כסף נבחר חלק ג שעא

ליום חמישי לא מ"ט משום אקרורי דעתי' ולמאי אי למיתב לה כתובה ניתב לה אלא לאוסרה עליו מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח. לא דקטעין טענת דמים. כתבו תוס' בד"ה אי למיתב וכו' משמע אם הי' בא לב"ד הי' נאמן להפסידה כתובתה אע"פ שלאוסרה עליו לא הי' נאמן משום דאית לן למימר דשמא אינו בקי בפתח פתוח ואוקמה בחזקת היתר אבל מ"מ כתובתה הפסידה אע"פ שיש לנו לומר שהוא טועה בפ"פ דאית לן למימר אוקי ממונ' בחזקת מרי'. וקשה דאמאי מפסידה כתובתה והא הוי ס"ס ספק בקי או לא ואת"ל פ"פ הוי ספק באונס ספק ברצון דאפי' אשת כהן באונס לא מפסדה כתובתה ואין לומר דאפי' בס"ס מפסדה כתובתה משום דמוקמינן ממונ' בחזקתי' דהא לקמן גבי משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת והי' מקחי מקח טעות ואיכא מאן דמפרש לקמן מקח טעות ממאתים אבל מנה אית לה אלמא משום דבאותה מנה הוי ס"ס לא מפסדה דספק קודם שנתארסה ספק אחר שנתארסה ואת"ל אחר שנתארסה אימר באונס הוי דאי אמרת אפי' בס"ס מפסדה אמאי אית לה אפי' מנה. וי"ל דלא חשוב ס"ס כה"ג משום דהאי ספקא שמא באונס לא חשיב ספקא גמורה למיתב לה כתובה דאימר קודם שנתארסה נאנסה עכ"ל. עיין בפני יהושע שכתב דמדברי תוס' נרא' דמוציאין ממון בס"ס ולא מצאתי כן בשום פוסק קדמון וכו' ולבסוף כתב נראה לי דתוס' לא כתבו דמפקינין ממון בס"ס אלא בברי ושמ' אבל בברי וברי אע"ג דהוי ס"ס לב"ד לא מהני. וגם על זה קשה מסוגיא דב"ב (דף צ"ב) לכן מסיק דאין מוציאין ממון בס"ס וכן איתא בתשובת מהרימ"ט ודלא כבית שמואל סי' נ"ג ס"ק י"ג]. עיין כתובות דף י"ד. דמסיק רבא דלר' גמליאל אלים לי' ברי דאפי' בחד ספקא נמי מכשיר [אם אומרת האשה ברי לי שלכשר נבעלתי ומותרת לכהונה] וקיל לי' שמא דאפי' בס"ס נמי פסול [היינו גבי אלמנת עיסה משום מעלה עשו ביוחסין כמ"ש תוס' שם] לר' יהושע אלים לי' חד ספק' דאפי' בברי פסול וקיל לי' ס"ס דאפי' בשמא נמי מכשיר [עיין בספר גנת וורדים שכתב דאם יש חזקה אצל הס"ס לכ"ע מוציאין ממון. דהא ס"ס מטעם רוב ובממון לא אזלינן בתר רוב מטעם דהוי חזקת ממון כנגדו וא"כ כשיש עם הס"ס ג"כ חזקה אוקי לבהדי חזקה]:

[ב.] נדה דף נ"ט ע"ב מתני' האשה שהיא עושה צרכיה [מי רגלים] וראת' דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ור"ש מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזק' דמים מן האשה. [גמרא]. אבעי' להו איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ כי אמר ר"מ בחד ספקא אבל בס"ס לא מטמא או דלמא לא שנא אמר ר"ל היא היא ממאי מדלא קתני ר"מ ור' יוסי מטהרין אי הכי השתא ר"מ בס"ס מטמא בחד ספק' מבעי' להודיעך כחו דר' יוסי דאפי' בחד ספקא מטהר ורב יוחנן אמר כי קאמר ר"מ בחד ספקא אבל בס"ס לא אמר א"כ ליתני ר"מ ור"י מטהרין אין ה"נ ואיידי דסליק מרבי יוסי פתח בדר"י רבי יוסי בחד ספקא מטהר בס"ס מבעי' מהו דתימא ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא קמ"ל תניא כוותי' דר"י וכו':

[ג.] בבא קמא דף י"א אמר עולא אמר ר' אלעזר שליא שיצת' מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום ב' מונין לו מיום ראשון [דמיום ראשון טמאה ואפי' הוי לידה יבשתא] א"ל רבא מה דעתך לחומר' [מדטמאין טהרות שנגעה בראשון משעת יציאת שליא] חומרא דאתי' לידי קולא היא דקא מטהרת לה מראשון [שתהא סופרת י"ד של נקבה עם יום ראשון ודמים שתראה ביום ט"ו טהורין דהיינו קולא] אלא אמר רבא לחוש חוששת מימנא לא מימנא אלא משני. כתבו תו' בד"ה דקא מטהרת לה מראשון. וא"ת אמאי לא יהיו טהורין דלמ' ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפי' לא יצא דלמא הוא זכר וי"ל דלא מצי למשרי בס"ס דהוו תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תרא' יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא רובו ביום ראשון ואפי' יצא רוב דלמא נקבה היא והשתא בתחלה התרנו משום דשמא זכר השתא נתירנו משום שמא נקבה הרי ממ"נ נעשה איסור וכה"ג תנן בהמפלת [דף כ"ח] תשב לזכר ולנקבה אע"ג דכל איסור באפי' נפשי' הוי ס"ס עכ"ל [וכ"כ תו' שם בנדה]. כתב מהרימ"ט בח"מ סי' ב' דבהא מתרצ' נמי הא דאמרי' סוף פרק אלו מומין אשת טומטו' חולצת ולא מתיבמ' ומוקמינן לה כר' יוסי בר' יהודה דאמר טומטו' לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס ואע"ג דהוי ס"ס ספק זכר ספק נקבה ואת"ל זכר שמא לא ימצא סריס אכן לדעת תו' אתי שפיר שאם אתה אומר מתייבמת מס"ס לומר שמא איש הוא אף אני אומר תנשא לשוק מטעם ס"ס שמ' נקבה אם תמצא לומר זכר שמ' סריס והוי תרתי דסתרין. דאין לומר ניזל הכא והכ' לקולא. ולא תימא שאני התם דבחדא איתת' הוי ליה תרתי דסתרין שאותה אשה עצמה שטהרתה לאחר ז' אתה מטהר לאחר מ"א וממה נפשך שמשה באיסור אבל הכא לא הוי תרתי דסתרין דאפי' טומטום זה יש לו ב' נשים ואחת נשאת ואחת נתיבמה לא ביאתה של זו פוטרת את זו ובשני אנשים לא הוי תרתי דסתרין דאימר זה הי' זכר וזה נקבה ואפי' תימ' באיש אחד ונשא' אחת מהם תחלה לשוק קודם שתתיבם צרתה מ"מ בב' גופין אזלי' הכא לקולא והכא לקולא בזו אחר זו כדאמרי' בפ"ק דפסחים גבי ב' שבילין אין לחלק בכך דאפי' שתי נשים קפדינן התם כגון אם אשה זו רוצה להקל על עצמה לאחר ז' על סמך שלא יארע לה בל"ד ובמ"א ואם יארע תנהוג לחומר' אפ"ה אסרו וגזרו לילך הכא לחומר' והכא לחומרא. וכ"ת דהתם גזרו שמא יבא להתיר באשה אחת ה"נ איכא למגזר משום אשה אחת שמא תנשא לשוק ותתאלמן או תתגרש ותנשא ליבם ובזה מתרצת' נמי הא דאמרי' סוף פרק בהמה המקשה גבי המפלת מין בהמה וכו' וגם התם איכא ס"ס ואמאי מטילין עליה חומר דנקבה עכ"ל. [מנחת יעקב בקונט' הספקות הקש' דלדעת מהרימ"ט דבשני גופין נמי אמרינן כיון דסתרין אהדדי אזלינן בתרווייהו להחמיר קשה מהא דמתירין בב' תערובות מטעם ס"ס אף דסתרי אהדדי דאכל חד וחד אמרי' שאין זה האיסור והאחר הוא וכולהו מותרין וצ"ע עכ"ל]. ופר"ח בסי' ק"י כתב מיהו בספקא דרבנן אזלינן לקולא אף דאיכא תרתי דסתריך לתרי גברי שפיר דמי. וה"מ היכ' דלא מינכרי מילתא כגון ספק יממא וספק לילה אבל במידי דאית' קמן מחזי מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא כדאית' עירובין (דף ע"ו) גבי ב' חצרות וב' בתים ביניהם זה בא דרך זה ונתן עירובו בזה וזה בא דרך זה ונתן עירובו בזה דשניהם לא קנו עירוב. ממ"נ אי בית שער משוי ליה הנותן עירובו בבית שער אינו עירוב אי בית משוית לי' קמטלטל לבית דלא מערב ליה ופריך הש"ס ומ"ש מדרבא דאמר אמרו לו שנים צא וערוב עלינו לאחד עירב עליו מבע"י ולאחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבע"י נאכל עירובו ביה"ש וזה שעירב עליו ביה"ש נאכל עירובו משתחשך שניהם קנו עירוב [אלמא משום דביה"ש ספק הוא וספק בדבריהם להקל לגבי האי שנאכל עירובו ביה"ש משוינן ליה לילה ואמרי' כבר קנה עירוב ולגבי האי שעירב עליו ביה"ש משוינן לי' יום ועדיין הוי לו שהות לקנות שביתה] ומשני הש"ס התם ספק יממא ספק לילא לא מינכרי מלתא אבל הכא אי דלגבי דהאי בית לגבי האי בית וכו' ע"ש עכ"ל. עיין שבת דף ל"ד איתא נמי הא דרבא וכתב רש"י דרב' מיירי בעירובי תחומין דקי"ל כר' יוסי דספק עירוב כשר. ותו'