כסף נבחר חלק ג שסה

ביצת השרץ. לא צריכא בחתוכות. ולבדוק בחלבון וחלמון בטרופות וכה"ג מי זבין מינייהו והתניא אין מוכרין ביצת טרפה לא"י אא"כ טרופה בקערה לפיכך אין לוקחין מהן ביצי' טרופות בקער' אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא [הנך סימני ביצים לאו הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמכינן עלייהו] דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אסי שמנה ספקות הן בעופות] לבדוק בביצים אלא ש"מ סימנין לאו דאוריית' אלא למאי הלכתא קתני לה הכי קאמר ב' ראשיה כדין או חדין ודאי טמאה רישא חד חד וכו' וחלבון מבחוץ וחלמון וכו' ואמר לך של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עליהם בסתמא לא תסמוך עליהן דאיכא דעורב דדמי לדיונה. כתבו תוס' אומר ר"ת דוקא סימני ביצים משום דאיכא דעורב וכו' אבל סימני עוברי דגים דאורייתא יש לסמוך עליהם כדאמר ע"ז [דף מ'] אמר רב קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה ופריך ל"ל מומחה לבדוק בסימנין ומשני שנימוחו ולא משני סימנין לאו דאוריית' וכו' ועל זה אנו סומכין לאכול אותן דגים שקורין ברבט"א בלע"ז ואפי' לא ידעי' אם נשרו הקשקשין בשעה שעולה מן המים סמכינן אסימני עוברי דגים ומיהו בירושלמי משמע דאין לסמוך על סימני עוברי דגים דגרסי' נתן בר אבא קם קמי' דשמואל אמר ידענא להפריש בין עוברי דגים טהורים לטמאים עוברי דגים טמאים עגולים. טהורים ארוכים. אחזי לי' דהדר בקליפתה א"ל כזה מהו א"ל טמא א"ל לא ביש דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור. אלמא אין בודקין בסימנין וכו' ומשמע אפי' על סימני ברייתא אין לסמוך מדלא אמר לו שיבדוק בסימני ברייתא. וגם מה שאמר נתן בר אבא הן סימני ברייתא והש"ס דידן הוי מצי לשנוי' הכי אלא דשפיר קמשני. ומה שאנו לוקחין מן הא"י ביצים אע"פ שאינם אומרים של עוף פ' וכו' אנו סומכין על רוב ביצים שמצוין בינינו דשל עופות טהורים הם עכ"ל. ועיין תוס' ע"ז דף מ' ד"ה אמר רבא. וכ"כ הרא"ש בע"ז דאין סומכין על סימני עוברי דגים ודלא כר"ת ע"ש ועיין בע"ז שם דאמר ר' דוסתאי דמן בירי דדג טמא אין לו ביצים ומה שאמר בברייתא סימנין היינו בשלחופי עיין שם בגמרא:

[ח.] ע"א דף ל"ט ע"ב מתני' אלו מותרין באכילה כו' וטרית שאינה טרופה. [גמ'] ת"ר איזהו היא טרית שאינה טרופה (שניכרין חתיכות דגים) כל שראש ושדרה ניכר (של כל דג ודג שהדגים נכרין בראש בין טמא לטהור שהטמאים ראשיהן חדין ואין להם חוט השדרה) אתמר רב הונא אמר ראש ושדרה רב נחמן אמר או ראש או שדרה מתיב רב עוקבא בר חמא ובדגים כל שיש סנפיר וקשקשת [משנה באלו טרפות אלמא אין סימן לדגים בדבר אחר וקשיא לתרווייהו] אמר אביי כי תניא ההיא בארא ופלמודא דדמו רישייהו לטמאים. כתבו תוס' לפי' הקונטרס מאי משני אליבא דמ"ד או ראש או שדר' לבדוק בשדרה דכל דג טמא אין לו חוט השדרה לכך נראה דמשדרה לא פריך מידי והא דלא חשיב לי' תנא בהדי סנפיר וקשקשת דסימני גואי לא קחשיב עכ"ל. ורא"ש כתב וקשה לי מה שנסתפקו כל הגדולים בדג ברבוטא ור"ת דקדק דסימני עוברין דאורייתא ואמאי לא בדקוהו בחוט השדר' הלכך נ"ל כפירש"י דאתרווייהו פריך ואתרווייהו משני אלא שהתלמוד קצר והביא ארא ופלמודא הידועים להם דרישא דמי וכו' וא"כ יש לומר דאיכא נמי דג טהור דדמי לטמאים בשדרה ולהכי לא חשיב בסימני טהרה ראש ושדרה וכיוצא בהו נאמר דאיכא דגים טמאים דדמי לטהורים בראש ושדרה אע"פ שאין ידועין לנו ומ"מ היכא דמכיר ראש ושדרה לא חיישי' שמא יש בהן ממין דגים טמאים שאין ידועין לנו דהנהו לא שכיחי בינינו כדאמר אי משום פרס ועזני' לא שכיחי ביישוב. הלכך אין לסמוך על ראש ושדרה להתיר דג עליהם עכ"ל. עיין שם תוס' ד"ה אמר רבא שמסיק אע"פ דאין לסמוך על סימני עוברי דגים מ"מ אין לאסור הבורבטא כי אמת הוא שיש לו במים ומשרן בשעה שעולה מן המים:

[ט.] חולין דף נ"ט מתני' סימני בהמה וחי' נאמרו מן התור' וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף טהור ר"א בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמאה ובחגבי' כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו ר' יוסי אומר ושמו חגב ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר' יהוד' אומר שני קשקשין וסנפיר אחד אלו הן קשקשין הקבועין בו וסנפירים הפורח בהם. [גמ'] ת"ר אלו הן סימני בהמה וכו' כל בהמה שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעל' וטהורה. וכללא הוא וכו' ועוד שינים מי כתיבי באורייתא [ומה לנו לשינים שלה] אלא ה"ק כל בהמ' שאין לה שינים למעל' בידוע שהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה [ואין אנו צריכין להמתין עד שנרא' אם מעלת גרה היא]. ולבדוק בפרסותיה כגון שהיו פרסותיה חתוכות וכדרב חסדא דאמר הי' מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה אם אין לה שינים למעל' בידוע שהיא טהורה אם לאו בידוע שהיא טמאה. ובלבד שיכיר בן גמל וכו'. ואמר רב חסדא הי' מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם סדוקות בידוע שהיא טהורה אם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר חזיר וכו' ואמר רב חסדא הי' מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר ערוד. לאו איכא ערוד איכא נמי מינא אחרינא דדמי לערוד. גמירא דליכא. והיכא בודק אמר אביי ואיתימא רב חסדא בכנפי העוקץ (תחת) עצם האלי' יש בשר כשקורעין אותו נקרע שתי ויש שנקרע ערב. ת"ר אלו הן סימני חיה. חיה בכלל בהמ' היא לסימנין (קושיא היא) דהא כתיב זאת החיה וכתיב סימנין בתריה אמר ר' זירא להתיר חלבה. וה"ק אלו הן סימני חיה שחלבה מותר כל שיש לה קרנים וטלפים ר' דוסא אמר יש לה קרנים אי אתה צריך לחזור אחר טלפים שהקרנים סימן מובהק הוא יש לה טלפים אתה צריך לחזור אחר קרנים וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת מותר. ומסיק הש"ס היכא דמפצלא קרנים לא דינא ולא דיינא אין לחזור אחר סימן אחר שאין פיצול בקרני בהמה. היכא דלא מפצלא בעינן כריכות גילדי גילדי כעין קרני השור חדורות חדין למעל' וחרוקות (מלאות פגימות וחריצין) והוא דמבלע חרקייהו [חריציהן מובלעין זה בזה] והיינו ספיקא דעיזא רכוז וכו'. ע"ש בתוס' ועיין בכל הסוגיא שם לענין סימני עופות וחגבים מה שנאמר שם:

[פסק] [י.] הרמב"ם פ"ג ממאכלות פסק כר' זירא דסימני ביצים לאו דאורייתא וגם לא עוברי דגים ופסק דג טמא יש לו עובר דלא כר' דוסתאי. ובטור י"ד סי' פ"ג כתב גבי עוברי דגים בד"א שנימוחו אבל אם הם שלימין וניכר בהן סימן טהרה נקחין מכל אדם וכולי. וב"י הקשה הא לדידן דסימנין לאו דאורייתא כר"ז אפי' שלמין אינן נקחין וכולי. וכתב ד"מ נ"ל דהיינו להתיר הדג עליו הואיל ואנו רואין שאין לו קשקשין אבל אם אין הדג לפנינו ס"ל לטור דמהני סימנין אלו ליקח הקרבים ואמרי' בודאי גם הדג היה טהור הואיל ולא חזינן ריעותא ולכך כתב אם הם שלמים נקחין מכל אדם ע"פ הסימנין עכ"ל. כתב ב"י עכשיו פשט המנהג לקנות ביצי דגים סתם אפי' מן הא"י ובלבד שיהיו אדומים אבל השחורים אין אוכלין אותן כלל. ונרא' שהקדמוני' חקרו ומצאו שלא הצריכו חכמים למומחה או שיאמר אני מלחתים אלא כדי להתיר כל מין עוברי דגים בין אדומים בין