כסף נבחר חלק ג שנד

הלכה דנט"ל מותר מדשרינן משחא ואפי' ב"ש וב"ה שאסרו השמן משום חתנות ולאו משום דס"ל נט"ל אסור וכו' ועוד ראי' מר"ש דשרי לקמן קדרה שאינה ב"י אע"פ שאם הי' בעין היה לשבח פליג אר"מ והלכתא כוותי' כדאיתא עירובין (דף מ"ו) ועוד ראי' מר' יוחנן דמוקי משרת להמ"ל ומפרש התם דר"י סבר כר"ע וטכע"ק נפקא מגיעולים דלא אסרה תורה אלא קדרה ב"י מוכח דר"י ס"ל כשאינ' ב"י דנט"ל מותר וקי"ל נמי סתם כלים אינן ב"י ממשחא שליקא וכו' וא"ת ליטעמי' קפילא וי"ל כיון דספק ספקא הוא לא הטריחוהו חכמים להטעימו לקפילא עכ"ל:

[ד.] ע"א דף ס"ו חמרא חדתא בענבי אביי אמר במשהו ורבא אמר בנ"ט תנן יי"נ שנפל ע"ג ענבים ידיחם והן מותרו' ואם היו מבוקעות אסורות קס"ד חמרא חדתא בענבי מאי לאו בנ"ט לא במשהו הא מדקתני סיפא זה הכלל כל שבהנאתו בנ"ט אסור וכו' מכלל דבנ"ט עסקינן ואביי מתני' בחמרא עתיקי בענבי. כתבו תוס' יש שהיו מפרשים דכל איסור דהוי במשהו לא אמרי' בי' נט"ל מותר דהא אין לך טעם בטל יותר ממשהו ה"ה נט"ל ומפרש כאן מכלל דבנ"ט עסקינן דלכך מותר בשאין בהנאתן בנ"ט דאי במשהו הא אפי' לפגם אסור ואין ראי' מכאן דלא דייק הכא אלא מדפליג בסיפא בהכי מכלל דרישא בנ"ט דבהכי איירי מתני' ועוד דמשהו מין במינו אין הטעם בטל כלל אפי' באלף כיון שהטעם שוה אבל לפגם הטעם בטל ובחמץ בפסח לספרים דגרסי במשהו כרב אע"ג דשלא במינו אסור במשהו אע"פ שהטעם בטל מ"מ אין לאסור טעם לפגם שלא יהא טפל חמור מהעיקר דשלא במינו אינו אסור אלא אטו מינו אלא ודאי אין חילוק דכל נט"ל מותר עכ"ל. וכ"כ הרא"ש נהי דהחמירה התור' לאוסרה במשהו מ"מ יש שם איסור עליהם אבל כשהוא פוגם פקע איסורו דילפי' מנבלה ועוד עיקר טעמ' פריכא דהיכן אסרה תורה במשהו במב"מ התם אפי' א' באלף אין טעמו נפגם ולא נתבטל וכו' אבל נט"ל מעיקרא שרי כי לא הי' בו טעם עכ"ל. וכ"כ המרדכי בפרק כל שעה דרשב"ם ור' יהודה מפריש ור' יחיאל כולהו ס"ל נט"ל מותר בפסח וה"ר אליעזר ממיץ ס"ל דאסור עכ"ל (ותימא על הטור א"ח סימן תמ"ז שכתב שדעת רשב"ם דנט"ל בפסח אסור. שער המלך פ"ח מחמץ). ועיין הג"א פרק בתרא דע"ז שכתב קדרה שבשלו בה בשר בחלב ושוב בשלו בה היתר אסור באכיל' אע"ג שאינה בת יומא דבאיסורי הנאה אין לחלק בין ב"י לשאין בת יומא ואם בת יומא היא כל המאכל אסור ואם אין בת יומא ישליך דמי הקדרה לנהר והמאכל מותר עכ"ל מא"ז. ועיין ב"י י"ד סי' ק"ג שכתב בשם א"ח שכתב בשם הרש"ט פלכו אין אומרים נט"ל מותר אלא באיסור שהוא בטל בס' אבל איסור שצריך שיעור גדול מזה כגון ברי' או תרומה אפי' פגום אסור וכו':

[ה.] ע"א דף ל"ט על הא דאיתא במתני' קורט של חלתית של כותים אסורין אמרי' בגמרא מ"ט משום דמפסקי לי' בסכינא אע"ג דאמר מר נט"ל מותר אגב חורפי' דחלתית מחליא ליה שמנוניתא (ממתקי') והוי לי' כנ"ט לשבח ואסור. כתבו תוס' וא"ת ליסגי לי' בקליפה וי"ל דחורפי' דחלתית בלע טפי וי"מ כמו כן בצל וקפלוט שנחתך בסכין של כותים דלא סגי להו בקליפה וכו' ושמעתי בשם הר"ם דחלתית דוק' דחריף טפי ולא בצל וקפלוט עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שאלתי את רבינו מאיר צנון שנחתך בסכין של כותי וכו' ואמר אע"ג דבספר התרומה אוסר אפי' כרשין וצנון ובצלים ודימה אותו לקורט של חלתית שמעתי גדולים שחולקין עליו ואומרים דלא דמי נקורט של חלתית דהוא חריף ביותר ואין בעולם חריף כמותו והוא בלזור"י ומדלא נקט אלא הוא אלמא מידי אחרינא לא והא דאמר חולין (דף קי"א) צנון שחתכו וכו' ה"מ בן יומו ואע"פ שאני מורה כספר התרומה לאסור אין לי למחות ביד הנוהגין היתר ובחולין אמרי' הלעיטה חלתית טרפה מ"ט דמנקבא למעיה אבל כרשין וצנון ובצלים אכלי להו בעינייהו ולא מנקבי' הלכך לא דמי כלל עכ"ל. ועיין רשב"א בתשובה סי' תצ"ז שכ' וז"ל והטעם שכתבת בשם הרב בעל תוס' בכלי מדין משום דחיישי' שמא עשה בו כותי דבר חריף אינו נראה כלל שא"כ חששא זו מדאורייתא הוא מדאצטריך הכתוב הכשר בכלי מדין והאיך אנו מתירין בדיעבד במי שנשתמש בסתם כליהן והלא בכולן יש לנו לחוש ולאסור אפי' דיעבד דספקא דאוריית' היא ועוד דהא כל היכא דאיכא ס"ס אפי' באיסור תורה הולכין להקל וכלי מדין הא איכא ס"ס ותלתא ספקי נמי איכא למ"ד לא אסרה אלא קדרה בת יומא חדא דלמא לא בשלו בו ביום את"ל היום שמא לא נשתמשו בדברים האסורים ואת"ל בדברים האסורים שמא בדברים הפוגמין בתבשיל ואפשר דבדין היה להשתמש בו לכתחלה ככל ס"ס אלא דעשו הרחקה יתירה באיסורי כותים ועוד דא"כ האיך מביא ר"מ ראי' מכלי מדין דנט"ל אסור דהא כלי מדין אפי' קדרה שאינה בת יומא לא לפגם הוא דטעמא משום דברים החריפים הוא ור"ש נמי דדחי לא אסרה תורה וכו' אינו כן דהא כולהו אסרן הכתוב מספק דברים החריפים מכל זה נראה סתירת אותו טעם. אלא הקושיא שהביאו לדבר זה כלומר כיון שסתם כליהם אינן ב"י מפני מה אמרה תורה כל דבר אשר יבא באש. קושיא זו ליתא דהא פריש ר"ש לא אסרה התורה וכו' כלומר אם בשלו בו ביומו. ובדברים החריפים שכ' הרב שאין בהם משום פגם נראה שהביאו לזה מקורט של חלתית דאלמא כל דבר חריף מתקן הטעם הפגום המחזירו לשבח. אין הנדון דומה לראי' שלא אמרו אלא בפליטת הבלע הפגום המועט שנתערב בדבר החריף שהוא בעין. הא בליעת החריף שהיא מועטת שיתקן וימתק הפגום הבלוע בכלי לא. שאם אין אתה אומר כן אין לדברים קץ שאין לך קדרה וקערה שלא נכנסו לתוכן פלפלין או תבלין עם התבשיל ומעתה מה ששנינו כולן שנשתמשו עד שלא יגעיל מותר אמאי מותר הא דרכן להשתמש בדברים החריפין ועוד אפ"ל דוקא חריפותו של חלתית אבל שאר החריפין לא שמענו. ועוד דא"כ כלי מדין אפי' כלים שאינן ב"י צריכין הכשר כדי להשתמש בהם דברים החריפים דאינו מן הדעת שהתירה להם התורה כלי שאינו ב"י לדברים יחידים ושיאסור אותן לדברים החריפים עכ"פ הא צריכין הכשר לכל שא"א שלא יחתכו או יכתשו דברים החריפים שזה דבר מצוי ותמיד עושין כן ולחתיכת חלתית לבדה לא חיישי' שאינו מצויה וזה נ"ל יותר. ואם היינו מפרשים ההיא דחלתית משום שמנונית שע"ג הסכין ולא משום בלע אתי טפי שפיר וכו' עכ"ל. ובסי' תצ"ט נראה שסובר דנט"ל באיסור משהו אסור וכ"כ בשם הר"י הזקן ע"ש. וע' תרומות פ"י משנה ב' שעורי' שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מותרין דנט"ל מותר):

[פסק] [ו.] כתב הרמב"ם פ"ט הל' י"א ממאכלו' קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט. כ' ה"ה ויתבאר בפי"ז שאפילו בשל בה בשר נבלה וביום ב' בשל בה בשר שחוטה שמותר בדיעבד שלא אסרה התור' אלא קדירה ב"י וה"ה כאן והרי דין הכלים הבלועים מבשר אצל בשול חלב כדין כלים הבלועים מאיסור אצל בשר היתר וי"מ שהיו מקילין בבשר בחלב מפני שכל א' בפ"ע מותר וכשבלע היתר בלע והראשון עיקר וכדעת רבינו עכ"ל (מ"ש ויש מקילין כוונתו על מ"ש הרא"ה בב"ה בתה"א בית ד' שער ד' וז"ל שם. קדרה שבשל בה בשר ואינה בת יומא שמותר לבשל בה חלב משום שהיתרא בלע ועכשיו הוא לפגם ומביא ראי' מסוגי' דקדרות בפסח ישברו ע"ש. ורשב"א חולק עליו וכ' אעפ"י