כסף נבחר חלק ג שנג

אסור]. ור"ן כתב וא"ת בע"א מספקא לי' וכו' תפשוט מהכא ויש מי שתירץ דלא מצינו למפשט מהכא דאפי' מאן דאית ליה נט"ל מותר ה"מ באיסורין שהן אוסרין בנ"ט אבל חמץ שאסור במשהו כיון שאין הולכין בו אחר נתינת טעם אפי' נט"ל אסור. ולא נהירא דמאן דשרי נט"ל מנבלה גמיר לה וכיון דאפי' פגום בעין אינו אסור האיך יאסור תערובתו וכי תימא היכא אמרי' לקמן פת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכל' מטמאה טומאת אוכלין. והא כיון שנפסלה מלאכול לאדם אינו ראוי' לגר וכו' אלא משמע דחמץ אפי' פגום אסור לאו ראי' היא דלענין טומאת אוכלין היינו טעמא משום דטומאה חלה עד שתפסול לכלב כדאיתא בבכורו' אבל ודאי כי היכא דנט"ל שרי בשאר איסורין ה"נ בחמץ והדרא קושיא לדוכתה לאו קושי' היא אפי' למ"ד נט"ל מותר ה"מ דיעבד. אע"ג דלרב אי אפשר שלא לשבור את הקדרה אפ"ה לא הוי כדיעבד. וראי' מדאמרי' חולין (דף קי"א) ההיא פינכא דאמלח בה בשר תברה ר' אמי ואי כדיעבד דמי ל"ל למתברה לשהינהו אלא ודאי פינכא וקדרה אע"ג דצריך לשברן לאו כדיעבד דמי. ומ"ש רש"י דסבר רב נט"ל אסור אינו מחוור עכ"ל. ועיין באנשי השם שהקש' על הר"ן דהא לעיל גבי תנור אמר כיון דלית לי' תקנתא אלא בשבירה שפיר דמי ויש לחלק בין פליטת קדרה שטעם איסור נאכל ובין אפיית תנור שאין שם איסור נאכל לא טעמו ולא ממשו אלא גרמת האיסור לבד וצ"ע עכ"ל (ושער המלך ה"ח מחמץ תירץ בשלמא בההיא דתנור. דמה שאסרו חכמים זוז"ג לכתחל' לאו היינו משום גזר' שלא ליהנות באיסור תור' דהתם ודאי אי שרינן ליהנות מן התנור שהסיקו בקשין של כלאי כר לא אתי למטעי ליהנות מן האיסור עצמו דבהא ודאי לא טעי אלא דכך רצו חכמים לומר דלכתחל' לא יהנה מהאיסור והלכך כיון דל"ל תקנתא אלא נתיצה חשיב דיעבד משא"כ הכא כיון דטעמא דאינה בת יומא אסורה אטו בת יומא א"כ אדרבא בקדרות של חרס כיון דל"ל תקנתא איכא למגזר טפי עכ"ל):

[ב.] ע"א דף ע"ה ע"ב וכולן אם נשתמשו בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבין תני חדא אסו' ותניא אידך מותר ל"ק הא כמ"ד נט"ל אסו' הא כמ"ד נט"ל מותר ולמ"ד נט"ל מותר גיעולי כותים דאסר רחמנא היכי משכחת לה אמר רב חייא ברי' דר"ה לא אסרה תורה אלא קדרה ב"י דלאו נט"ל היא מכאן ואילך לשתרי (אף לכתחלה) גזרה קדרה שאינו ב"י משום קדרה ב"י. כתבו תוס' הלכך דבר המבושל בכלי שאינו ב"י מותר ויש לתת טעם מה ראו להתיר המאכל ולאסור הקדר' לפי שהקדרה הי' בה איסור גמור תחלה אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם עכ"ל. והרא"ש כתב נמי הטעם כתוס' ועוד כתב בתבשיל ליכא למגזר דלמא יאכל בשנתבשלה בב"י דהא לא שכיח לבשל בב"י הואיל ואסור לכתחלה אפי' כשאינו ב"י עכ"ל. וכ' הג"א אבל קדרה אי שרית לי' לבשולי באינה ב"י אתי לבשל בב"י אבל אין לומר הטעם דאין להתיר לבשל בקדרה לפי שזה היה לכתחלה וכו' דהא כיון שטעונין שבירה הוי כדיעבד עכ"ל. עוד כתבו תוס' ד"ה בת יומא פי' בקונ' שבישל בה כותי היום אבל אם בישל בה אתמול כבר הופג טעמו בלינת לילה משמע לפירושו דלינת לילה פוגמת וכו' וזכר לדבר דלינת לילה מקרי עבור צורה והוי דברים ק"ו אם אוכל שהוא בעין מעבר צורתן בלילה כ"ש איסור הנבלע בקדרה ולישנא דבת יומא משמע שבישל בה היום מדלא קאמר לא אסרה אלא קדרה מעל"ע ודוקא שעמדה כל הלילה בלא בישול שאין ידוע מה גורם להפיג הטעם תחלת ליל' או סופ' או כול' אבל מע"לע לא בעינן וכן פר"ת דלינת לילה פוגמת. ויש לדקדק דסוף לילה לבד אינו גורם אלא כולו מדאצטריך שבירה בכלי חרס ומריקה ושטיפ' בכלי נחשת אחרי בישול חטאת למ"ד נט"ל מותר ואמאי הלא מותר לבשל בו לכתחל' אחר עמוד השחר וה"ר ברוך כ' בספר התרומ' שצריך לחקור שלא הי' בכלי אפי' מים חמין לבד בתוך מעל"ע דמים חשיבי כמו איסור לפי שנעשו נבלה וכו'. והרא"ש כ' נמי לינת לילה פוגמת וסוף לילה אינו גורם דאל"כ למה הוצרך שבירה בכ"ח בשלמא אי כל הלילה גורם ניחא דאיצטריך קרא לכלים שבשלו בהן בלילה דכדי שלא יבאו קדשים לידי נותר שהיו מבשלים כל הלילה ואותו טעם לא נפגם עד הבקר ונעשה נותר וחל עליו חיוב שבירה ומריקה וכו' הלכך אפי' הניח הכל עד אחר שנפגם והותר מן התור' אפ"ה כיון שחל עליו חיוב שבירה שעה אחת שוב לא פקע ומש"ה שוברין לכל הכלים במקדש אפי' אותן שבשלו בהן אתמול כי לכתחלה לא היו מבשלין גזר' אטו ב"י כי ברוב הבשול שהי' בעזרה אתי להחליף וכיון שכן היו שוברין אותו במקום קדוש כמו הטעונין שבירה מדאוריי' וכו' מיהו י"ל דאע"פ שכשנפגם הותר מן התורה אם נעשה נותר מ"מ גזרת הכ' היא שבירה בכ"ח וכו' מידי דהוי אמריקה ושטיפה שהיא גזרת הכ' אפי' כשהיא ב"י שהרי אחר הגעלה שכבר נפלט כל האיסור טעון מריק' ושטיפה וכו' וה"נ אע"פ שאין בכלי אלא בליעת טעם פגום גזה"כ הוא וא"ת א"כ מנלן דאין בלוע מכלי חרס יוצא מידי דופיו במה שטעון שבירה שהשבירה אינה מחמת איסור אלא גזרת הכ' וי"ל מ"מ מדכתב מריקה בכלי נחשת ושבירה בכ"ח זהו משום שיוצא מידי דופיו וזה אינו יוצא וכו' וכל דחוקים הללו צ"ל לפי רבותינו שאין מצריכין מע"לע אבל אם באנו להצריך מעל"ע אתי שפיר מהך שהצריך שביר' ומריקה אחר בישול חטאת כי כל שעה שיבשלו אפי' שחרית יהיו בלועים הכלים מנותר וכיון שחל עליהן חיוב מריקה תו לא פקע ואתי נמי שפיר דשמעי' מהא דכ"ח אין יוצא מדופיו דמריקה ושטיפה ודאי לנקות הכלי מן האיסור בא אע"פ שבאיסור אחר א"צ נקיון גדול כזה עכ"ל. ור"ן כ' מה שהקשו אי לינת לילה פוגמת למה הוצרך שביר' וכו' לא קשיא שכבר פרשתי למעל' שבלוע בקדרה שאינה בת יומא ראוי לגר ומעצמו אסור אלא מפני שאין משביח תערובתו אלא פוגם הוא שאינו אוסר תערובתו וכיון שעדיין שם נותר עליו צותה תור' לבערו כשם שצותה לשרפו וביעור הנותר הבלוע בכלי ראתה התורה שהיא שבירה בכ"ח או מריקה בכלי מתכות עכ"ל. ועיין ר"ש פ"ח משביעית משנה ב' שמביא ראי' מירושלמי שכ' דאין מחייבין אותו לאכול שביעית לא פת שעפש' ולא תבשיל שנתקלקל צורתו. פי' שעברה לילה וכו'] דקדרה שאינה ב"י דלינת לילה פוגמת. והג"א כתב בשם רשב"א איזה אינה ב"י ששהה מעל"ע עכ"ל:

[ג.] ע"א דף ל"ח ע"ב אמר רב ששת האי משחא שליקא דארמאי אסור אמר רב ספרא למאי ניחוש אי משום איערובי מסרא סרי וכו' אי משום גיעולי כותים נט"ל הוא ומותר. כתבו תוס' משמע דהכי הלכתא וכו' מיהו מדבש דאמרי' לקמן (דף נ"ט) נט"ל מותר אין ראי' דשאני התם דפוגם אפי' בעין אבל שמן כשהוא בעין הוי לשבח ואפ"ה לפגם מותר וגם מרבא דאמר לקמן הלכתא נט"ל מותר אין ראי' דהתם פוגם מעיקרו אפי' בעין וכו' ומהא דדרש ר' שמלאי (דף ל"ו) שמן ר' יהודה נשיא' ובית דינו התירוהו קסבר נט"ל מותר משמע דהלכתא הכי אפי' ב"ש וב"ה שגזרו עליו הכי ס"ל כדפירשתי לעיל וקי"ל נמי דסתם כלי' של כותים אינן בני יומן והיינו טעמא לפי שהוא ספק ספיק' ספק נשתמשו בו היום ואפי' נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו בדבר שהוא פוגם בעין או דבר שאינו נותן טעם וכן פוסקים רש"י ור"ת ור"י עכ"ל. [ועיין רשב"א שכ' ספק נשתמשו בו היום ואפי' נשתמשו בו שמא נשתמשו בדבר המותר וכ' מ"א סי' תמ"ז דנפקא מיני' לענין חמץ לדעת תוס' גבי חמץ לא שייך פוגם ולדעת רשב"א נמי מותר דלמא לא בשלו בכלי חמץ אלא בשר או מים או שאר דברים ע"ש]. כתב הרא"ש וכן