כסף נבחר חלק ג שע

לקולא משא"כ אם הספק מצד איסור עצמו והוא דאורייתא ואח"כ ע"י תערובות או ענין אחר בא שהוא דרבנן לא אזלי' לקולא). עוד הקשה שער המלך מהא דכתבו הרי"ף והרא"ש בפ' כל שעה בפלוגתא דמר עוקבא ושמואל גבי נתבקעו וז"ל כיון דלא אפסק הלכתא לא כמר עוקבא ולא כשמואל עבדי' לחומר' דהו"ל ספק דאורייתא וה"מ למכלינהו בעינייהו אבל אי משתכחי בהדי' בישולא ולא נתבקעו כיון דאיסור חמץ במשהו מדרבנן הו"ל ספקא דרבנן ואזלי' לקולא עכ"ל הרי אע"ג דהחטים מצד עצמן אסורין מכח ספק דאורייתא אפ"ה כי נתגלגל להיות איסור דרבנן לענין תערובות חשיב ספקא דרבנן לכן נראה דע"כ לא אמרי' אם נתגלגל וכו' לא חשיב ספק דרבנן אלא דדוקא בבאו זה אחר זה כההיא דספק דרוס' דקודם שנתערב הוי נאסר מכח ספק דאורייתא והלכך חזר איסורו כודאי וכי נתגלגל אח"כ להיות איסור דרבנן לא חשבינן לי' ס' כלל משא"כ בההיא דתבשיל שנמצאו בו חטים שאינן מבוקעין דהספק דאורייתא דהיינו החטים והספק דרבנן דהיינו התבשיל באו כאחד והלכך אסרו החטים מכח ספק דאוריי' והתירו התבשיל מכח ספקא דרבנן ומכלל האמור יוצא דע"כ לא כתב הרי"ף ורא"ש אלא דוקא גבי תבשיל שנמצאו בו חטים שאינן מבוקעות ומטעמא דבאו כאחד אמנם אם נפלו חטים שאינן מבוקעות לתוך התבשיל אף הרי"ף מוד' דהתבשיל אסור כיון דהחטי' נאסרו מכח ס' דאורייתא חזר איסורו כודאי וכההיא דספק דרוסה עכ"ל:

[ג.] כתב הרמב"ם בפ"ב מחמץ הל' י' הניח ט' צבורין של מצה וא' של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ אם מצה נטל ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצ' על מחצה. כתב הראב"ד לא מחוור הא מילתא אלא לענין ביטול אבל לענין בדיקה ספק דרבנן היא עכ"ל כתב ה"ה ודעת רש"י ושאר מפרשים כרבינו וכתב הרא"ה שהטעם דאע"ג דספיקא דרבנן היא כיון שבדיקת חמץ תחלתה על הספק החמירו בספקה יותר משאר ספק של דבריהם וכן עיקר עכ"ל. וש"ך בי"ד סי' ק"י כתב בשם או"ה גבינה שיש בה ספק אם היא גבינה של ישראל או של א"י אין אומרין בזה ספקא דרבנן לקולא שכיון שאסרו חכמים גבינות א"י מחמת חשש איסור בגופן (שמא העמידום בקבת נבלה אע"פ שמדאורייתא מותר מטעם רובא חכמים אסרוהו מחמת המיעוט) עשאוה כאיסור של תורה וכן כל כיוצא בזה ולא אמרו ספק דרבנן לקולא אלא בדבר שלא אסרוהו מחמת חשש איסור בגופו אלא משום דבר אחר כגון ביצת נבלה ובישולי כותים וכיוצא עכ"ל:

[ד.] כ' הרמב"ם פ"ב הל' י"ב מחמץ בא עכבר ונטל החמץ וספק נכנס לבית זה או לא נכנס בכל אלו צריך לבדוק. כתב ה"ה קשה לי הא כבר נתבאר למעלה שאם ודאי נכנס בבית אחר אלא שאין ידוע באיזה בית משני בתים נכנס אין אחד מהם צריך בדיקה א"כ נראה דכ"ש בשאין ידוע אם נכנס כלל שלא יהא צריך בדיקה ויש לי לתרץ דהתם ודאי איכא חד בית שלא נכנס הלכך כל חד תלינן זהו שלא נכנס בו ובאחר הוא שנכנס ואי אתה יכול להצריך בדיקה לשניהם כיון דאיכא חד דודאי לא נכנס בו אבל הכא הספק בבית אחד הוא ומפני שבדיקת חמץ תחלה על הספק נתקן (כמ"ש ה"ה הל' י' בשם הרא"ה) דנו ספק זה לחומרא. ולח"מ בהל' יו"ד על מ"ש ה"ה בשם הרא"ה דאע"ג דספקא דרבנן היא החמירו כיון שבדיקת חמץ תחלתו על הספק הקשה א"כ יש להחמיר בכל האבעיות דאיכא תיקו גבי בדיקת חמץ ורבינו פסק לקולא. י"ל דאיכא חילוק בין ספקא דענינא לס' דדינא דבדיקת חמץ לעשות על ספק היינו דכשהם מצריכין לבדוק בית זה הוא משום ס' אי איכא בו חמץ או לא שהוא ספק דענינא אבל בס' דדינא דהוי ספק אם הדין כך או לא ודאי דבהא אזלינן לקולא עכ"ל:

[ה.] כ' משנה למלך בפ"ד מבכורות דלא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא אלא היכא שנעשה שום דבר המתירו ואין אנו יודעין אם נעשה בזמן המתיר או בדבר המתירו אבל אם אנו מסתפקין אם אעיקרא דדינא נעשה לו דבר המתירו בכי הא לא אזלינן לקולא ומש"ה פריך הש"ס בעירובין (דף ל"ג) אמתני' דהשולח עירובו ביד חש"ו וכו' ודלמא לא שקיל מיני' ומשני חזקה שליח עושה שליחותו ומאי קושיא הא דל מהכא טעמא דחזקה ולא יהא אלא ספק הו"ל ספק דרבנן ולקולא אלא ודאי כמ"ש ודבר זה מפורש בטור א"ח סי' שצ"ד שכתב ספק עירוב כשר וכו' אבל אם לא היה לו חזקת כשרות כגון ספק אם הונח:

שם או לא לא מהני והיינו מטעם הנ"ל עכ"ל:

ושער המלך פ"י דמקואות הקשה עליו מכמה סוגיות חדא מהא דחבר שמת. וחדא מהא דאמרי' ברכות (דף כ"א) ספק קרא ק"ש וכו' מ"ט ק"ש דרבנן ומדברי טור לא מוכח מידי דהתם טעמא אחרינא איכא כמו שנראה מדברי ב"י. עוד כתב שער המלך נראה דהיכא דאיכא תרי קולי דסתרי אהדדי לא אמרי' ספק דרבנן לקולא אלא אזלי' לחומרא בתרוייהו וראיה ממ"ש תוס' ב"ק (דף י"א) גבי ספק ספקא ע"ש. ובז' מיושב הא דאמרי' בפ"ק דר"ה ר"ע ליקט אתרוג בשבט ונהג בו ב' עישורין מספק וק' הא לדעת תו' וסייעתן תרומת פירות דרבנן ובזה ניחא. ע' בר"ן פרק ערבי פסחים גבי כולן צריכין הסבה שכתב ואע"ג דבעלמא קיי"ל איפכא דכל ספק דרבנן לקולא [למה אמרי' הכא השתא דאתמר הכי דתרי כסי קמאי צריך הסבה ואתמר הכי דבתראי צריך הסבה כולהו צריכי הסבה] הכא כיון דלאו מילתא דטירחא עבדי' לרווחא דמילתא כך פירש"י ז"ל. ולי נראה דע"כ בעי למעבד הסבה בכולהו דאי ניזל לקולא אמאי נקיל בהני טפי מהני ואי נקיל בתרווייהו הא מיעקרה מצות הסבה לגמרי עכ"ל. ועיין במש"ל הל' מגילה שכ' לחלק בדעת הר"ן ונראה אצלי שיש לחלק בין ספק מצוה דרבנן לספק איסור דרבנן דבספק מצוה כההיא דעירות המסופקות אם מוקפות מימות יהושע לא מחמרי' בתרווייהו מטעמא דמאי חזית וכו' ובספק איסור דרבנן כההיא דר"ע מחמרי' בתרוייהו מטעמא דמאי חזית דנקל בהאי טפי מהאי עכ"ל:

כתב מנחת יעקב בקונט' הספקות אהאי כללא דספק דרבנן לקולא וז"ל אע"ג דאמרינן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והעובר על דברי חכמים חייב מיתה ומשמע אפי' בדבר דליכא חשש איסור דאורייתא בגופו כמבואר ביצה (דף ב' ע"ב) ועירובין (דף פ"ה ע"ב) וכתובות (דף פ"ד). ותירצו בתשו' בנימן זאב ובתשו' משפטי שמואל סי' ה' דמ"מ לא החמירו אלא דוקא בודאי איסור דרבנן אבל בספק לא גזרו הם אמרו והם אמרו כדאיתא ברכות (דף כ"ה) גבי ספק מי רגלים מותרין דלא אסרה תורה אלא כנגד עמוד (כלומר שלא לקרות כנגד עמוד הקילוח של מי רגלים) הא נפל לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו וכי גזרו בהו רבנן בודאי אבל בספקן לא גזור עכ"ל:

ספק ספקא בכמה מקומות בש"ס מצינו שהולכין לקולא בספק ספקא אפי' באיסור דאוריית' ולפעמי' מחמירין ואחרונים האריכו למאד בזה הכלל. ואנכי לא אעתיק רק עקרי הכלל הזה. [א.] גרסי' בכתובות דף ט' אמר ר' אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו. ואמאי ס"ס היא ואמאי מתסרא עלי' אפי' אי מהמנית לי' דנבעלה] ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון לא צריכ' באשת כהן. ואיבע"א באשת ישראל וכגון דקביל בה אבוה קדושין פחותה מבת ג' שנים ויום א'. כתבו תוס' וא"ת אכתי איכא ס"ס ספק באונס ספק ברצון ספק כשהי' קטנה ופתוי קטנה אונס הוא כדאמרי' יבמות (דף ס"א) וי"ל דשם אונס חד הוא עכ"ל. אמר אביי אף אנן נמי תנינא בתולה נשאת ליום הרביעי ליום הרביעי אין