כסף נבחר חלק ג שמט

לוסיף עליה לדמות לה מילתא אחריתי (ת"ה והג"מ פ"ו משבת) ורדב"ז ח"א סי' ק"מ כתב הטעם דכל זמן שהתנאי תלוי הוי כפקדון ואם נתקיים התנאי אע"פ שנמצא שלמפרע היה החמץ של א"י מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר על בל יראה ולא יועיל קיום התנאי לבטל הלאו שכבר עבר ע"כ ול"ד למ"ש סי' תמ"א בא"י שהלוה לישראל על חמצו ואמר אם לא אפרע בר"ח אייר יהי' שלך דמותר די"ל דהתם כמש"ל כיון דמחוסר ממון לא אמרי' הואיל אבל הכא אמרי' הואיל ואלו לא קיים התנאי עובר עליו השתא נמי עובר עליו מיהו נ"ל שאין לדמותו כלל להואיל דדוקא דבר שביד ישראל אמרי' הואיל אבל הכא אי בעי א"י מקיים התנאי והוי מתנתו מתנה א"כ אין החמץ ברשות ישראל בפסח ומ"ש דכ"ז שהתנאי תלוי הוי כפקדון לא משמע כן גבי משכון בסימן תמ"א וע' בח"מ סי' רמ"א (ולי צ"ע איך נאמר דהוי כפקדון כ"ז שלא קיים א"כ איך יוצא ידי לולב הא תוס' הקשו קושיא זו בגיטין ותירצו דסובר ע"מ כמעכשיו דלולי זאת לא יצא ע"ש) ונ"ל דאפי' לדברי הרדב"ז דוקא כשתולה המתנ' בחזר' שאמר הריני נותן לך ע"מ שתחזירהו לי דנמצא אם לא יחזירהו לא הוי מתנה אבל אם אמר הריני נותן לך ותחזירנה לי נמצא שאין המתנה תלוי בחזרה שאף אם לא יחזירנ' לו הוי מתנה פשיטא דשרי מדינא אם לא משום חומרא דחמץ עכ"ל. וחק יעקב תמה עליו הא אמרי' בי"ד סי' ש"ה אם אמר ותחזירם לי לא הוי מתנה וצריך עיון. עיין אלי' רבה מה שתירץ:

(כלל קיח) מקצת היום אי הוי ככולו או לא [א.] מועד קטן דף י"ט מתני' הקובר מתו ג' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה שמנה ימים וכו' בטלה ממנו גזירת שלשים וכו' והתניא הקובר מתו ג' ימים וכו' בטל' ממנו גזרת שבעה. שמנה ימים וכו' בטלה הימנו גזרת שלשים ומגלח ערב הרגל אם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל (דקסבר האי תנא גזרת בטלו ימים לא בטלו דעדיין תלויים ועומדין ואחר החג חלין) אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות ג' מבטלת גזרת ז' (ואינו יושב לאחר הרגל כלום) כן מצות ז' מבטלת גזרת שלשים (דאפי' לא גילח ערב הרגל מגלח אחר הרגל). שבעה והאנן שמנה תנן קסבר אבא שאול מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן (דחשיב נמי שמיני) אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא הל' כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בע"ש (משום כבוד הרגל התירו תוס') כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצ' כמאן כאבא שאול. אמר אביי הלכה כאבא שאול ביום ז' ומודים חכמים לא"ש ביום שלשים דאמרי' מקצת היום ככולו. רבא אמר הלכה כאבא שאול ביום שלשים ואין הלכה ביום ז' ונהרדעי אמרי הלכה בזו ובזו דאמר שמואל הל' כדברי המיקל באבל וכו':

[ב.] נזיר דף ה' מתני' סתם נזירות ל' יום. גמ'] מה"מ אמר רב מתנא אמר קרא קדוש יהי' יהי' בגימט' תלתין הוי. בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו האמורין בתור' ל' חסר אחת (לבר פדא סתם נזירות כ"ט יום תוס') תנן סתם נזירו' ל' יום אמר לך בר פדא איידי דאיכא יום תלתין דמגלח ומביא קרבנותיו מש"ה תני שלשים. תנן מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד בשלמא לרב מתנא ניחא (דהיינו לאחר מלאת ימי נזרו) אלא לבר פדא קשיא (דאמר עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט יום בשלשים אבעיא לגלח) אמר לך בר פדא אימא סיפא אם גילח ליום שלשים יצא אלא סיפא מסייע לי' רישא נעש' כאומר שלימין ולרב מתנא קשיא סיפא קסבר מקצת היום ככולו (שעבר מיום שלשים כמי שעבר כולו דמי והאי דמגלח לבתר הכי נעשה כמי שגילח ליום ל' ואחד וא"ת הואיל ולבר פדא נמי צריך להמתין עד יום שלשים ואחד מאי איכא בין רב מתנא לבר פדא איכא דלבר פדא אם נטמא ביום שלשים אחר מלאת קרינא בי' ושוב אינו סותר וכו' ולרב מתנא דאמר אין עיקר נזירות פחות מל' תוך מלאת קרינא בי' וצריך למנות פעם שניי' אי נמי איכא בינייהו שאם אמר הריני נזיר כ"ט יום מגלח לכתחל' ליום שלשים לבר פדא ולרב מתנא הולך ומשלים כל ל' שאין שום נזירו' פחות מל' ואינו מגלח עד ל' ואחד) תנן מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונ' יום שלשים ואחד והשניי' ליום ששים ואחד בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא קשיא אמר לך בר פדא אימא סיפא ואם גילח את הראשונ' ביום ל' מגלח את השניי' ליום ששים אלא סיפא מסייע לי' רישא באומר שלימים ולרב מתנא קשיא סיפא א"ל כדקתני סיפא יום שלשים עולה לו לכאן ולכאן מאי היא מקצת היום ככולו הא אמרה חדא זימנא מהו דתימא ה"מ לענין חדא נזירות אבל לשתי נזירו' לא (לשתי נזירות לא אמרי' דליהוי יום א' עולה למנין נזירות ראשונ' ושניי') קמ"ל. כתבו תוס' בר פדא סבר דלא אמרי' מקצת היום ככולו דא"כ אפי' ביום כ"ט אם גילח יצא והתנא אמר ביום שלשים יצא עכ"ל. ועוד רצה הש"ס שם לומר גבי מי שנטמא יום שלשים סותר הכל ור"א אומר אינו סותר אלא שבעה דבעי הזאה ג' וז' ואח"כ יביא קרבן נזיר בטהר' דסבר ר"א מקצת היום ככולו ולבסוף מסיק הש"ס דלא סבר הכי וכו':

[ג.] נזיר דף ט"ו מתני' הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר מאה יום נולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום לאחר שבעים סותר ע' שאין תגלחת פחות מל' יום. [גמ'] אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן (נולד לו בן ביום ע' אותו יום עול' למנין ע' ולמנין של בנו דלבנו נמי מתחיל למנות בו ביום וכן כשבא להשלים מאה שלו לאחר נזירות של בנו א"צ למנות אלא כ"ט) ורב כמאן אמרה לשמעתי' אילימא כאבא שאול (דבביעי עולה לכאן ולכאן) דלמא ע"כ לא קאמר אבא שאול אלא באבלות ז' דרבנן אבל בנזיר דאוריית' לא אלא דאמר כר"י דתניא ר"י אומר שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח"כ ראתה ה"ז אינה אוכלת ופטורה מפסח שני מ"ט דר"י לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו (דיום שני שהוא תשיעי ככולו דמי והו"ל טהורה בשעה ששחטו וזרקו עליה ולכן פטור' מפסח שני וכו') ור"י מכדי סבר מקצת היום ככולו זבה גמור' דמייתי קרבן היכי משכחת לה כיון דחזיא בפלגא דיומא אידך פלגא דיומא סליק לי' לשמור איבע"א דשפע' תלתא יומי בהדי הדדי ואבע"א דחזי תלתא יומי סמוך לשקיעת חמה דלא הוי שהות דסליק ליה למנינא:

[ד.] בכורות דף י"ט מתני' הלוקח בהמה מן הא"י ואינו יודע אם בכרה וכו' ר' ישמעאל אומר עז בת שנת' ודאי לכהן מכאן ואילך ספק וכו' (וכן הוא בברייתא) וכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע א"ל אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת הי' כדבריך אלא סי' הולד בדקה טינוף וכו' ואני איני אומר כן אלא עז שטנפה בת ששה יולדת בתוך שנתה וכו' ולקמן אמרי' מאי איכ' בין גמרי' לסברי' ומסיק איבע"א במקצת היום ככולו קמפלגי (שגמר חדש חמישי וכו') לגמרי' לא אמרי' מקצת היום ככולו לסברי' אמרי' וכו' ת"ר גדי' שילדה ג' בנות וכל בנותיה ילדו ג' ג' כולן נכנסות לדיר להתעשר א"ר שמעון אני ראיתי שעישרה בתוך שנת' וכו' מאי איכא בין ת"ק לר"ש וכו' ואיבע"א במקצת היום ככולו קמפלגי לת"ק לא אמרי' מקצת היום וכו' לר"ש אמרי'. כתבו תוס' למאי דמוקי פלוגתייהו במקצת וכו' דצריך למצוא הכל מאחד באלול של שנה זו לאחד באלול של שנה הבאה לשנת הלבנה לת"ק לא אמרי' מקצת וכו' וכשנולד' בא' באלול לא קבלה זכר עד מלאת שלשים יום שנולד' דכיון דאמר