כסף נבחר חלק ג שעב

כתבו דמיירי בעירובי חצרות אבל בתחומין כה"ג לא אמר ר"י כשר דהתם גבי נפל עליו גל וכו' כשר משום חזקה כדמוכח התם אבל בספק כי הכא שהניחו ביה"ש או נאכל ביה"ש לא מכשיר):

[ד.] פסחים דף י' צבור א' של חמץ ולפניו ב' בתים בדוקים ואת' עכבר ושקל ולא ידעי' אי להאי על אי להאי על. היינו ב' שבילין דתנן ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור [א' טמא קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו] והלך בא' מהן ועשה טהרות (נגע בטהרות אח"כ) ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות (יודעין הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה דהשת' ודאי א' מהן טמא) ר' יהוד' אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפ"ע טהורין (ואין ב"ד יוכל לטמאו דקיי"ל ספק טומאה ברה"ר טהור) שניהם בבת אחת טמאין (הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין אי אפשר לנו לומר להם טהורין אתם שהרי האחד ודאי טמא) ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן בבת אחת ד"ה טמאין (נראה דהיינו מדרבנן דמדאוריית' אפי' בב"א טהורין תוס') בזה אחר זה ד"ה טהורין (ואע"פ שכל א' אומר לפנינו כך הי' המעשה שלי ושל חברי אבל איני נשאל אלא על עצמי) לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חברו (מה תהא על שנינו) ר' יוסי מדמי לי' לבת אחת ור' יהוד' מדמי לי' לזה אחר זה הואיל ואין כאן שואל אלא אחד משיבין לו טהור אתה שהרי ספק ביאה היא ומעצמו יבין שאף חברו כמוהו. אבל כששניהם שואלין בתוך כ"ד צריך אתת להשיב לשניהן כא'. וגבי בתים נמי אי בב"א באו שניהם צריכין בדיקה ואי בזא"ז אמרי' לכל חד אי אתה צריך לבדוק). ספק על ספק לא על (ראה עכבר שנטל חמץ בחצר והבית בדוק ואין יודע אם לכנס אם לא) היינו בקעה ובפלוגת' דר"א ורבנן. דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים (הוי בקעה רה"י לטומאה) וטומאה בשדה פלונית ואומר אחד הלכתי במקום הלז בבקעה זו] ואיני יודע אם נכנסתי באותו שדה ר"א מטהר וחכמים מטמאין. שהיה ר"א אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא חכמים ס"ל דה"ל ספק טומאה ברה"י. ור"א לא חשיב לה ספק טומא' אא"כ נכנס לשדה ואינו יודע אם האהיל אבל השת' הוי ליה ס"ס כתבו תו' פי' ר"י דבספק ספק' פליגי וכן פי' ר"ת בע"א (דף ל"ו) אבל רש"י פי' שם בענין אחר [שפירש הא דפליגי רבנן על ר"א היינו היכא דליכא אלא חדא ספק' כגון דטומאה מני' כל רוחב השדה ואם נכנס בה אי אפשר שלא האהיל אבל היכא דאיכא ס"ס מודו רבנן]. ונרא' לר"י דטעמ' דר"א דמטהר בס"ס משום דלא גמרי' מסוטה לטמ' ברשות היחיד אלא ספק' אחת כסוטה אבל תרי ספקי לא. ורבנן סברי כיון דמן הדין אפי' בספק' אחת הי' לנו לטהר דאוקמה אחזקת טהרה ואפ"ה טמא ה"ה אפי' בתרי ספקי עכ"ל. [עיין תוס' ב"ב דף נ"ה ע"ב ד"ה ר"א. ועיין פלתי דף קי"א דמתרץ קושי' האחרונים על רשב"א שכתב ב' קדרות של ב' בני אדם אינן מצטרפות. והקשו מאי שנא מב' שבילין דתלינן להקל אם באו לישאל בזא"ז ולמה לא תלינן נמי הכא בכל א' להקל. ותירץ דבב' שבילין אין צריך להזכיר בשאלתו שגם חברו הלך בא' משני דרכים וא"כ החכם מתיר רק לו וכן לשני. אבל הכא אם בא לישאל חתיכה של איסור נפל לקדרה ודאי החכם אוסר אם לא שמזכיר גם של חבירו שיש כאן ב' קדרות ואינו יודע לאיזה נפל והוי כנשאל עליו ועל חברו ואסור עכ"ל]:

[ה.] זבחים דף ע"ד אמר רב טבעת של ע"ז שנתערב' בק' טבעות ופרשו ארבעים למקום א' וששים למקום אחר פירשה אחת מארבעים אינה אוסרת אחת מס' אוסרת. מאי שנא אחד ממ' דלא אמרינן איסור ברוב' אית' אחת מס' נמי. אלא אם פרשו ארבעים כולם למקום אחד. [ונתערבו בשאר טבעות] אין אוסרות. ששים למקום א' אוסרות [ונהי דהנך מ' עצמן אם לא נתערבו באחרות אסורות לעולם דאין ביטול ברוב בע"א והוי כולהו ספק ע"א אבל כי נתערבו באחרות הוי להו ספק ספק' של ע"א] כי אמריתיה קמיה דשמואל א"ל הנח לע"א שספקה וספק ספקה אסורים עד סוף העולם. מיתבי ספק ע"א אסורה וס"ס מותרת כיצד כוס של ע"א שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורין. פי' א' מהן לרבוא ומרבו' לרובו' מותרין. תנאי היא דתני' ר' יהודה אומר רמוני בדן אוסרין בכ"ש כיצד נפל א' מהן לתוך רבוא ומרבו' לרבו' אסורין [ואפי' אחרונים] ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש לרבו' אסורין [רבוא ראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור] מרבוא לג' ומג' למקום אחר מותר [אף הג' אמצעים דספק ספק' בטיל]. שמואל דאמר כמאן אי כר' יהודה אפי' בשאר איסורין אסור אי כר"ש אפי' בע"א נמי שרי וכי תימ' שאני לי' לר"ש בין ע"א לשאר איסורין אלא הא דתני' ספק ע"א אסור ס"ס מותר מני וכו' לעולם ר"ש ושמואל סבר לה כר' יהוד' בחד' ופליג עלי' בחד'. כתבו תו' ד"ה פירש וכו' לא אצטרך מרבו' לרבו' אלא למימר מאן דאסר אסר בכולהו. א"נ משום דיש חלוק בין רבוא ראשון לרבו' שני דרבו' ראשון אי מתהני בכולהו בבת אחת אסור דקא מתהני בחד' ספק' כיון דבבת אחת מתהני אבל ברבו' שני אפי' נהנה מכולם בבת אחת ס"ס היא ושרי וכן מרבו' לג' ומג' לג' מותר אבל אסור ליהנות מג' ראשון בבת אחת ומן השניים שרי מהאי טעמ' דפרישית ובקונטר' לא פי' כן עכ"ל מסוגי' דהכ' מוכח דס"ל לר' יהודה דס"ס אסור אפי' בשאר איסורין. ותו' בזבחים (דף ע"ב) ד"ה נתערבו כתבו דאפשר לומר דר"י אין אוסר ס"ס אלא ברימוני בדן כיון דהוי מששה דברים אבל לא בשאר איסורין ותו' סנהדרין (דף פ') ד"ה ואחרים כתבו ובפרק התערובות מסקינן ר' יהוד' אוסר ס"ס אפי' בשאר איסורין ע"ש]:

[ו.] ביצה דף ב' מתני' ביצה שנולדה בי"ט בית שמאי אומרים תאכל ובה"א לא תאכל. בגמר' מפרש רב נחמן טעמ' דבית שמאי דלית להו מוקצה וב"ה אית לה' ורבה מפרש דמתני' מיירי בתרנגלת העומדת לאכילה וב"ה אוסר' משום הכנה. ורב יוסף נמי מוקי לה בעומדת לאכילה וטעמ' דב"ה דגזרי' משום פירות הנושרין ור"י ור' יצחק אמרו גזרה משום משקין שזבו. ואף ר' יוחנן סובר כן ובדף ג' ע"ב פריך הש"ס מיתבי אחד ביצה שנולד' בשבת ואחד שנולד' בי"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי וכו' וספקה אסורה ואם נתערב באלף כולן אסורות בשלמ' לרבה דאמר משום הכנה הוי ספק' דאוריית' וכל ספק' דאוריית' לחומרא אלא לרב יוסף ולר' יצחק דאמר משום גזרה ספק' דרבנן היא וכל ספק דרבנן לקולא א"ל סיפא אתאן לספק טרפה [ספק נולד מתרנגולת טרפה ולאו בי"ט קאי ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי נמי בהא] א"ה אימא סיפא נתערבו באלף כולן אסורות אא"ב ספק י"ט ס' חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל אא"א ספק טרפה דבר שאין לו מתירין היא ותבטל ברובא וכ"ת ביצה חשיבה ולא בטיל' הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מא"ל דתנן מי שהי' לו חבילי תלתן של כלאי כרם ידלקו נתערבו באחרו' ואחרות באחרות כולן ידלקו דברי ר"מ וכו' שהי' ר"מ אומר את שדרכו למנות מקדש וכו' ואתמר עלה ר' יוחנן אמר את שדרכו וכו' ר"ל אמר כל שדרכו וכו' אמר רב פפא האי תנא תנא דליטרא קציעות היא (דהיינו רב יהודה אליבי' דר' יהושע הוא) דאמר כל דבר שבמנין אפי' מדרבנן לא בטל וכ"ש דאורייתא וכו' רב אשי אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל (וכי היכי דבביטולה מחמרינן מהאי טעמא בספקא נמי