כסף נבחר חלק ג שסב

שואל לאחר שהחזירו מנין יודע שאותו כלי ששאל נאבד ויאמר כלי פלוני הוא ויתן סימניו והוא הטעם דלא חיישי' שמא מכרו ומוכר נותן סימן דמנין הוא יודע שנאבד אותו כלי שמכרו לו. הרשב"א ור"ן עכ"ל. עוד כ' שם הא דאמרי' כיס וארנקי וטבעת לא מושלי שמעי' שמעידין עליהם אפי' למ"ד סימנין לאו דאורייתא ומהדרי גיטא עלייהו ולא חיישי' לשאלה כלל בכל כי הא וסמכי עלייהו לאהדורי גט וה"ה לעידי מיתה עכ"ל:

[ב.] בבא מציעא דף כ"ז (מתני') אף השמלה הית' בכלל כל אלו (בכלל כל אבדת אחיך) ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין (למעוטי מידי דידעינן בי' דמיאש) אף כל דבר וכו' חייב להכריז. [גמרא] אמר רבא למה לי דכתב שור חמור שה שמלה צריכי דאי כ' שמלה ה"א הני מילי בעדים דגופא וסימנין דגופ' אבל חמור בעדים דאוכף וסימני דאוכף אימא לא מהדרינן כתב חמור דאפי' חמור בסימני אוכף. שור דאפי' לגיזת זנבו ושה לגזותי' ולכתוב שור דאפי' לגיזת זנבו וכ"ש שה לגיזותיו אלא אמר רבא חמור דבור לר' יהודה ושה דאבדה לד"ה קשיא. ודילמא לסימנין הוא דאתא (לאשמעי' דלהדרי' בסימנין) דאבעי' לן סימנין דאורייתא וכו'. ובעינן למפשט ממתני' דיליף להו משמל' ודחינן תנא תובעין אצטריכא לי' וסימנין כדי נסבא. נפשוט מקרא יתירה דשה לסימנין אתא וסימנין דאורייתא אמרו מדקתני להו תנא לסימנין גבי שמלה וכו' (פסיקא לי' דשה למילתא אחרית' הוא דאת' ואנן הוא דלא ידעינן מש"ה לא פשיטא לי' לקמן סימנין משה) ש"מ דשה לאו לסימנין הוא דאתא (הלכך קשיא לן למאי אתיא). איבעי' להו סימנין דאוריי' או דרבנן מאי נפקא מיני' לאהדורי גט אשה בסימנין (גט שאבד מן השליח המביאו קודם שנתן לה) אי אמרת דאוריי' מהדרינן ואי אמרת דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונ' אבל באיסור' לא עביד (דבממונ' הפקר ב"ד הפקר). כתב אספ"ז בשם הראב"ד דמבעי' לי' בסימן שאינו מובהק אבל בסימן מובהק מהדרי' ולא ידעתי מהי תיתי אי סימנין דרבנן. ואיכ' למימר דמעד דרוש אחיך נפקא וכו' אפי' תימא דרישה זו בעדים ה"מ לספק רמאי שמצריכין אותו להביא עדים אבל לאדם שידוע שאינו רמאי לא צריך מכלל דבסימנין מהדרי' והשת' מספקא לן הנך סימנין אי סימן מובהק הוא או לא. ואכתי לא מחוור אלא אי סימנין דרבנן עביד רבנן תקנתא נמי אפי' בגט אבוד וחילוף לא שכיח ובמיתת האיש נמי משום עגונא דייק' ומנסבא ותקינו דלהדר בסימן מובהק ואבדה אפי' בשאינו מובהק עכ"ל. ת"ש אף השמלה היתה בכלל וכו' מה שמלה יש לה סימנין וכו'. תנא תובעין אצטריכ' לי וסימנין כדי נסב' (בלא מקרא אלא אסמכינהו אקרא ועיקר קרא אתי למעוטי מידי דאייאש ואפקרי'). ת"ש והיה עמך עד דרוש אחיך וכי תעלה על דעתך שיתננו לו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי מאי לאו בסימנין לא בעדים ת"ש אין מעידין וכו' אע"פ שיש סימנין. ש"מ סימנין לאו דאוריי' אמרי גופו דארוך וגוץ וכו' (וכל הסוגיא כמו ביבמות ושתי לשונות דרבא) אמר רבא את"ל סימנין לאו דאורייתא האיך מהדרינן אבדה בסימנין (כלומר מה ראו חכמים בדבר לכנס בספק ולהחזיר ממון למי שאינו שלו) וכו' אלא ניחא לי' לבעל אבדה למיהב סימנין ולמשקל מידע ידע דעדים לית לי' ומימר אמר כ"ע לא ידעי סימן מובהק דידה ואנא יהיבנא סימנין מובהקין ושקילנא לי' (פי' כל אובדי אבדה ניחא להו שתהא דת זו נוהגת בישראל וכו') אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות ה"ז יחזיר ה"נ ניחא לי' ללוה לאהדורי למלוה. אלא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרוש אחיך וכו' אמר רבא את"ל סימנין דאורייתא את"ל הא פשיט לי' וכו' משום דאיכא למימר כדשנינן (בעדים) ס ימנין וסימנין (באו שנים ונתנו סימנים) יניח (עד שיבא אליהו) סימנין ועדים ינתן לבעל העדים. סימנין וסימנין ועד אחד ע"א כמאן דלית' ויניח. עדי אריגה ועדי נפילה תנתן לעדי נפילה דאמרי' זביני זבנה ומאינש אחרינא נפל. מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו דמדת רחבו שיעורי קא משער לי' כד מכסי לה וקאי וכו'. מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה במאי אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בכדי דנקיט לי' חזיתיה אלא נקב יש בו בצד אות פלוני. הוא אומר סימני החוט (שהגט קשור בו) והיא אומרת סימני החוט ינתן לה. במאי אילימא בחוורי וסומקי דלמא בהדי דנקיט לי' חזיתיה אלא במדת ארכו. הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מ"ט מידע ידעה דכל מה דאית לי' בחפיסה הוא דמנח לי'. כ' באספ"ז בשם הרמב"ן קשה היכא אפשר לומר דמדאו' לא מהדרינן בסימנין א"כ כל אבדה תהא מותרת למוצאה ואיכ' למימר דאבדה שיש בה סימנין אסורה מן התור' שמא יש לבעלים סימן מובהק ובסימן מובהק מדאורייתא מהדרינן עכ"ל. עוד כתב בשם הר"ן לוקי שה דאבדה לסימנין מובהקין וכו' לא היא דקרא ל"ל פשיטא דהרי הן כעדים עכ"ל. כ' הרא"ש הא דאמרינן סימנין ועדים עדים עדיפי ואפי' בסימן מובהק וכו' כיון שמעידין שממנו נפל ואפי' לא ראו הנפילה אלא שמעידין שראו שהי' שלו מחזקינן לי' בחזקתו עכ"ל. עוד כתב על הא דהוא אמר סימני הגט כתב הרי"ף דוקא בנקב בצד אות פלוני ונ"ל דלא בעי הכא סימן מובהק דודאי להחזירו לבעל לגרש בו הוא דבעינן סי' מובהק שלא יגרשנה בגט שנכתב לשם אשה אחרת אבל להחזירו לאשה כשהיא אומרת שהבעל נתנו לה וממנו נפל לא בעי' סימן מובהק דליכ' כאן חשש שמא נכתב לשם אשה אחרת כיון שבא לידה קודם נפיל' אלא דלא ידעי הי מינייהו קושטא קאמר וכיון דעדיפי סימנין דידה מדידי' יהבינן לדידה ואי מטעם דמנסבא בגט זה ואיכא איסורא דאורייתא אפי' בלא גט נמי האש' שאמרה גרשתני נאמנת וכו' ולא אמרי' הכא כיון דאיכא גיטא מעיזה כיון דסימנין מסייעי' לה. הלכך אפי' בסימן שאינו מובהק מהדרי' לה עכ"ל. עוד כתב הא דאיבעי' אי סימנין דאוריי' וכו' לא אפשטא אע"ג דרבא קאמר אלא סימנין דאורייתא הא איהו נמי קאמר את"ל וכו' אלא ודאי דרבא גופי' מספקא לי' ולפי שלא הי' יכול למצוא טעם למה תקנו חכמים אמר מסתברא דהוי דאורייתא. ואין זה הוכחה דאם ממנו נעלם הטעם הם ידעו טעמו וכו' הלכך לא מהדרי' גט אלא בסימן מובהק או בעדים או לצורבא מרבנן בט"ע עכ"ל. ואספ"ז כתב בשם הריטב"א ולענין פסק דעת הרי"ף דמספקא וכו' הלכך לא סמכינן אאיסור אלא בסימן מובהק ומדת ארכו הוי סימן מובהק כדמוכח הכא ולענין שומא פסקינ' כרבנן דלא הוי סי' מובהק אבל מורי פסק דסימנין דאורייתא מפשיטותא דרבא דלעיל ומהדרי' גט בסי' אע"פ שאינו מובהק עכ"ל:

[ג.] גיטין דף כ"ז ע"ב רב אשי אמר [האי דתניא מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאש'] כגון דקאמר נקב יש בצד אות פלוני דהוי לי' סי' מובהק וכו' אבל נקב בעלמא לא. מספקא לי' סימנין אי דאורייתא אי דרבנן [הא דאמרי' שמחזירין אבדה בסימנין וכו' מספק' לי' הלכך באיסו' א"א לא סמכינן אסימנין בעלמ' דלמא סימנין דרבנן ובממונ' מצי רבנן להפקיע דהפקר ב"ד הפקר אבל למשרי איסור' לא מצי רבנן לעקור מן התור']. כתבו תוס' אי סימנין דרבנן הא דמהדרי' אבדה מן התור' בעדים. וא"ת והא דתנן דבר שיש בו סימן חייב להכריז ושאין בו סימן הרי אלו שלו ואי סימנין דרבנן למה הוא שלו יכריז וזה יביא עדים דמן התור'