כסף נבחר חלק ג שסא

וכל זה שהיא נתנה מעות בפניו אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל כמבואר בש"ס וכשהוא אינו בכאן ונתנה ליד ב"ד עיין תשו' רשב"א הובא בב"י ח"מ סי' ע"ג עכ"ל ב"ש. (וב"י סי' ע"ג כתב בשם תשו' רשב"א דאם הגיע זמן חוב לפרוע לא מהני אם נותן לב"ד דוקא התם תקנתא הוא דהלל ולא דינא ע"ש). ולקמן ס"ק י' כתב ב"ש על הא דכתב הש"ע אמר לה ע"מ שתתני לי אותו כלי וכו' ואבד אע"פ שנתנה לו אלף זוז אינו גט עד שתתן אותו כלי וכו' ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת דמים הוי גט כן כ' הרא"ש וכו' ועכצ"ל דרבנן ורשב"ג פליגי כשאינ' מרוצה א"כ קשה הא מוכח נתינ' בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דקיימ"ל כוותייהו וי"ל נתינה בע"כ היינו אם הי' התנאי ליתן מעות ונתנה בע"כ אבל ליתן המעו' בעד הכלי ונותן בע"כ לא אמרי' נתינה בע"כ הוי נתינה וא"ל מדאמרי רבנן אצטליתא דוקא קאמר ת"ל אפי' לא אמרי' דוקא לא הוי נתינה בע"כ אלא ודאי במעות הוי נתינה וק' על הרא"ש דס"ל דהוא ספק ודוחק לומר אצטלית דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה כלל אבל אם הי' מתנה על מעות הוי ספק ואפשר דס"ל לרא"ש נתינה ליד ב"ד שלא בפניו הוי נתינה כשאינו ידוע לנו דלא ניחא ליה ומותרת להנשא דלא כרשב"א (דלעיל) לכן קאמרי רבנן אצטליתא דוקא דאפי' ליד ב"ד שלא בפניו לא הוי נתינה. ובתשוב' הש"ך פסק ג"כ נתינ' ליד ב"ד הוי נתינ' ובאמת ראיית רשב"א מדתקן הלל וכו' ש"מ בעלמא לא הוי נתינ' ליד ב"ד הוא תמוה דשם גילה דעתו דלא ניחא ליה אבל אם אינו יודע דעתו י"ל דהוי נתינ' וכו'. וע"ש שהקשה עוד דמסוגיא שם משמע שאפי' לא נתן אותו דבר שהתנה ונותן בע"כ הוי נתינה לרב' דאמר שם הא לא אצטרך וקאמר דאתיא כרבנן ע"ש. וע' חו"מ סי' ע"ג וסי' ק"ל לענין פריעת המלוה בע"כ:

[ה.] בחדושי מהרי"ט בקדושין נסתפק לדעת הר"ן ורשב"א בפ"ק דקדושין (שכ' דנהי גבי נזקין ועבד אצטריך קרא לרבוי שוה כסף ככסף הכא גבי קדושין וערכין לא צריך קרא דהתם כל חד למלתי' דגבי עבד סד"א כיון דמגרע פדיונו ויוצא בע"כ של רבו דלימא ליה רבי' זיל טרח ואייתי זוזי להכי אצטרך קרא לרבוי דמסברא לית לן כה"ג שוה כסף ככסף אבל גבי קדושין כיון שהיא מתרצית בדבר שוה כסף לא צריך קרא לרבוי וגבי נזיקין נמי משום דכתיב מיטב שדהו ישלם וכו') אי מהני נתינה בע"כ כגון שאמר הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ונתן לה בע"כ כדי שוויי' מהו כיון דבע"כ יהיב מסתברא דכסף דוקא או לא וכו' ולא נפשט דמעבד עברי ליכא למילף שאני התם שלא יטמע בין עובדי כוכבים ומזלות וכו' ע"ש. וע' ב"ש סי' כ"ז. ושער המלך בפ"ג מאישות כ' דעיקר ספקו במחלוקת שנוי' שדעת מהר"י בי רב הובאו דבריו בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ל"ב דאפי' בגיטין אם התנה לתת דמים יכול לתת שוויין אפי' בע"כ דע"כ לא פליגי רשב"ג ורבנן גבי גט אלא כשהתנה לתת אצטלית ורצה ליתן דמים אבל כשהתנה לתת דמים לכ"ע יכול ליתן שוויין והרלנ"ח ור"מ אלשקר חלקו עליו והמבי"ט הסכים להר"י בי רב עכ"ל. ועיין בפר"ח בס' מים חיים סי' ד' שכתב גבי פדיון הבן ושאר מתנות כהונה אמרי' נתינה בע"כ שמה נתינה ואף שכהן אינו רוצה לקבלם יצא י"ח ע"ש ובשער המלך פ"ג מאישות. ועיין בר"ן בפ"ג משבועות גבי מי שנשבע שאתן לפלוני וכו' וקשה אמאי חייב בשבועת ביטוי הא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל וי"ל דהכא במפרש שאתן אם ירצה לקבל א"נ י"ל דסתם נמי כמפרש דמי דלא נשבע אלא מה שבידו לעשות כלומר שאם חברו רוצ' לקבל שיתן וכך מוכח מנדרים (דף ס"ב) וכן בדיני ממונות שדי נתונה לך אם איני נותן לך ק' מנה וכו' ורצה הלה ליתן והלה לא רצה לקבל לא קנה שדה שלא נתכוין אלא במה שבידו לעשות. וההוא דאמרי' גיטין (דף עה) ע"מ שתתני לי ר' זוז ונתנה בע"כ אינה מגורשת גיטין שאני שאפי' אמר מחולין לך אינו גט עד שתתן ועוד דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונין לי ממך משמט (הרמב"ן ז"ל):

אות ס (כלל קכג) סימנים אי דאורייתא או דרבנן [א.] יבמות דף ק"כ מתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם (שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראוהו פרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין זה הוא) אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו וכו'. [גמ'] למימרא דסימנין לאו דאורייתא ורמינהו מצאו (המביא גט לאשה ואבד הימנו) קשור בכיס ובטבעת או שנמצא בין כליו (ומכיר את הכיס ואת הטבעת שלו) אפי' לזמן מרובה כשר (ולא חיישי דלמא האי כיס דאינש אחרינא הוא והאי גט אחר הוא אלמא סמכינן אסימנא דאית ליה לכיס ואפי' למשרי א"א דאורייתא אלמא סימנין דאורייתא) אמר אביי לא קשיא הא ר' אלעזר בן מהבאי והא רבנן דתניא אין מעידין על השומא. ר"א בן מהבאי אמר מעידין מאי לאו בהא קמפלגי דמ"ס סימנין דאורייתא (אף השמלה בכלל היתה וכו' באלו מציאות) ומ"ס סימנין דרבנן אמר רבא דכ"ע סימנין דאורייתא הכא בשומא מצויה בבן גילו (שנולד בפ"א ובמזל א') קמפלגי מ"ס מצויה ומ"ס אינה מצויה. ואיכא דאמרי הכא בשומא העשוי' להשתנו' (ממראה) לאחר מיתה קמפלגי מ"ס עשויה וכו' ומ"ס אינה עשוייה וכו'. ואיכא דאמרי אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמפלגי מ"ס סי' מובהק (ואע"ג דסימנין דרבנן אסימן כי האי סמכינן אפי' אאיסור דאורייתא) ומר סבר לאו סימן מובהק. ולהך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנין וכו' גופו דאריך וגוץ (לאו סימנין נינהו) כליו חיישי' לשאלה (שמא לאחר השאילו ואותו אחר מת וראוהו אלו וסבורי' שזהו בעל הבגדים ואי חיישי' לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן לא שיילי אינשי אוכפי דמסקיב לי' לחמרא מצאו קשור בכיס וכו' היכי מהדרינן טבעת חייש לזיופי כיס וארנקי מנחשי אינשי ולא מושלי ואיבעית אימא כליו בחוורי וסומקי (דלא אמרי' הוי סימן במלבושיו וכו' שהרבה יש שחורים וכו') (ולעולם לא חיישי' לשאלה תוס'). כתבו תוס' אהא דאמרי' חיישי' לשאלה וכו' וא"ת מצא פירות בכלי דהוי סימן ויחזיר ואמאי לא חיישי' לשאלה וי"ל דלא חיישי' לשאלה אלא בדבר איסור אבל בממון לא. וא"ת א"כ מאי פריך חמור בסימני אוכף וכו' הא הוי ממון וכו' וי"ל דפשיטא ליה ודאי אפי' אי חיישי' לשאלה מן התורה אבל מדרבנן לא חיישי' לשאלה להחזיר אבדה אבל קשה היכא מפקי' מקרא דמהדרי' חמור בסימני אוכף ניחוש לשאלה מן התורה. מיהו למסקנא א"ש דלא חיישי' לשאלה אפי' באיסור עכ"ל. עוד כתבו תוס' להאי לישנא דכ"ע סימנין דרבנן ברייתא דמצאו קשור כמאן מתוקמא וי"ל דמעיקרא ס"ד דאדם אחר מצאו וכו' אבל השתא סבר דמצאו בעצמו ונאמן במגו וכו' א"נ שיש עדים שכיס זה שלו. א"נ דחשיבי כיס וטבעת סימן מובהק עכ"ל. ובאספ"ז ב"מ דף כ"ז כ' מיהו לכ"ע באבדות דעלמא לא חיישי' כי מהדרינן להו בסימנין גופייהו דאפי' את"ל דהשאילו הא דידי' קא מהדרינן לי' ואי לשואל לא חיישי' דשואל לפי שעה לא ידע סימנין דידי' ולשמא השאילו חששו ולשמא שאלו לא חששו ועוד דמשאיל אפשר דידע דאותו כלי שהשאיל נאבד לפי שהוא תובע כליו מן השואל ואפשר דא"ל שואל דנאבדו לפיכך גבי חמור בסימני אוכף חיישינן שמא המשאיל נותן סימני אוכף ויטול אף החמור שאינו שלו אבל