כסף נבחר חלק ג שנא

אבלות דיב"ח דלא הזכירו אלא יב"ח ולא שנ"ד ימים דהספיר' היא לפי החדשים אי הוי אמרי' מקצת ככולו הוי שרי בתחלת יב"ח והא ודאי ליתא ולכך לא כלו עד שיכנס ר"ח ניסן. ומ"ש רבינו שר"ת התיר בשעת הדחק לרחוץ בליל ז' כ"כ הרמב"ן בשמו עכ"ל הב"י. ובסי' ש"ץ כתב הב"י בשם תוס' וז"ל. בפ' אלו מגלחין (דף י"ט) כ' ה"ר י"ט פי' כיון דקי"ל מקצת יום ז' ככולו ועולה לכאן ולכאן יכול לגלח ביום כ"ט ובתוס' הרב לא פי' כן דלא אמרי' שיהא יום ז' לב' ימים לענין ל' עכ"ל. וד"מ כ' שכן משמע במרדכי כמהרי"ט וכן משמע בנזיר (דף ו') דאם נדר ב' נזירות וגלח ביום נ"ט יצא אף על גב דסתם נזירות ל' יום משום שאמרי' מקצת היום ככולו בתחלתו ובסופו ויום ל' עולה לכאן ולכאן וה"ה ביום ז' וצ"ע דאין המנהג כן עכ"ל ד"מ [ואפשר שע"ז סמך מהרי"ל מה שהתיר אם חל יום ל' בשבת לגלח ע"ש שהוא יום כ"ט ודגול מרבבה השיג עליו בי"ד סי' ת' ולפי דברי ה"ר י"ט בלא"ה מותר לכן עכ"פ סמך עליו כשחל יום ל' בשבת כנ"ל]. ע' רמב"ם פ"ד מנזירות ופ"א ממעה"ק ופ"ט ממעשר שני. ועמ"ש אות ו' סוגיא דר"ה לכאור' מוכח דיום אחד בחדש חשיב חדש וא"כ למה כ' תה"ד הא ודאי ליתא וכו' ולמה לא אמרי' יום א' בחדש חשיב חדש ויש לחלק וק"ל אות נ (כלל קיט) נותן טעם לפגם [א.] ע"א דף ס"ה מתני' יין נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחם נפל ע"ג תאנים וכו' אם יש בהן בנ"ט אסור ומעשה בביתוס בן זונין שהביא גרוגרת בספינה ונשתברה חבית של יי"נ ונפל על גבן ושאל לחכמים והתירום זה הכלל כל שבהנאתו בנ"ט אסור כל שאין בהנאתו בנ"ט מותר כגון חומץ שנפל ע"ג גריסין. גמרא] מעשה לסתור חסורי מחסר' והכי קתני אם נט"ל מותר ומעשה נמי בביתוס וכו' אמר רב יהוד' אמר שמואל הכי הלכת' (דנותן טעם לפגם מותר) ואמר רב יהוד' אמר שמואל לא שנו אלא שנפל לתוך גריסין רותחין (חומץ פוגם גריסין רותחין ומשביח הצונן) אבל נפל לתוך גריסין והרתיחן נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור וכן כי אתי רבין אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וכן כי אתי רב דימי וכו' וכך היו עושין בערבי שבתות בצפורי (נותנין חומץ לתוך הגריסין צונן והוי משביחו ורב דימי קאמר לה) וקוראן אותן שחליים. כתבו תוס' תימא אמאי נקט נעשה דהא ודאי משביח הוא וי"ל לפי שעיקר השבח לא הוי עד אחר שירתיחו ויצלנו עכ"ל. אמר ריש לקיש נט"ל שאמרו לא שיאמרו קדרה זו חסרה מלח חסרה תבלין אלא כל שאין חסרה כלום ואינה נאכלת מפני זה (חומרא היא וכו' ואינה נאכלת לאו דוקא דכיון דפגמת' פורת' קרי לי' אינה נאכלת) ואיכא דאמרי אמר ר"ל נט"ל שאמרו אין אומר קדרה זו חסרה מלח וכו' אלמא השתא מיהא פגמה (קולא היא). כ' הר"ן מה שכתב רש"י כל שאינה נאכלת לאו דוקא וכו' ואע"ג דנט"ל מנבלה גמרי' וכל שראוי לגר שמי' נבלה ואע"פ שנפגמה התם היינו טעמ' דנאכלת בפני עצמה לפיכך אסורה עד שתפגם מאכילת גר אבל תערובת שהולכין בו אחר נתינת טעם כל שטעמו פוגם תבשיל קצת מותר לפי שאין נותן טעם אדרבה פוגם אבל עדיין צריך ליישב היכי גמרי' לה מנבלה ונראה דהיינו טעמא דמה מצינו בנבלה שלא אסרתה תורה אלא כשהיא ראוי' לגר מפני שהאוכלה נהנה מן האיסור אף על פי שהיא נפגמת קצת אבל כל שאינה ראוי' לגר כיון שאינו נהנה מן האיסור התירתה תורה ואע"פ שחל עליה איסור מתחלה אף באיסור שנותן טעם בהיתר כיון שההיתר נפגם קצת מן האיסור נמצא שהאוכלו אינו נהנה מן האיסור אלא מצטער עליו הלכך שרי אע"פ שחל האיסור מתחל' באותו דבר שנתערב בהיתר לפ"ז קרוב אני לומר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר כשאכלו בגודל מדתו ממה שהוא פוגם בהפסד טעמו אסור עד שיפסול מלאכול לאדם כנבלה וכו' אבל הרשב"א בתורת הבית התיר כל שההיתר מרובה מן האיסור וקא יהיב טעם לפגם דאי משום ממשו מדאוריית' ברובא בטיל ואי משום טעמו אין כאן נ"ט כיון שהוא פוגם וכו' ואין דעתי נוחה בהיתר זה עכ"ל. אמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וכו' ואם ריבה טעם לפגם מותר ולימא אם נתן טעם לפגם מותר הא קמשמע לן אע"ג דאיכא מילת' אחרניית' דפגמה בהדיא והלכת' כלישנ' בתרא דר"ל. אמר רב כהנא מדברי כולם נלמוד נט"ל מותר (רב יהוד' ורבה בב"ח ורב דימי ור"ל ור' אבהו) א"ל אביי בשלמ' מכולהו לחיי אלא דר"ל אמרו קאמר ולי' לא ס"ל מכלל דאיכא מ"ד נט"ל אסור אין והתניא אחד נט"ל ואחד נ"ט לשבח אסור דברי ר"מ ר' שמעון אומר לשבח אסור ולפגם מותר מ"ט דר"מ גמר מגיעולי כותים לאו נט"ל הוא ואסר רחמנ' הכא נמי לא שנא (דהא פשיטא לן כל תבשיל שלן לילה אחד נפגם טעמו ועובר צורתו) ואידך כרב הונא ברי' דר' חייא לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא דלא לפגם הוא ואידך קדרה ב"י נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא. כתבו תוס' מאי בעי הש"ס מכלל דאיכא מ"ד נט"ל אסור הא רבי תנא משנה שלמה דנט"ל אסור גבי שמן של כותים ומפרש טעמא בגמרא משום זליפתן של כלים אע"ג דסתם כלים אינן ב"י וי"ל שרוצה למצוא תנא שאמר כן בפירוש ועוד י"ל דה"ק ומי איכא מ"ד נט"ל אסור כי האי גונא שאפי' הי' האיסור בעין הי' לפגם ולא דמי לשמן דשמן אם הוי בעין היה לשבח עכ"ל. ועוד כתבו תוס' בד"ה א"א דלא פגמה פורתא ולהכי יליף ר"מ לאסור פגם בעלמא משמע אבל לר"ש דשרי ס"ל דבת יומא לא פגמה כלל דהא בהא תליא ותימא דבפסחים סברי רבנן נמי א"א דלא פגמה פורתא א"כ נילף בעלמ' לפגם אסור והיכי קאמר דרבנן לא ילפי טכע"ק מגיעולי כותים דחידוש הוא דכל נט"ל בעלמ' מותר וי"ל דאין ה"נ דרבנן סברי דכל נט"ל אסור היכא שאם האיסור בעין היא לשבח דיליף מגעולים דפגם פורתא והא דקאמר התם נט"ל בעלמ' מותר היינו פגם גמור שגם אם האיסור בעין הוא פגם דההוא פגם ליכא למילף מגיעולים דהתם אם הי' האיסור בעין היה לשבח והא דקאמר חדוש הוא אע"ג דלא דמי האי פגם לפגם בעלמ' מ"מ אי לאו דגלי קרא דגיעולים אסור היה מותר מן הדין דמה לי אותו פגם מה לי פגם אחר ואפ"ה אסרי' רחמנא וכיון דאסרי' רחמנ' ילפי' מהא כיוצא בו וכו' וקסברי רבנן כמתני' דאין מעמידין וג' מחלוקות בדבר דר"מ סבר כל נט"ל אסור אפי' כשהוא פוגם גם כשהאיסו' בעין דיליף לה לגמרי מגיעולים ומנבלה לא יליף כלל להתיר דמוקי לה למעוטי סרוחה מעיקרא ור"ש מתיר כל פגם אפי' כשהוא שבח כשהאיסור בעין כיון דהשת' לפגם שרי דיליף מנבלה ומגעולים לא יליף דסבר לא פגמה פורת' ורבנן דפסחים סברי דדבר שהוא פגם כשהאיסור בעין שרי דילפינן מנבלה וכו' ועי"ל דרבנן דפסחים היינו ר"ש והא דקאמר התם קדרה ב"י פגמה פורתא ולר"ש צ"ל דלא פגמה כלל י"ל דודאי גם ר"ש מודה דפגמה פורתא ומ"מ לא נילף מיניה לאסור פגם, בעלמא שאינו ב"י דאיכא פגם רבה וכו' ור"מ סבר ילפינן פגם רבה מפגם פורתא ואי כדפרישי' מעיקר' דפליגי אי פגמה אי לא זה אינו סברא דא"כ נחזי אנן ועוד יש להביא ראיה דמודה ר"ש דב"י נמי א"א דלא פגמה פורת' דאי לא פגמה כלל גיעולי כותים דכתב רחמנ' למה לי פשיט' כיון דהוי לשבח דמתסר דטעם הוי כעיקר. וכ"ת להאי גופא איצטריך א"כ משרת ל"ל דלר"ש דס"ל כ"ש למכות לא צריך להיתר מצטרף לאיסור אלא