רחמה קודם שילד' עכשיו הני תאומים וספק האחרון נמי היינו מעין זה דשמא הנקב' ילדה תחלה ונפטר הרחם קודם לידת הזכר דנקבה גופא אין נפקות' אבל נידון דידך דהספק הראשון מתיר טפי מן האחרון דאם ילדה כבר א"כ אלו התאומים שניהם פשוטי' וכה"ג חשיב שפיר ס"ס דשני הספקים אינם שם אחד אמנם נרא' דודאי לא מהני ס"ס כה"ג כלל משום דכתב ר"י דבא זאב וכו' דאין להתיר מכח ס"ס שמא בשן דרס ואת"ל ביד שמא אינה זאת כיון דספק הא' דאוריית' אינו בטל אפי' ברוב כ"ש חד בחד עכ"ל. (עיין בש"ע י"ד סימן ט"ו שפסק אין סומכין על הכותי בגדיים קטנים ואומר שהם בני ח' ימים והקשה הט"ז הא הוי ס"ס שמא כלו לו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא יש לו ח' וי"ל דאין כאן ס"ס דע"כ יש כאן ספק נפל או לא וא"א לך לומר את"ל נפל וכו' וזה דומה לספק זינתה דפ"ק דכתובות בתוס' עכ"ל). כתב מנחת יעקב בקונטרס הספקות הא דכתבו תוס' גבי פתוי קטנה וכו' שם אונס חד הוא הכי כוונתן האיך נאמר ספק אונס ס' ברצון ואת"ל ברצון ספק כשהיא קטנה וקטנ' אין לה רצון א"כ בכלל ס' באונס נכללו ג"כ פתוי קטנה ואח"כ שאמר את"ל ברצון שוב ליכא לאסתפוקי כלל בקטנה דבקטנ' לא שייך כלל רצון לכך לא מקרי רק חדא ספק'. ואף דלהיפך איכ' ספק כשהיא קטנה אם כן בודאי ליכ' רצון ואת"ל כשהיא גדולה שמא באונס. מ"מ הוי ס"ס שאין אתה יכול להתהפך. ואפשר שזה כוונת ריב"ש שכתב בשם התוס' דס"ס שאינה מתהפך לא מקרי ס"ס כוונתו לתוס' אלו. אבל בהא דבכור שכתב מהרא"י גבי מעשה דילדה זכר ונקבה אף דעיקר הטעם להקל הוא משני ספקות דלמא לאו בכור הוא מ"מ כל אחד מקרי ספק בפ"ע שאף שאחד מהם אינו כגון לא ילדה תחלה מ"מ שמא חדא מוולדות אלו יצא ראשון וכן להיפך וכיון דאיכ' חששות רחוקות להחמיר אזלינן להקל וכו' ע"ש שהביא ראיות ע"ז. ועיין בהרב המגיד פ"ג מאיסורי ביאה שכ' הא דפסק הרמב"ם פתוי קטנה לאו אונס. למד זה מסוגי' דפתח פתוח דאל"כ תקשי אכתי איכ' ס"ס א"ו דלאו אונס מקרי עכ"ל. נראה מדבריו דרמב"ם פליג אהאי דינא דשם אונס חד היא. אמנם לפי סברת מנחת יעקב י"ל דאף הרמב"ם לא פליג אהאי דינ' דשם אונס חד הוא אלא דס"ל ס"ס שאינה מתהפכת מהני והכא נוכל להתחיל ספק כשהיא קטנה א"כ ודאי ליכא רצון ואת"ל גדולה שמא באונס. ולולי דמסתפינ' הייתי אומר דרמב"ם נמי סובר פתוי קטנה אונס כמו שמוכח מיבמו' (דף ל"ג ע"ב ודף ס"א ע"ב) והיינו אם פיתה אותה אדם אין לה רצון להשמר מפתויו דבקלות תוכל להתפתות אבל אם לא פיתה אדם אותה אלא דהיא תבעה אחר לזנות יש לה רצון. ולכן כתב הרמב"ם בפרק ב' הלכה ד' מסוטה קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרה על בעלה. ע"כ. ותיבת ברצונה היא אך למותר פשיט' שאפי' גדולה שנאנסה מותרת לבעלה ישראל. אלא ע"כ כוונתו שהיא ברצון נפשה זינתה ולא נתפתה מאחר. ומ"ש אחר כך אבל הקטנה בת מיאון (כלומר שלא קדשה אביה אלא היא קדשה נפשה כמ"ש כ"מ) אין מקנין לה שאין לה רצון להאסר על בעלה ואפי' הי' כהן לא נאסר' עליו עכ"ל. היינו שאין לה דעת להתרצות בקדושין שתאסר לבעלה וכן מפרש מהרי"ט. וממקומו הוא מוכרח דהאי אין לה רצון קאי אקדושין]:

[יא] כתב בספר הליכות עולם קבלתי ממורי החכם שלא נקרא ס"ס אלא המתהפכת מב' צדדים כלומר איזה צד שתקח בראשונה משכחת לה ס"ס אבל אם אינה מתהפכת לא מקרי ס"ס ואפשר דלחומר' דיינין לה כדין ספק אחד והמשל כגון ספק נגע ספק לא נגע ואת"ל נגע ס' שרן ס' צפרדע ואת"ל