כסף נבחר חלק ג שמח

דאין צריך להקנות למשאיל ובמתנה עמ"ל צריך וצ"ע דה"ר ישעי' לא ס"ל כרא"ש וכן כתב הרא"ם על הסמ"ג ומההיא דינוק' לא קשי' כמ"ש הריטב"א בסוכה וז"ל וי"א דוק' בנותן לתינוק סתם במתנה גמורה אבל במתנה עמ"ל לא דכיון דע"מ כן נתנו אין אנו צריכין להקנאתו של קטן ואע"ג דכל מתנה עמ"ל לא חזרה המתנה אלא בהקנאה גמורה וקני ע"מ להקנות הוא וכו' מ"מ כיון שאין הקטן הזה יודע להקנות וכיון שלא קיים תנאו שיחזירנו לגדול בהקנאה כראוי נמצא שבטל מתנה ראשונה ולא יצא מרשות בעלים הראשונים וכ"כ תוס' ויפה דקדקו וכו' ע"ש א"כ י"ל דה"ר ישעי' ס"ל כי"א דלא מיירי אלא בנותן מתנה גמורה ולא מטעמייהו. דטעמייהו הוא משום דכיון דאינו יכול להקנות נתבטל המתנה ולדעת ה"ר ישעי' משום דאינו צריך הקנאה כן נרא' לי ובזה מיושב נמי מה שהקשה על רשב"א שכתב דבמתנה לזמן אפי' מקנה גוף לפירו' לכשיבא זמן חוזר בלתי הקנאה קשה ליקני' לי' לינוקא לזמן ובזה מיושב דבאמת יכול אבל התם מיירי במתנה גמורה עכ"ל:

[פסק] [ה.] כתב הרמב"ם פ"ג מזכייה הנותן מתנה ע"מ להחזיר ה"ז מתנה בין שהתנה להחזיר מיד בין שהתנה להחזיר לזמן קצוב או כל ימי חייו של אחד מהן או כל ימי חייו של פלוני ה"ז מתנה בין במטלטלין בין בקרקע ואוכל פירות כל זמן המתנה האומר לחברו שור זה נתון לך ע"מ שתחזירהו הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר א"ל ע"מ שתחזירהו לי אינו קדוש. כתב ה"ה פירוש אם הי' מוקדש הא לא חזי לי' וכל שלא החזירו כשהו' ראוי לו נתבטל' מתנתו וה"ז הקדיש מה שאינו שלו וכו' וכתב רשב"א אם מת פטור מלשלם וכו' ויש לדקדק בע"מ שתחזירהו ולא אמר לי והמיתו והחזירו אם חייב לשלם או לא דלמא כי היכי דאקדשי' פטור ה"נ המיתו או דלמא מת לאו חזרה היא עכ"ל. כתב מש"ל יש להסתפק היכא דמת בתוך זמן דאמרי' (לרשב"ם) דפטור מלשלם אם מחזיר הפירות שאכל או לא דאפשר דחייב להחזיר הפירות דכיון שנאנס ולא החזירו הרי לא קיים תנאו ונתבטל' מתנתו וכו' ואפשר לומר כל שנאנס לא נתבטלה מתנתו משום דמה שהתנה ע"מ שתחזירהו אינו אלא כשתהיה בעין לפי זה פטור מלשלם פירות שאכל שהרי לא נתבטלה מתנתו. ומסיק כפי הסברא נראה לי כצד הראשון אך דברי ר' ישעי' שהביא הרא"ש נוטים לצד השני ע"ש. ושער המלך פ"ג מזכייה כתב שהמחבר בא"ח סי' תרנ"ח סובר כצד הראשון שכתב שם אם לא החזירו לא יצא אפי' נאנס. ובח"מ סימן רמ"א פסק כרשב"ם דפטור מלשלם. מוכח דס"ל דנתבטלה המתנ' ואעפ"כ פטור מאונסין מטעם שלא ירד בתורת שאלה מש"ה גבי אתרוג לא יצא דאי אמרת דטעם רשב"ם משום דהתנאי אינו אלא כשהוא בעין וכל שנאנס לא נתבטלה המתנה אמאי לא יצא עכ"ל. ועוד כתב מש"ל בשם בעה"ת אם אמר ע"מ שתחזירהו לי דאם מת הנותן ולא החזירו בחייו נתבטלה המתנ' דומיא דגט דלי ולא ליורשי עכ"ל. וכ"כ ב"י ח"מ סי' רמ"א בשם רשב"א. בפ"ד מאישות כתב הרמב"ם האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת בין החזירה בין לא החזיר' אם לא החזירה לא נתקיים התנאי ואם החזירה הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום. (נראה דלא ס"ל כתוס' דמטעם אפקעינהו). ובפי"א מבכורים כתב אם נתן לכהן עמ"ל בנו פדוי. ובש"ע א"ח סימן תרנ"ח פסק אפי' נתן לו דמים (בעד הלולב) אפי' נאנס מידו וכן אם החזירה לאחר זמן מצותו לא יצא. וע' ט"ז א"ח סימן י"ד סק"ה, ובאה"ע סי' כ"ח פסק הש"ע שאם נתן מתנה לאדם ע"מ להחזיר וקדש בו את האשה מקודשת רק שיחזור המתנה למי שנתן לו או דמים. וכתב פרישה דאע"ג דאין האשה מתקדשת במתנה עמ"ל דהיינו אם הוא קידש אותה ואמר ע"מ שתחזירי לי הקדושין אבל אם נותן לאדם כלי עמ"ל והוא קידש בו אשה סתם ולא אמר לה ע"מ להחזיר מקודשת רק שיקיים תנאו שיחזיר המתנה או שיפייס האשה שתחזיר לו החפץ ואם אינה רוצה יתן הוא דמי חפץ לבעלים דחזרת דמים הוי חזרה אפי' לרבנן דרשב"ג כן הדין בכל נותן מתנה עמ"ל אפי' לא פירש שיעשה בו מה שירצה אפ"ה יכול לקדש בו אשה או להקדיש ומחזיר דמיו עכ"ל ובסימן כ"ט כתב ב"י בשם רי"ו יש מפרשים דאם נתן לה מתנ' לזמן ידוע ואמר לה תהא מקודשת לי בההיא הנאה שאם נהנית באותו זמן הוי מקודשת וי"א דאינה מקודשת וראשון נראה עיקר עכ"ל. וכ"כ רמ"א סימן כ"ט. כתב חלקת מחוקק בשם ש"ג דהא דאין נקנית במתנה עמ"ל גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ונראה שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם שקדושי ראשון קדושי תורה אלא שחכמים בטלוה משום גזרה וכו' ומסתימת הפוסקים נראה דא"צ גט כלל דאין קדושין משום אפקעינהו. וכ"כ ב"ש דלא כש"ג. [ו.] כתב ב"י ח"מ סימן רמ"א בשם רשב"א סימן אלף הנותן מתנה לחברו עמ"ל ולא קבע זמן והנותן אומר לא נתכוונתי אלא שתחזיר מיד והמקבל אומר אין לי להחזירו לך אלא] כל ימי חיי אם אמר ע"מ שתחזירהו הדין עם המקבל וכן הדין אפי' באתרוג כשאמר ע"מ שתחזירהו ולא אמר לי אבל אם אמר לי בזה יש לחלק לפי מה שהוא ענין שאם היתה המתנה בדבר שהדעת מכרעת שצריך לו עכשיו לאחר שעה וכו' אבל אם אינו צריך לו עכשיו למצותו וכיוצא בו כל שלא קבע זמן מקיים תנאו והולך ובלבד שיחזירה בענין שיהי' ראוי לו וכו' ולמ"ד בע"מ שתתני לי מאתים זוז נותנת לא' מיורשים ה"נ מחזיר ליורשיו עכ"ל. וכ"כ רמ"א סי' רמ"א. (וצריך לעיין דבא"ח סי' תרנ"ח כתב נתנו לו סתם הוי כאלו אמר ע"מ שתחזירהו לי דמסתמא ע"ד כן נתנו ולמה כתב כאן אפי' באתרוג אם לא אמר לי הדין עם המקבל וכי גרע מלא אמר כלל עיין מ"א ס"ק ד' ואליהו רבה שם):

[ז.] כתב ד"מ בשם הריב"ש אע"ג דמתנה עמ"ל שמה מתנה הנודר לאחד מתנה לא מהני במה שנותן לו מתנה עמ"ל. ומביאו רמ"א בש"ע. וכתב סמ"ע נראה דהיינו דוקא בזה דנדר ליתן לחברו שמשמע שנדר ע"ד חברו מש"ה צריך ליתן לו מתנה גמורה אבל נדר או נשבע סתם ליתן מתנה יכול ליתן אפי' ע"מ להחזיר כמ"ש בי"ד ס"ס רל"ח בשם רי"ו מתנה עמ"ל שמה מתנה אפי' בשבועות לפיכך אם נשבע ליתן שום מתנה יכול ניתנה כך ע"כ. ובי"ד ס"ס רל"ח הביא הש"ע דברי רי"ו להלכה. וכתב ש"ך שם דוקא לעשיר אבל לעני או לצדקה לא כדלקמן ס"ס רנ"ח. ולקמן איתא הכי בש"ע אמר ליתן לחברו מתנה אם הוא עני הוי כנודר לצדקה ואסור לחזור בו וכתב הש"ך כתב רי"ו י"א דהמתנה עמ"ל שמה מתנה לפיכך אם נשבע ליתן כך לצדקה יכול ליתנו עמ"ל ואינו נ"ל שכבר זכו בו עניים עכ"ל ומביאו ב"י ור"מ ונראה דה"ה אמר ליתן בלא שבועה אינו יכול ליתן ע"מ להחזיר מה"ט ודוקא לצדקה או לעני אבל נשבע ליתן לחברו שאינו עני יכול ליתן מתנה עמ"ל ויצא ידי שבועה כדלעיל ס"ס רל"ח עכ"ל הש"ך:

[ח.] בי"ד סי' ש"ח כתב רמ"א בשם תשו' רשב"א (לענין פדיון) ודוקא שאמר ע"מ להחזיר אבל אי אמר הא לך ה' אלפים ותחזירם לי לא הוי מתנ' ואין בנו פדוי. כתב הש"ך והטעם כיון דלא גמר בלבו שעה אחת לשם מתנה אין בנו פדוי עכ"ל:

[ט.] בא"ח סי' תמ"ח כתב הש"ע בשם תה"ד דבחמץ לא מהני מתנה ע"מ להחזיר (דהיינו אם נותן לא"י החמץ קודם פסח עמ"ל לא מהני). כ' מ"א אע"ג דבכ"מ שמה מתנה משום חומרא דחמץ לא מהני וחומרא יתירה היא והבו דלא