כסף נבחר חלק ג שסד

לא מספק' לי' אי סימנין דאורייתא והא רבינו בהל' גזלה פסק דסימנין דאורייתא אם כן לא הוי לי' למימר אלא נקב בעלמ' וצ"ע. ובפ"ו מנחלות כתב מי שטבע במים שאין להם סוף או שנהרג ולא הכירו פניו אבל היו לו סימנין מובהקין דגופו והכירו אותם בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה בעדות זו אע"פ שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסו' כרת אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתו למית' והעידו שראו אותן דברים ואבד זכרו ואחר כך נשמע שמת הרי אלו נוחלין על פיהם כזה מעשים בכל יום בכל בתי דינין ולא שמענו מי שחולק בדבר זה. מדכלל לטבע במים שאין להם סוף וגם מצאו מגויד וכו' דהנהו ודאי הם חומרא דרבנן אם מצאוהו הרוג והיו לו סימנין וכו' ובודאי אלו סימנין הם אינם מובהקים ביותר כמ"ש כ"מ. מוכח דס"ל דמדאורייתא מהני אלו סימנין אלא דרבנן החמירו. ועכ"פ מוכח דסבירא להו סימנין דאוריית' כלומר סימנין שאינן מובהקין ביותר. ואפשר לומר דלעולם ס"ל דרבנן ולכך בממון סמכו עלייהו. והא דאמר שלא החמירו בדברים אלו היינו במים שאין להם סוף ובמצאו צלוב וכוי וצ"ע]. וש"ע אה"ע סי' י"ז כתב מצאוהו הרוג או מת וכו' אע"פ שיש להם סימנין מובהקין ביותר דכליו אינם כלום דחיישי' לשאלה (מדסתם וכתב דחיישי' וכו' משמע אפי' ארנקי וכו' דעכ"פ לא הוי סימן מובהק גמור ולאו דוק' לשאלה אלא למכירה ואבדה. ובפסקי מהרא"י משמע קצת דלא חיישי' לשאלה באותן כלים הנזכרים בגמרא דהיינו ארנקי וכו' חלקת מחוקק) ואפי' הי' להם סימנין בגופו אפי' שומא אין מעידין עליו אבל היו להם בגופו סימנין מובהקין ביותר מעידין כתב רמ"א כגון שהי' לו יתר או חסר או שנוי באחד באבריו אבל קטן או ארוך או חיוור או סומק לא הוי סי' מובהק ואפי' ק' סימנין שאינן מובהקין אינן כלום. גבשושית גדולה על חוטמו או שחוטמו עקומה הרבה או כדומה לזה הוי סי' מובהק אבל מעט עקומה לא. וה"ה לרושם שבגופו או באחד מאבריו (הוי סי' מובהק אם מצמצם המקום ואם אינו מצמצם הוי אינו מובהק כ"כ ב"ש בשם הט"ז) אבל שינים הגדולים אף על פי שגדולים הרבה לא הוי סי' מובהק. וכל סי' דמהני בישראל המעיד ה"ה בכותי מסל"ת. כתב ב"ש בש"ס אוקמי לתרוץ הראשון סימני' דאוריית' ובמתני' דתנא אע"פ וכו' משום דחיישינן לשאלה והא דמחזירין גט כשיש לו סי' בכלי איירי בכלים דלא מושלי ולתירוץ השני סימני' דרבנן לפ"ז א"צ לומר דחיישי' לשאלה וכן מוכח מתוס' כשאין מוכח בש"ס דחיישי' לשאלה לא חיישי' לשאלה וכן כתב הר"ן (בב"מ) וז"ל. יש מי שאומר דלמסקנא לא חיישי' כלל ואפילו ממשאיל לשואל דכי משנינן כליו בחוורי וסומקי הדרינן מפירוק' דחיישינן לשאלה לגמרי ולפ"ז בסימני' מובהקין בכליו מעידין לכ"ע ואפי' למ"ד סימנין דרבנן עכ"ל. (ונ"י סוף יבמות כתב נמי והכי הלכתא שמעידין בסי' מובהק בין בגופו בין בכליו כדאמרי' גבי גט וכו' ומתני' מיירי בסי' שאינו מובהק חוורי וסומקי עכ"ל) ואנן קיימא לן דסימנין דרבנן וחיישינן לשאלה י"ל דאנן חיישינן לחומרא שני אוקימתא בש"ס מיהו י"ל אם נמצ' סי' אמצעי בגוף וסימנים מובהקין ביותר בכלים מהני ממה נפשך אי סימנין דאורייתא מהני סי' שאינו מובהק ואי דרבנן לא חיישי' לשאלה וכן שמעתי בשם הגאון מהר"ל מפראג מיהו אין מוכרח די"ל לפי אוקימתא סימנ' דרבנן ואז בעינן מובהקין ביותר אז ממילא חיישי' לשאלה כי בעינן סימן מובהק ביותר ואם יש חשש שאלה אז ליכא סימן מובהק ביותר וכן הוא לדעת כמה פוסקים דחיישי' לשאלה וכולי וארנקי וטבעת וכולי דאמרי' בש"ס דלא מושלי פס' בתשובת ב"י דחיישי' לשאל' ובח"מ מסופק בזה ונ"ל גם כן כמ"ש לפי תירוץ השני סימנין דרבנן ובעי' סימן מובהק ביותר אז אפי' בכלים אלו ליכא סי' מובהק ביותר כי אף על פי דאין שכיח להשאיל אותן מ"מ לפעמים משאיל אותן והא דאיתא בש"ס דבאלו לא חיישינן לשאלה היינו לאוקימתא סימנ' דאורייתא אז אין צריך סימן מובהק ביותר אז לא חיישי' לשאלה בכלים האלו והיינו שיטת הריטב"א שהביא ב"י אלא קשה הא בסוגיא זו הקשה מגט דמחזיר' בסימני כלים על מתני' דלא מהני סימנין בכלים ש"מ גט והיתר אשה שוין ולקמן סימן קל"ב פסק דלא חיישי' לשאלה בארנקי גבי גט ונ"ל עיקר דלא חיישי' לשאלה בארנקי וכו' כמשמעות הש"ס גם לשיטת הר"ן ונ"י לא חיישי' לשאל' כלל אע"ג דיש להחמיר בעלמא מ"מ בכלים אלו יש להקל וכן ראיתי בתשובת חוט השני סימן צ"ח בשם הגאון מוה' נפתלי וכולי ובזה מיושב מה שהקשה הגאון מהר"ל לפי תירוץ סימנא דרבנן אי אמרת דחיישי' לשאלה אם כן טביעות עין בכלי לא מהני אם כן קשה למה תני במתני' אף על פי שיש סימנין בכליו לא מהני תיפוק לי' ט"ע שהוא דאורייתא נמי לא מהני אלא ודאי לפי תירוץ סימנא דרבנן לא חיישי' לשאלה. ולמ"ש לא מוכח כלום משום די"ל במתני' תני סימנין שאינן מובהקין ביותר לא מהני ולפ"ז דין סימן בגופו ובכלים דין א' והיינו כלים דלא מושלי דמהני בהו ט"ע מכל מקום סימנין אמצעים לא מהני ע"ש. ועוד כתב ב"ש וכללא הוא סימן ארוך וגוץ וכולי סימנין גרועים לא מהני אפי' בצירוף כמה סימנין ואם נשאת בסימנין אלו תצא וסימנא אמצעים תליא אי סימנא דאורייתא וכולי ולמסקנא ס"ל לרבא סימנים דאורייתא ורי"ף ורא"ש לא הביאו רק מסקנא זו ואם נשאת בסימנין אלו לא תצא רי"ו בשם רמ"ה וסי' מובהק ביותר וט"ע הם מדאורית' ושומא משמע מרמב"ם דהוי סי' אמצעי דכתב אפי' שומא והרד"ך פסק אם פרט וצמצם המקום ואמר על אבר פלוני במקום פלוני יש שומא הוי ס"מ ובתשובה מהרשד"ם סי' נ"ב ובמ"ב סימן ס"ג חולקין עליו. כתב הב"י בשם הרד"ך אם יש לו רושם באצבעו מחמת איזה חולי ונשאר אצבעו עקום איתתא שרי דעקום יש באצבע ורושם בצדו או עליו הוי ס"מ. כתב בט"ז א"צ לומר באיזה אצבע אלא אפי' אמר בסתם אצבע וכולי וצלקת כתב בתשובת מ"ב לא הוי סימן מובהק. וע"ע שם. וח"מ הביא בשם מהרי"ק דכמה סימנים יחד מצטרפין אף על פי שכל אחד לבדו לא הוי סימן בהצטרף כולם יחד הוי סימן מובהק דא"א שיזדמנו כל הסימנין יחדיו באיש אחד עכ"ל (ופסקי מהרא"י כתב דאין מצטרפין). וכתב ב"ש בשם מ"ב. שכתב בשם מהרא"ם דוקא סימנין גרועין לא מהני צירוף אבל אמצעים מצטרפת דעל ידי הצירוף נעשה סימן מובהק ביותר עכ"ל ובש"ע אה"ע סי' קל"ב גבי גט איתא מצאו קשור בכיס וכולי שחזקת כלים אלו שאינן משאילין לאחרים וכולי. כתב ב"ש בשם העיטור נקב בצד תיבה פלוני לא הוי סימן מובהק. עיין ב"י סימן י"ז. ולענין סימנין באבדה עיין ח"מ סימן רס"ז ובש"ך וסמ"ע:

ויש עוד מין אחר מסימנין [ז.] גרסי' חולין דף ס"ג ע"ב ת"ר לוקחין בצים מן הכותים בכל מקום ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות ודלמא דעוף טמא נינהו אמר אבוה דשמואל באומר של עוף פלוני טהור ולימא של עוף טהור א"ה אית לי' לאשתמוטי ולבדוק בסימנין דתניא כסימני בצים כך סימני דגים (ומסי' סימני עוברי דגים) (ביצי דגים כמות שה' מחוברי' יחד) ותניא גבי ביצים כל שכודרת ועגלגולת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה ב' ראשיה כדין או ב' ראשיה חדין טמאין חלבון מבחוץ וחלבון מבפנים טהורה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה חלמון וחלבון מעורבין זה בזה בידוע שהיא