כסף נבחר חלק ג שסט

טבילת טומאה דאורייתא) שבת נמי דאוריי' היא קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן (ומשום דלא ליתי לזלזולי בשאר ספקות דמלאכת שבת ליכא למגזר דלא דמי מלאכות לתחומין אבל טומאות דמי להדדי) ואבע"א הא דידי' (דמחמיר אפי' בספק דרבנן) הא דרבי' (מתני' דר' אבטולמוס). רבא אמר התם היינו טעמא דר' יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל (כולה חזקה לחומרא איכא לקולא ליכ' אבל מתני' איכא חזקה לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימר לא עירב העמד תרומה על חזקתה ובדרבנן לקולא אזלינן) אדרב' העמד מקוה על חזקתה ואימא לא חסר במקוה שלא נמדד. תניא כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומ' ספק מבע"י נטמאת ספק משחשכ' נטמאת זהו ספק עירוב כשר אבל עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה כגון שהיו ב' צבורין לפניו אחד תרומה טמא' ואחד תרומה טהורה ועירב בא' מהן דליכא חזקה כלל. תוס'] אין זה ספק עירוב כשר. כ' הש"ך בי"ד סי' ק"י ס"ק כ' מסוגיא זו מוכח דהא דאמרי' ספק דרבנן לקולא היינו היכא שאין לו חזקת איסור אבל אם יש חזקת איסור לא אמרי' לקולא דהלכה כר' יוסי דאמר ספק טבל אפי' בטומאה דרבנן ספקו טמא כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' ת"א ואע"ג דלחד שינויא דוקא גבי טומאה דעיקרו מן התורה מ"מ הא איתא שנויא אחרינא דר' יוסי מחמיר אפי' בדבר שאין לו עיקר מן התורה וקי"ל כר' יוסי עכ"ל. ופרי חדש שם השיג עליו וכתב דהא הרמב"ם בפ"י דמקואות פסק כר"מ דספקו טהור (וכן מוכח מרש"י שבת (דף ל"ד) דס"ל דהלכה כר"מ) ומסיק אף באתחזק איסורא אמרי' ספק דרבנן לקולא:

[ופלתי ס"י ק"י הקשה מהא דפריך הש"ס בריש ביצה למ"ד משום משקין שזבו אמאי ספק' אסורה הא הו"ל ספקא דרבנן לקולא. מאי פריך הא בביצה אחת יש ספק אם נולדה מעי"ט או בי"ט הו"ל למימר חזקה השתא הוא דילדה (כמ"ש תוס' ב"ק (דף מ"ו ע"ב) ד"ה מידע שיש לנו להעמיד הפרה בחזקה שהיא מעוברת והשתא היא דילדה) ונולדה בי"ט וא"כ ספקא נולדה בי"ט אסור דאוקמינן אחזק' וע"כ צ"ל דאף במקום חזק' ספקא דרבנן להקל. וכן מוכח ממנחות (דף ס"ח ע"ב) דאמרי' ר"פ ור"ה ברי' דרב יהושע אכלו חדש באורתא בשיתסר נגהי שיבסר דקסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספק' לא חיישי' וקשה הא אתחזק איסורא דעד יום הנף הי' התבוא' כולה בחזקת איסור ש"מ בכל דוכתי אמרי' ספק דרבנן לקולא לכך יש להקל עכ"ל]. עוד כ' הש"ך אם נתערב איסור דרבנן חד בחד אע"פ שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהם ולא נודע איזהו לא אמרי' בהא ספק דרבנן לקולא דכיון שהי' מוחזק איסור בא' משתים הוי לי' חזקת איסור וכן מוכח מתשו' רשב"א סי' ת"א עכ"ל. ובסי' קי"א (גבי קדרה אחת של בשר שחוט' ולפניו ב' חתיכו' א' של היתר וא' של איסור ונפל בה אחת מאלו ב' חתיכות אנן תולין דשל היתר נפלה) כ' הש"ך נראה דכאן מיירי דהב' חתיכות היו ניכרות בפני עצמן קודם נפילתן איזה מהן של היתר ואיזה מהן של איסור [ונפל אחד והב' נאבד עד שאינו ידוע אם האיסור או ההיתר נפל:

פלתי] דאי נתערבו בתחלה חד בחד א"כ כיון דאתחזק איסור בב' חתיכות כל א' ואחד דיינינן לי' כגופו של איסור ותו לא אמרי' ספקא דרבנן ולקולא עכ"ל. וכ' הפר"ח דברי תימה הם דמה לי שהחתיכות ניכרו' או אינו ניכרות סוף סוף אתחזק איסורא הכא בודאי ובכה"ג מייתי אשם תלוי דומיא דאשתו ואחותו עמו בבית אלא הכא בכל גווני מיירי וכבר העליתי דאף דאתחזק איסורא ספק דרבנן לקולא עכ"ל:

כתב מנחת יעקב בקונט' הספקות מ"ש הש"ך אם נתערב איסור דרבנן חד בחד מקרי אתחזק איסורא והביא ראי' מתשו' רשב"א שכ' דאזלי' בתר רובא אע"ג דאתחזק איסורא כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של היתר עכ"ל וכיון דבכה"ג חשיב חזקת איסור א"כ לא אמרי' ספקא דרבנן לקולא ובאמת אין זו ראיה כלל דדוקא התם לענין להתבטל ברוב ולהתיר כולן שפיר מקרי חזקת איסור שא' מהן אתחזק איסור משא"כ נתערב חד בחד ונאבד א' מהן א"כ בזו חתיכ' שלפנינו ליכא למימר חזקת איסור דכמו שיש על חתיכ' זו חזקת איסור דהיינו שאחד מן החתיכות הי' בחזקת איסור כן יש ג"כ עליה חזקת היתר שא' מהן היה דהיתרא וכבר כתבו תוס' בעירובין (דף ל"ה) היכא דאיכא חזקה להתיר דמותר לכ"ע אף דאיכא ג"כ חזקה לאיסורא. לכן נ"ל דאין להחמיר כלל כה"ג עכ"ל. [עיין בכלל זה אות ג' דנראה דלרבי זה מקרי אקבע איסורא ולרבנן לא מקרי אקבע]:

[ב.] כתב ב"י בי"ד סי' נ"ז בשם ר"י אם נתערב תרנגלת או בהמה והם ספק טרפה אפי' באלף כולן אסורות כדין דבר שבמנין שאינו בטל וכו' ומצאתי כתוב קשה למה אין כל העדר מותר מכח ספקא דרבנן לקולא שהרי אפי' אי ודאי דרס לא הי' אסור העדר רק מדרבנן ועוד וכי פליג ר"י על התלמוד דאמר ס"ס בדאורייתא וצ"ל דלא איירי ר"י אלא היכא שנודע שדרס הזאב קודם שנתערב. וכיון שנודע והוא ספק דאוריית' ובאותו הפעם לא היה רק ספק א' ונעשה הספק כודאי והוי כמו ודאי דאוריי' שנתערב אבל אם לא נודע שדרס עד אחר שנתערב מודה שמותר מטעם ס"ס הואיל שב' הספיקות באים יחד מיד כשנולד הספק עכ"ל. וכתב ד"מ וז"ל דלא אמרי' ספקא דרבנן לקולא אלא היכא דעיקר הס' הוה באיסור עצמו ומצד עצמו הוא איסור דרבנן אבל היכא שמצד עצמו ספקא דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא איסור דרבנן הואיל ונתערב לא מקרי ספק דרבנן לילך בו להקל וכ"כ באו"ה כלל נ"ה דכל מקום שיש חשש איסור דאורייתא לא אמרי' ספק דרבנן לקולא עכ"ל וש"ך ופר"ח תמהו עליו מהא דפסקי' בסי' קי"א ב' קדרות א' של היתר וא' של איסור ונפל חתיכה של איסור לתוך אחד מהם דאם יש בקדר' של היתר רוב בענין שהוא מותר מן התורה אע"ג דמדרבנן אסור כיון שאינו ידוע באיז' קדרה נפל ספק דרבנן לקולא והא הכא דמצד התערובות בא לו שהוא מדרבנן אעפ"כ אמרי' ספק דרבנן לקולא ותירצו דהתם שאני כיון דאיכא למימר שאין כאן איסור והך קדרה לא אתרעי כלל בכה"ג אמרי' ספק דרבנן לקולא אף שמצד איסור בעצמו הוא ספק דאורייתא משא"כ בההיא דספק דרוסה דאיכא ריעותא ודאי שנתערב ספק דרוסה בתוך העדר עכ"ל. ושער המלך פ"י ממקואות תמה עליו הא קי"ל בסי' צ"ח אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכול לשערו אם היה בו ס' אם נודע שהי' רובו היתר מותר והא הכא שמצד התערובות באה לו שהיא מדרבנן וקדרה אתחזק בה ריעותא שהרי בודאי נפל איסור לתוכו ואפ"ה אמרי' לקולא לכן נראה דעיקר קושייתם ליתא כלל דמעולם לא כתבו דכל דמצד עצמו הוא ספק דאוריי' וכו' אלא דוקא כההיא ספק דרוסה דאם היינו יודעין שהיה ודאי דרוסה היה כל העדר אסור בודאי אלא שאנו באים עכשיו להתירו מכח שנאמר דעיקר איסורו מעיקרו היה בספק ועתה שנתערב דאיסורו מדרבנן הוי ספק דרבנן אהא הוא דאיכא למימר דכיון דמעיקרו נאסר מכח ספק דאורייתא חזר איסורו כודאי ושוב הספק אינו חוזר וניעור להיות ניתר אח"כ מכח ספק דרבנן משא"כ בההיא דב' קדרות וההיא דנתערב מב"מ ונשפך דעיקר הספק לא בא אלא מכח התערובות בשעה שנפל לקדרה שהרי מקודם הי' האיסור מבורר אצלנו ועיקר הספק הוא על התערובות כיון שיש בו רוב היתר הו"ל ספק דרבנן ולקולא שהרי אין אנו באים לעשותו ספק דרבנן מכח האיסור דבאיסור אין ספק כלל אלא ספק הוא בתערובות ובתערובות מיהו הא איכא ספק דרבנן עכ"ל. (וכ"כ מנחת יעקב כיון דהספק הוא בתערובות ומצד התערובות הוא מדרבנן אזלינן