כסף נבחר חלק ג שנו

על האיסור מודה בדברים הפגומים מעצמן לרשב"א וכו' ודע דבש"ד האריך הרבה בדין זבוב שנפל לקדרה והוציאו בכף וכו' נראה שסובר דזבוב אוסר בפליטתו עד ס' וכיו"ב כ' רבינו בסימן ק"ז וכ"כ רי"ו בשם הר"מ והרא"ש וכו' אמנם קיי"ל כרשב"א ור"ן וסמ"ג ומרדכי עכ"ל וכ"פ בש"ע בסימן ק"ד וק"ז וכן רמ"א מסכים עמו:

[ט.] כתב הטור בסי' קכ"ב הא דחשיב פוגם בשהיית יום א' דוקא כשהקדרה הודחה יפה וכל שמנונית סר ממנה אבל לא הדיחה שהאיסור הוא בעין אינו נפגם בשהיית יום א'. כתב ב"י כ"כ הרשב"א בשם הראב"ד ותוס' (והא דאמרינן גבי קורט של חלתית אפי' למ"ד נט"ל מותר אגב חורפא וכו' אלמא אפילו בסתם סכינים ששמנונית קרוש על פניהם שייך נט"ל ותירץ לי' מורי ר' יונה דהתם בקורט של חלתית הנמכר בחנות וחנוני מקנח כדי להשביח מקחו וכו' וליכא אלא משום גיעו' הסכין וכו' כ"כ תורת הבית) אבל הרמב"ם בפי"ז ממ"א כ' וכולן שנשתמשו בהן עד שלא הדיח וכו' מותר שכל השומן שבהם נט"ל. וכ' הר"ן סוף ע"א שדעת הרמב"ם כדעת האומרים הא דתני בברייתא עד שלא הטביל היינו שלא הדיח לפי שטיח' האיסור שעל פני הכלי נפגמת מיום לחברו הבלע שבתוכו ואינו כאיסור בעצמו עכ"ל. ובש"ע סי' ק"ג כ' המחבר והוא שתהי' מודחת שאם לא הדיחה אוסר ויש מתירין אפי' בישל בה קודם הדחה. ובסי' קכ"ב לא הביא אלא דעה ראשונ' בשם יש מי שאומר. וכ' הש"ך משמע שדעתו לפסוק כן. ועוד כ' הש"ך סתם כלים שנתבשל בהם אמרי' שהיו נקיים ולא היה שומן דבוק בהם וכו'. וכ' רמ"א אם יש ס' נגד מה שדבוק עליו לכ"ע מותר וכו'. וכ' הש"ך ומהרש"ל חולק ואמר דמאחר דאיכא ממשות בעין או הטעם שבקדר' שאינו ב"י נ"ט לשבח והוי הכל טעם הבא מן הממש עכ"ל ואין דבריו נראין עכ"ל הש"ך (דברי מהרש"ל. דומין למ"ש לקמן בשם מהר"י מלובלין):

[י.] כ' ד"מ בסי' קכ"ב בתשו' רשב"א תצ"ז משמע דאין חילוק בין דבר חריף לשאר דברים דבכל ענין נט"ל הוא ושרי וכ"מ דעת הטור דאין לחלק אבל במרדכי ס"פ א"מ כ' ראב"י דאם בישל דבר חריף בקדר' שאינה ב"י דאסור דאגב חורפי' מחלי' ליה ועוש' הכלי נ"ט לשבח דהוי כקורט של חלתית וכ"ה בא"ח סי' תמ"ז וכ"מ קצת תשובת רשב"א סי' תמ"ט וכו' ומרקחת של כותי אפשר דשרי דהדבש מבטל חריפות מרקחת וע' סי' צ"ה דמעט תבלין שבמאכל לא משוי ליה דבר חריף כ' או"ה אם בשלו בקדר' של בשר דבר חריף והקדר' אינו ב"י ואח"כ בשלו בו חלב המאכל מותר דלא אמרי' דהחריפות שבקדר' שהיא אינה ב"י עושה שהקדרה פולטת עכשיו לשבח וכן אם הוא בצונן לא אמרי' שהקדר' פולטן משום דבר חריף שבתוכו עכ"ל ד"מ. ורמ"א סי' קכ"ב כ' י"א דבדברים חריפים לא אמרי' דין נט"ל ולכן אם בישל בקדרת איסור שאינ' ב"י מאכל חריף כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר דברים חריפים אסור אבל לא מחשב התבשיל חריף משום מעט תבלין אבל אם הי' איסור דבר חריף ואח"כ שהה הקדר' מעל"ע ובשלו בו היתר שאינו חריף מותר דאין החריפות הראשון משוי ליה לשבח. וכ' הש"ך בד"מ כ' אם בשלו וכו' בקדר' של בשר וכו' וה"ה אם בישל דבר חריף בקדר' של איסור שאינו ב"י ואח"כ שהה מעל"ע משנתבשל בו דבר חריף מותר וכן אם בישל דבר חריף בקדר' של בשר ב"י אם בשלו בו אחר מעל"ע שנתבשל בו הבשר אע"פ שאינו מעל"ע משנתבשל בו דבר חריף מותר אבל אם נתבשל בו בתחל' דבר איסור אפי' שנתבשל בו אח"כ דבר שאינו חריף אם הוא ב"י מונין אח"כ מעל"ע מתבשיל הב' כדלעיל סי' צ"ד עכ"ל. ובסי' ק"ג כ' הש"ע יש מי שאומר והוא האגור) שאם שמו פלפלין בקדר' של איסור שאינה ב"י הכל אסור דחורפיה משויא לי' לשבח. ובסי' צ"ו כ' צנון או סילקא שחתך בסכין של בשר ב"י או שאינו מקונח אסור לאכלן בחלב עד שיטול כדי נטילה והוא כעובי אצבע או שיטעמנו וכו' וי"א ה"ה לאינו ב"י והוא מקונח וכו' ובסי' קי"ד ס"י כ' אסור ליקח מהם קורט של חלתית [וצ"ע למה לא כ' הרמב"ם דין זה של קורט של חלתית דאסור ליקח מהם משום חורפי' וכו']. ובעטרת זקנים א"ח סי' תמ"ב כ' בשם ס' חקי דעת שחמיו (הוא בעל מ"א) שמע משמו של מוה' יעקב מלובלין שיש חילוק אם הכלי עומד ריקם אז נעש' הכלי פגום. ובזה מתורץ קושיא שהקשו על או"ה (הובא בש"ך סי' ק"ה) אם היתר שנשר' בתוך כלי של איסור מעל"ע אסור ולמה יאסר הא אין נעשה כבוש עד לאחר מעל"ע ואז הוא נט"ל ולפי חילוק הנ"ל מתורץ כיון שאין עומד ריקם:

(כלל קכ) ניתן טעם בר נותן טעם אי מותר או לא [א.] חולין דף קי"א אתמר דגים שעלו בקער' (מן הצלי כשהיו רותחין נותנ' לתוך הקערה שאכלו בה בשר) רב אמר אסור לאוכלן בכותח נ"ט הוא (לפי שהבשר נותן טעם בהם) ושמואל אמר מותר לאוכלן בכותח נ"ט בר נ"ט הוא (אם היו מבושלין עם בשר ממש הי' אסור לאוכלן בכותח אי נמי מוד' שמואל דאסור לאכול חלב רותח בקער' דנ"ט ראשון הוי כבשו גמור אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא ע"י נ"ט ואינ' כבשר) והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דרב אקלע לבי רב שימי בר חייא בר ברי' חש בעיניו עבדו לי' שייפא בצעא (משיחת סמנין בקערה) בתר הכי רמי בי' בשולא טעים לי' טעמא דשייפא אמר יהיב טעמא כולי האי (ומאן דשמע סבר דאית לי' לרב נ"ט בר נ"ט נמי בעלמא) ולא היא שאני התם דנפיש מררא טפי. ר' אלעזר הוי קאים קמי דמר שמואל אייתי לקמי' דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח יהיב לי' ולא אכיל א"ל לרבך [רב] יהיבא ואכיל ואת לא אכלת אתא לקמי' דרב א"ל הדר בי' מר משמעתי' א"ל חס לי' לזרעיה דאבא בר אבא (אבוה דשמואל) דלספי לי מידי דלא סבירא לי (לא היו דברים מעולם). כתבו תוס' בד"ה לא היא כלומר מכאן אין להוכיח אבל הוא בפי' אמרה כדמוכח בסמוך עכ"ל. אמר חזקי' משום אבי' הלכתא דגים שעלו בקער' מותר לאוכלן בכותח צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאוכלו בכותח וה"מ צנון דאגב חורפי' בלע אבל קישות גריר לבי פסקי ואכיל (הלכך דגים שעלו בקערה מותר וכו' דאין נותן טעם הבא מן הממש דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל הסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותכין בצנון הוי נותן טעם הבא מן הממש ועוד דמשום חורפי' בלע טפי מדגים רותחין ואגב דוחקא דסכינא פלט סכינא ובלע צנון). כתב הרא"ש ודוקא צנון דאגב חורפי' בלע והוי כטעם הבא מן הממש או כמו שפי' רש"י שפעמים שמנונית וכו' וחורפי' דצנון מבליע השמנונית בתוכו ואוסר ער כדי קליפה ולא דמי לקורט של חלתית שאסרו כולו דשאני התם שהקרטין קטנים ואין יכול לידע באיזה מקום חתכוהו לפיכך אסרו כולו עכ"ל. כתבו תוס' בשם רש"י פי' ריב"ן חתנו דוקא עלו אבל נתבשלו אסור דכחד טעמא חשיב ובא מעשה לפניו שנתבשלו ביצים בקדרה של חלב ואסר לעשות מהן מולייתא של בשר וכו' ויש ראיה לדבריו מצנון משום חורפי' בלע ונתבשלו לא גרע מצנון ומיהו לפי לשון אחר שפי' בקונט' משום שומן קרוש בסכין אין ראי' משם ומתוך לשון הקונט' משמע דאין חילוק בין עלו לנתבשלו דלעיל פי' דאם היו מבושלים עם בשר וכו' משמע מבושלים עם בשר הוא דאסור אבל מבושלים עם הקער' שרי וכו' [ע"ש שהאריך] וקערות שמשתמשין בהן בשר שהודחו במחבת של חלב בכלי ראשון ושניהם ב"י יש לאסור אפי' אם