כסף נבחר חלק ג שנח

שרי עכ"ל. ע' רא"ש פ' כל שעה שכ' ובע"פ קודם שעה ה' דשעת היתר הוא מותר להגעיל אפי' ב"י משום דהוי נ"ט בנ"ט החמץ בכלי וכלי במים וחוזר ונבלע בכלי וכולהו היתר והוי כמו דגים וכו' ואפי' למפרשים נתבשלו לא הכא שרי דהתם הבשר הנבלע בדגים חשוב טעם כי נבלע אוכל באוכל שהדגים ראוין לאכילה והבשר נותן בהם טעם לשבח הלכך אסור לאכלו בכותח אם נתבשלו אבל הכא טעם החמץ הנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל עכ"ל. וכ"כ סוף ע"א ע"ש (ואפשר דזה נמי כוונת מ"א). וע' בר"ן פ' כ"ש שכ' דאיכא למימר דחמץ מקרי איסורא בלע כיון ששמו עליו וכ"נ דעת הרא"ש שם. כ' או"ה כלל ל"ט דלא אמרי' נ"ט בנ"ט אלא בפליטת טעם הכלים אבל מאוכל לאוכל חשיב הכל טעם א'. לכן אסר התם לאפות פשטיד"א אע"פ שהיא מכוסה בבצק עם פת בתנור סתום מכל צד דריחא כי האי מלתא. ומטעם נ"ט בנ"ט אין להתירו חדא בעיסה ואח"כ לפת דלא אמרי' הכי באוכל כנ"ל. וע' מנחת יעקב כלל ל"ו ס"ק ט"ז:

(כלל קכא) ניצוק חבור או לא [א.] נזיר דף נ' תנן [מכשירין פ"ה] כל הניצוק טהור (כל שמריקין מכלי אל כלי אע"פ שנטמא תחתון וקילוח יורד משפה אל שפה לא נעשה חבור כדי לטמא העליון) חוץ מדבש הזיפים (מאותו דבש שהוא עבה ויכולין זייפו לערב בו משקין אחרים וזיפים משמע לשון זיוף) והצפיחית (הואיל והן עבים נעשה תחתון כמו מחובר לעליון שהקילוח היורד למטה למשקין טמאין נעשה כולו טמא ואפי' עליון אבל דבש שלנו שאינו עב הואיל וצלול הוא ניצוק שבו טהור ככל המשקין) בש"א אף מקפה של גריסין ושל פול מפני שהיא סולדת לאחריה בעי רמב"ח יש ניצוק לאוכלין או אין ניצוק (לרבנן קא מבעי' ליה אע"ג דפליגי אמקפה של גריסין דאית לי' רירי לא חשיב לת"ק וכו' תוס') מי אמרי' משום דאית בי' רירי או דלמא משום דסמיכין והכא הא סמיכין ולא אפשטא:

[ב.] ע"א דף ע"ב תנן התם (טהרות פ"ח) הניצוק (קלוח. צנור הבא מלמעל' למטה בזקיפה כמרזב של גגין) והקטפרס (מים הבאים מלמעל' למטה דרך מדרון של תל גבוה זקוף) ומשקה טופח (ואין בו טופח ע"מ להטפיח שאם טפח בהן בידו לא יעלה בה משקה שיכול להטפיח דבר אחר) אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה (כגון המערה מכלי טהור אל כלי טמא וניצוק הקלוח מחבר משקה שני הכלים אינו חבור לטמא משקין העליונים וכו' וכן לטהרה ב' מקואות שאין בא' מהן מ' וניצוק וכו' מחברן אינו חיבור וע' בתוס') אמר רב הונא ניצוק וקטפרס ומשקה טופח חיבור לענין יין נסך (שהמערה מכלי כשר ליי"נ נאסר אף מה שבכלי העליון דרך ניצוק) א"ל רב נחמן מנא לך הא אילימ' מדתנן אינו חבור לטומאה וכו' הא לענין יי"נ הוי חבור אימא סיפא האשבורן לטומאה וכו' הוא דהוי חבור הא לענין יי"נ לא הוי חבור אלא מהא ליכא למשמע מיניה ורצה הש"ס להוכיח מכמה מתני' וברייתות ניצוק חבור ולא עלה בידם. ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא (היינו דיופי וכו' שמוצץ מעט בראש הקנה השני עד שעלה היין ושומטו מפיו ויין עולה מאליו כולו מחבית לחבית) אתא עובד כוכבים ומזלות אנח ידי' אגישתא (נגע בראש זה המקלח) אסרא רבא לכולי' חמרא א"ל ר"פ ואמרי' לה רבינא במאי בניצוק ש"מ ניצוק חבור שאני התם דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר (שהרי מאליו עולה והוי לי' כנוגע בחבית ממש דהוי לי' כחבית אריכתא קנישקנין שרי (כלי רחב ויש לו שני קנין או ג' יוצאים מצדו ונמשכין ועולין בעד גבהו וכשנותנין יין בפיו מתמלאין כל הקנים ויכולין כמה בני אדם לשתות בו ביחד שרי לשתות בה ישראל ועובד כוכבים ביחד שכל זמן שזה מוצץ אין יין שנוגע בפי עובד כוכבים חוזר למטה) וה"מ דקדים פסיק ישראל אבל קדם פסק עובד כוכבים לא. רבה בר רב הונא אקלע לבי ריש גלותא שרא להו למשתי בקנישקנין איכא דאמרי רבה בר רב הונא גופי' אשתי בקנישקנין (לא ששתה עם העובד כוכבים דנהי דלא הוי חבור מ"מ הי' לו לחוש דלמא פסק קודם אלא ששתה שם ישראל וקמ"ל דלא מתסר בזה"ז משום שמחה לאפוקי מאן דאסר (בשבת דף ס"ז) לשתות בקנישקנין בזמן הזה תוס'). ובדף נ"ו ע"ב אמר רב הונא לא שנו (הא דתנן לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים אע"פ שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח ואינו עושה יי"נ עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור אם נגע בו העכו"ם) השאר מותר אלא שלא החזיר גרגותני לגת (הוא סל גדול שקשור בצנור והיין יורד מצנור לתוכו ומתוכו לבור כדי לסנן היין) אבל החזיר גרגותני לגת אסור (אף מה שבגת) גרגותני גופא במאי קמתסרא בניצוק ש"מ ניצוק חבור וכו' הכא שפחסתו בורו (שנתמלא הבור יין עד שהגיע היין וטפח בשולי הגרגותני) כתבו תוס' תימא אין ה"נ דבהדיא אמר ר"ה ניצוק חבור ואומר ר"ת דהדר בי' עכ"ל. ובדף ע"ב ע"ב ד"ה אמר כתבו תוס' ופסק רש"י ניצוק חבור מדסבר רב חסדא כוותי' [כדמוכח[ שם אבל ר"ת פסק דניצוק אינו חבור דרב ששת דבתרא הוא טפי אמר אינו חבור וכן מר זוטרא אמר לקמן קנישקנין שרי וקנישקנין חשיב ניצוק וכו' ועוד מדבעי לעיל (דף נ"ו ע"ב) גבי מילתא דר"ה גבי גרגותני ש"מ ניצוק חבור ש"מ הדר בי' ובהפסד מרובה יש לסמוך אר"ת להתיר מגע עובד כוכבים ע"י ניצוק ובהפסד מועט יכול להחמיר כרש"י אמנם אם משך יין מן החבית לתוך כלי שיש בו יי"נ אם יש בחבית ס' מן היין שבכלי מותר אפי' למ"ד ניצוק חבור לא גרע חבורו מאלו הי' כולו מעורב בחבית וניצוק דמתסר היכי דמי כגון שהי' היין מקלח מן החביות ובא עובד כוכבים ונגע בקלוח שהוא הניצוק כי האי גונא מתסר למ"ד ניצוק חבור עכ"ל כתב הרא"ש ראיות ר"ת נכוחות אלא שהגאונים ורש"י פסקו דניצוק חבור וכן דעת הרי"ף ור"מ הי' נוהג ע"פ גדולי צרפת דבהפ"מ היה מתיר ניצוק כגון אם משך מן החבית לכלי שיש בו יי"נ אבל לא בהפסד מועט עכ"ל. עיין מנחות דף כ"ד תוס' ד"ה צירוף:

[פסק] [ג.] בפ"ז מטומאת אוכלין כתב הרמב"ם הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה כיצד הי' מערה משקין טהורין לתוך כלי טמא ואפי' ע"ג השרץ הרי העמוד הניצוק טהור ואם קלוט מן המשקין הנגרין מן האויר ה"ז שקלט טהור ואצ"ל שהמשקין שמערה מהן טהורין. בד"א בשער' מצונן לצונן או מחם לחם או מחם לצונן אבל המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הנצוק חבור ונטמאו המשקין הצוננין כולן שהוא מערה מהן וכו' ומפני מה אמרו המערה משקין צונן לתוך חמין חבור מפני שענן החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק ובמים שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקה חשיב (משנה פ"ה דמכשירין. ור"ש אמר התם אם מים התחתונים כוחן יפה דהיינו שהם חמי' יותר מהעליונים אף חם לתוך חם ניצוק חבור ואין הלכ' כר"ש ע"ש) נחיל דבש הזיפין ודבש הצפחת הניצוק חבור ואפי' מצונן לצונן מפני שיש להם ריר לפיכך כל האוכלין אין ניצוק חיבור אפי' עבין הרבה כגון הגריסין וחלב המותך לפי שאין להם ריר. כ' כ"מ פסק כרבי זירא ומר בריה דרבינא דפשטו לאיבעי' דהתם ולא כדחייתא דרב אשי ע"ש. הניצוק אינו חיבור לטהרה כיצד שאם ערה מים טמאים מכלי אבן לתוך המקוה אין אומרין משיגיע קצת הניצוק למקוה טהרו המים אלא הרי הרי בטומאתן עד שישיק המקוה לכולן מצד