כסף נבחר חלק ג שעד

ונתערבו עם אחת של היתר דהשתא כל אחת ואחת הוי ספקא דאורייתא כיון שלא נתערבו ברוב אם הספק נתערב באלף כולן אסורות עכ"ל הרי שמדמה ס' טרפה לתערובות חד בחד בדעת ר"י מכלל דר"ת דפליג אף בתערובות חד בחד ס"ל דמקרי ס"ס ומ"מ תירוץ שני של רשב"א עיקר עכ"ל פר"ח:

[ז] כתב הרשב"א בתשו' סי' ת"א שאלת עוד ספק ספקא דקי"ל דמותר אם נאמר כן אפי' במקום דאתחזק איסורא אם לאו וכו'. והשיב אחר פלפול ארוך דאפילו בדאתחזק איסורא מתירין בו ס"ס תדע לך דהא ס"ס עדיף כרוב ואפשר דאלים היתר' יותר מרוב דהא ר' יהושע לגבי יוחסין פוסל בחד רובא ומכשיר ס"ס וכיון שכן כי היכי דאזלינן בתר רובא להתיר בכל האיסורין שבתורה ואפי' באתחזק איסור כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של היתר ה"ה בתרי ספקא דשריא אפי' בדאתחזק איסורא עכ"ל [מזה רצו האחרונים לדון כיון דס"ס מטעם רוב א"כ בממון לא אזלינן בתר ס"ס כמו דלא אזלי' בתר רובא. ועוד רצו לצדד דלר' מאיר דחייש למיעוטא לא אזיל בתר ס"ס ואני אומר דאע"פ דס"ס לא עדיף מרוב מ"מ הוי כמו רובא דאיתא קמן ובהא אפי' ר"מ מודה כמו שאמר ר' יוחנן בנדה (דף נ"ט) דר"מ מתיר בס"ס]:

[פסק] [ח.] כתב הרמב"ם בפי"ח מאיסורי ביאה הל' י' כהן שקידש גדולה או קטנה ואחר זמן בא עליה וטען שמצאה דרוסת איש נאסרה עליו מספק שמא קודם קדושין נבעלה וכו' אבל ישראל שטען טענה זו לא נאסרה עליו שיש כאן שתי ספיקות שמא קודם קדושין שמא אחר קדושין ואפי' נאמר לאחר קדושין שמא באונס:

[ט.] כתב הרמב"ם בפ"ז מע"א ספק עכו"ם אסור ס"ס מותר כיצד כוס של עכו"ם שנפל באוצר מלא כוסות כולן אסורו' מפני שעכו"מ וכל משמשיה אוסרין בכל שהן פירש כוס אחד מן התערובו' ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרין וכו'. כתב הראב"ד לפי הסוגיא בזבחים בעינן שנתערבה עוד מאותן ג' לשנים אחרים ואותן האחרונים מותרים שהם נקראין ס"ס עכ"ל. כ' כ"מ קשה הא כתב רבינו בפ' ט"ז ממ"א נפל רימון אחד מן התערובו' הזאת לב' רימונים אחרים מרימוני באדן ונפל מן הג' רימון א' לרימונים אחרים הרי אלו האחרים מותרין שהרי הרימון של תערובו' הראשונ' בטל ברוב ואם נפל מן התערובו' הראשונה רימון לאלף כולן אסורו' לא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספקן שאם יפול מן התערובו' השניה למקום אחר אינו אוסר. וכן כל כיוצא בזה הרי שהוא מצריך ג' תערובו' כפשט הברייתא וגבי עכו"ם למה הספיק בב' תערובות שלא כפשט הברייתא ועוד קשה אטו עכו"ם מגרע גרע מרימוני באדן וכו' ע"ש מה שתי' בדוחק ולבסוף כ' וצ"ע. וש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ב תירץ בשם מוהר"ר מרדכי אשכנז דקשיא ליה לרמב"ם דבסוגיא דזבחים קאמר רב דתערובו' הב' מותר ובתר הכי איתא בבריית' מרבוא לג' ומג' למקום אחר מותרים ורב ע"כ אתיא כר"ש כדאיתא התם וניחא ליה דע"כ לא בעי ר"ש ג' תערובו' אלא ברימוני באדן להתירה באכילה אבל בהנא' בב' תערובו' שרי והלכך בכוס וטבעת של עכו"ם בב' תערובו' שרי עכ"ל:

[ול"נ לתרץ דרמב"ם לא ס"ל כפי' תוס' דתערובו' ב' מותר לאכול אחד אחד משום דקשיא ליה דהא רב אמר מ' למקום אחר אין אוסרות דמשמע שאין אוסרות כלל ונשאר התערובו' כמו שהי' קודם שנתערבו אלו בהם שמותר לאכלם כולם כאחד ועוד איך נסמך על זה להתיר א' א' כיון שממ"נ אוכל איסור בחד ספק והוי תרתי דסתרין כמש"ל בשם מנחת יעקב לכן סובר הרמב"ם אם התערובו' מותר הוא מותר לגמרי ואי אסור לגמרי אסור לכך פי' בסוגיא זאת פי' אחר דידוע הוא דדברים חשובים אינם בטלין הוא רק מדרבנן ואפי' כשאיסור הוא מדרבנן נמי לא בטל כיון דבדבר חשוב לא שייך ביטול לא חילקו בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן כמ"ש הרמב"ם שם לפ"ז כשנתערבו רימוני באדן אפי' באלף אף דמן התורה בטל עשאו רבנן לתערובו' כמחצה על מחצה כיון דלא בטיל מדבריהם הוי קבוע והוי כנתערב חד בחד דכל קבוע כמחצה על מחצה ואם נתערב אח"כ אחד מהתערובות הזאת לתערובו' שני כיון דכל הרימונים הם חשובים ואכל אחד של איסור דרבנן נמי לא בטיל בתערובו' הב' וכיון דלא בטיל כל התערובו' אסור ולא אמרי' שיאכל כל אחד לבדו על סמך ס"ס דלא זה הוא שנפל כאן דזה לא ס"ל לרמב"ם כמ"ש ואם נפלו אח"כ לתערובו' הג' דאיכא ס"ס אם נפל מאיסור מתערובו' הראשון לשני ואת"ל דנפל דלמא לא נפל לשלישי אם כן כל התערובו' מותר מטעם ס"ס בלא ביטול וזה דוקא בדבר שאינו בטל מחמת חשיבות כיון דההיתר נמי חשוב ונאסר באיסור דרבנן מחמת איסור הראשון שנפל שם שוב אינו ניתר בשום פעם ע"י ביטול כיון דאין ביטול לדבר חשוב אבל ניתר ע"י ס"ס אמנם גבי עכו"ם דהכוס או הטבעת ע"כ אינו דבר חשוב וזה מוכרת לומר לדעת הרמב"ם שכ' לכך אינו בטל מפני שעכו"ם וכו' אוסרין בכ"ש ואם כוס או טבעת הי' נקרא דבר חשוב הא אף בשאר איסורין נמי הדין כן אלא ודאי דלא מקרי אלא דבר שבמנין ולא דבר חשוב כז' דברים ורמב"ם פוסק (בפ' ט"ז ממ"א) דדבר שבמנין בטיל לכך הוצרך לומר טעם משום חומרא דע"א אמרו חכמים דלא ליבטל אף שהכלי אינו דבר חשיב בפ"ע כמ"ש הר"ן בע"א על מתני' אלו אוסרין בכ"ש לפ"ז אם נתערב עכו"ם אינו בטל מחמת חומרו ונעשה כל התערובו' אסור מדרבנן כמ"ש אמנם אם אח"כ נפל מאותו התערובו' לתערובו' ב' באופן שיוכל להתבטל שפיר בטל בתערוב' הב' אלא דבתערובת הראשון החמירו דלא ליבטל משום חומר איסורו אבל בתערובו' ב' שעל כאו"א יש ס"ס וס"ס בע"א מותר שפיר מתבטל וכיון דמדין ביטול אתינן עלה תערובו' הב' מותר לגמרי ככל דבר שנתבטל שנעשה איסור היתר ולכן כתב הרמב"ם אם נפל מהתערובו' לכוסות שנים כלומר דוקא כשיש בתערובו' הב' כדי ביטול הוא דמותר הא לאו הכי אסור כיון שיש כאן ספק עכו"ם וברימונים כ' ומג' למקום אחר ולא התנה שיהא דוקא כדי ביטול משום דהתם לא מכח ביטול הוא מותר דאין ביטול לחשוב אלא מכח ס"ס ופירושא דבריית' הכי הוא ספק עכו"ם אסור כלו' ואשמעינן דעכו"ם מתוך חומרא אף דמן התורה נתבטל אסרו רז"ל משום ספקא ולכן אמרינן כיצד וכו' היינו ספק עכו"ם ע"י תערובו' דאלו ספק בעכו"ם עצמה פשיטא מ"ש משאר איסורין ומאי אתי לאשמעינן דספק אסור אבל ס"ס כלו' אם יש בכל אחת ס"ס לא החמירו. והא דמצריך הברייתא ג' תערובו' י"ל דהאי תנא סבר דבר שבמנין נמי לא בטל לכך צריך ג' תערובו' כמ"ש אבל לרמב"ם דבטל דבר שבמנין כיון דבכל א' מתערובו' הב' יש ס"ס שוב לא גזרו חז"ל לקרותו עכו"ם דס"ס דעכו"ם מותר אלא דאינו יכול ליהנות מכולן כיון שבכולם אינו כ"א ספק א' שפיר נתבטל האי דנתערב מראשונה אבל אם היה ס"ס דעכו"ם אסורה א"כ הי' נחשב כל א' מהתערובו' מדרבנן כאיסור עכו"ם ועכו"ם אינה בטלה כנ"ל]. בש"ע סי' ק"י פסק דצריך ג' תערובו' בדבר שאינו בטל מחמת חשיבתו וכ"כ גבי עכו"ם דצריך נמי ג' תערובו'. כ' הש"ך דדעת התו' ורא"ש ורשב"א בתשו' סי' תש"ל דתערובו' הב' מותר אי לא נהנה מכולם בבת אחת ותערובו' הג' אפי' בבת אחת מותר הלכך נראה דבהפסד מרובה ודאי שרי תערובו' הב' כשאינו אוכל כולו כאחד עכ"ל. כ' רמ"א י"א דדשיל"מ אין להתיר מכח ס"ס וטוב להחמיר אם לא לצורך:

עוד כ' בש"ע ספק טרפו' שנתערב באחרו' כולן אסורות עד שיהי' בהיתר כדי לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים