כסף נבחר חלק ג שנ

זעירי אין טינוף פחות משלשים יום כ"ש בתה והשתא שלמי אינהו ל' יום בשני בתשרי דבעינן ל' מעת לעת כיון דאין מקצת וכו' ואלול חסר הוא ובו ביום אפשר להתעבר וה' חדשים של עבור שלמו יום שני של אדר ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום מעת לעת לבנותיה קודם שיקבלו זכר ויכלו ביום ל' של ניסן ובו ביום נתעברו ונמצא שכלו ה' חדשים עיבורן ביום שלישי של אלול ובו ביום ילדו. ור"ש סבר מקצת היום ככולו וכלים ל' יום באחד בתשרי ובו ביום נתעברה נמצא כלו ה' חדשים ביום אחרון של שבט דמקצת היום ככולו ובו ביום ילדה חשוב שלשים לבנות ויכלו ביום אחרון של אדר שהוא חסר ובו ביום נתעברו ונמצא שכלים בכ"ט באב ה' חדשי העבור עכ"ל. ואבע"א דכ"ע מקצת היום ככולו והכא במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמפלגי וכו':

[ה.] נדה דף ל"א ע"ב מתני' בנות כותים נדות מעריסתן והכותים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות והם יושבות על כל דם ודם (בין אדום בין ירוק ותקלה היא וכו' כלו' להכי הוי בועלי נדות). [גמ'] תניא אמר ר"מ אם הם יושבות על כל דם תקנה היא להן אלא שרואו' דם אדום ומשלימות אותו לדם ירוק דבר אחר יום שפוסקות בו סופרות למנין שבעה (ואנו ז' נקיים שלמין בעינן) מתקיף לה רמב"ח ותספרנו ואנן נמי נספרי' דקי"ל מקצת היום ככולו אמר רבא א"כ שכבת זרע דסתר בזיבה היכא משכחת וזב שפסק והתחיל לספור וראה קרי קי"ל דסותר אותו יום ותו לא ואי מקצת היום ככולו מאי סותר) והא מקצת היום ככולו אי דחזאי בפלגא דיומא ה"נ הכא במאי עסקינן דחזאי סמוך לשקיעת החמ' וכו'. כתבו תוס' אין האמת כן מדפריך לקמן (דף ס"ט) ורב ככותאי אמרה לשמעתי'. ועוד כתבו תוס' ודאמרי' בנזיר מקצת היום ככולו וזבה גדול' משכחת ברואה בין השמשו' וכו' וכי ר' יוסי ככותאי אמרה וכו' וי"ל דר"י לית לי' מקצת היום ככולו אלא בסוף ספירה כמו שומרת יום אבל בתחלה כמ"ש כותים מודה דלא אמרי' עכ"ל. וע' תוס' נדה דף ע"ב:

[ו.] ר"ה דף ט' ת"ר אחד הנוטע אחד המבריך וכו' ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית (עלתה שנה למנין שני ערלה) פחות מל' יום לא עלת' לו שנה וכו' ופירות נטיע' זו אסורין עד ט"ו בשבט אם לערל' ערלה אם לרבעי רבעי (ואע"פ שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה שאע"פ שר"ה תשרי לנטיעה ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנה מתחדש לצאת מידי ערל' עד ט"ו בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות דין רבעי עליהם ובט"ו לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך ולכך הועילו לה שלשים שלפני ר"ה שממהר היתרה מט"ו בשבט ועד ר"ה) מנא ה"מ (ששנות הערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות החנוטין קודם ט"ו בשבט לאחר שכלו שלשת שני ערלה) אמר ר"ח בר אבא א"ר יוחנן אמר קרא ובשנ' הרביעית ובשנה החמישית (ובשנה הד' ו' מוסיף על ענין הראשון יהי' לכם ערלים אף בתוך שנת הרביעי' ובשנה הה' תאכלו את פריו מוסיף על ענין רבעי דסליק מיני') פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה וכו' לימא דלא כר"מ דאי כר"מ הא דאמר יום אחד בשנה חשיב שנה והא דקתני לעיל פחות משלשים לא עלתה לו שנה לימא דלא כר"מ) דתניא פר האמור בתור' סתם בן עשרים וארבע' חדש ויום א' דברי ר"מ ר' אלעזר אומר בן כ"ד חדש ושלשים יום שהי' ר"מ אומר כ"מ שנא' עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש אפי' תימא ר"מ כי קאמר ר"מ יום א' בשנה חשיב שנה בסוף שנה (כגון יום א' בשנה שלישית שהוא סוף הכשר שנותיו של פר אבל בתחלת שנה לא (כגון שנה ראשונ' של נטיעה שהוא תחלת מנין שני ערלה לא אמר). אמר רבא ולאו ק"ו הוא ומה נדה שאין תחלת היום עולה לה בסופה שנא' ז' ימים תהי' בנדתה ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו ותטבול כיום) סוף היום עולה לה בתחלת' (שאם ראתה סמוך לחשכ' עולה לה יום זה בשבעת ימי נדה ואינה צריכה למנות אלא ששה) שנה שיום אחד עולה לה בסופ' (שנים הקצובין לכל דבר שיום אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר) אינו דין שיום אחד עולה בתחלתה (שיעלה יום אחד בסוף שנה ראשונ' לתחלת קצבת השנים הקצובים לכך) [עיין בתוס' שכתבו לר' יוסי גבי זבה תחלת היום עולה בסופה דאמרי' מקצת היום ככולו איכא למימר זבה תוכיח צ"ל דהאי ק"ו לרבנן ולא לר' יוסי וכו' ע"ש]. ומסיק הש"ס לעולם ר"מ וכי קאמר שלשים לקליטה שתהא נשרשת בארץ קודם ר"ה אי הכי שלשים ואחד בעי קסבר יום ל' עולה לכאן ולכאן ושניהם מקרא אחד דרשו (ר"מ ור"א) ויהי באחד ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש ר"מ סבר מדאכתי יום אחד הוא דעייל בשנה וקא קרי לי' שנה ש"מ יום אחד בשנה חשוב שנה ואידך אי כתיב בשש מאות ואחת שנה כדקאמרת השתא דכתיב באחת וכו' שנה אשש מאות קאי ומאי אחת אתחלתה דאחת קאמר ור"א מאי טעמ' דכתיב בראשון באחד לחדש מדאכתי יום אחד הוא דעייל בחדש וקא קרי ליה חדש ש"מ דיום א' בחדש חשוב חדש ומדיום אחד בחדש חשוב חדש שלשים יום בשנה חשובין שנה חדש למנויו שנה למנויו. ועיין פסחים דף נ"א אליבי' דר' יהודה דסבר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת אמר רבינא בהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן אם היה שותל ביה"ש של כניסת י"ד בניסן הוי אמרי דקלטה בי"ד שלם ובט"ו שלם מקצת ששה עשר והעומר מתיר אבל תרי מקצת היום ככולו כגון שותל בי"ד לא אמרי' ורבא ורב אשי נראה דלא ס"ל הכי ע"ש:

[פסק] [ז.] רמב"ם פ"ו מאבל פסק מקצת היום ככולו בין לז' בין לשלשים. וכ"כ ש"ע י"ד סי' שצ"ה. ועוד כתב הטור שם י"א דוקא מקצת יום שצריך לנהוג אבלות קצת היום ומה שנהג בלילה לא חשבי' ככל היום וי"א דה"ה נמי מקצת הלילה חשיב ככל היום והר"מ מרוטנבורג כתב דגבי ז' כיון שצריך ספירת ז' לא חשבינן מקצת לילה ככל היום אבל בשמועה רחוקה שאינו נוהג אלא יום אחד אבל אם שמע בליל' חשוב ככל היום. כתב ב"י הרא"ש כ' בפסקיו שם בשם תוס' מספקא לר' הא דאמר מקצת וכו' אי אמרי' נמי מקצת מן הלילה וכו' או דוקא יום בעינן ונ"מ אם באת לו שמוע' רחוק' בלילה וישב מקצת הלילה אם מותר לרחוץ בלילה ולבסוף כתב משום דבלילה לא מוכחת מילתא שהרי דרך ב"א לחלוץ מנעליהם ורשב"ם כ' נוהגין העם לישב מקצת היום ז' וכו' ולא ידענו טעמא מאי. ומהר"ם כ' אם שמע שמועה וכו' דמקצת הלילה ככולו ואף על גב דגבי ז' לא אמרי' מקצת הליל' ככל היום מדאמרי' אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה משמע דוקא ביום ז' וכ"נ דכשמנה ל' צריך למנות עד מקצת יום ל' מדאמרי' מגלה (דף כ') שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה אלמא כל דבר דלא סליק ביומי' ובעי ספירה לא אמרי' מקצת הליל' וכו' הלכך אבל לא יצא מפסח ביתו עד שתנץ החמה, וכן ביום ל' לא יגלח עד הנץ החמה. ומיהו לענין שמועה רחוקה דלא בעי ספירה אלא סגי בשעה א' סלק' אפי' בליל' עכ"ל. ולענין הלכה נקטינן כמהר"ם. כ' בתה"ד מי שמת אביו ואמו בר"ח ניסן כשיגיע אחריו כ"ט באדר ונהג דין אבלות יב"ח במקצת אותו יום כלו לו אבלות דיב"ח או לא. תשובה יראה דלא כלו וצריך לנהוג עד שיכנס ר"ח ניסן ולא דמי ליום ז' ול' דהתם הספירה היא לפי הימים אבל גבי