כסף נבחר חלק ג שמז

עכ"ל) כתבו תוס' וא"ת כיון דאמר ע"מ שתחזירהו לי א"כ אם הקדישו אינו מוקדש כדמוכח ב"ב (דף קל"ז) והאיך יצא והתנן נדרים (דף מ"ח) כל מתנה שאם הקדישה לא תהא קדושה לא שמה מתנה וי"ל דהכא נמי הוי בידו להקדיש להיות קדוש כל זמן שהוא בידו עד שיחזור ועוד דהתם נמי לא בהקדש תלוי טעם המתנה כדמוכח נדרים ירושלמי דבעי מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו ע"מ שלא יקדישנה ומשני מתניתין כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהית' בערמה שאם הקדישה אינה קדושה אינה מתנה כלומר נתנה לו שלא יהנה המקבל שום הנאה שבעולם אלא שיהא מותר לאביו של נותן זה ודאי הערמה בעלמ' ולא שמי' מתנה שהרי לא זכה בה לענין עצמו לשום דבר וא"כ מה הקנה לו אבל הכא דמזכה לי' שיהנה בו שמי' מתנה ולא הזכיר שם הקדש אלא שעל הקדש הי' מעשה וכו' עכ"ל. ור"ן הקשה נמי קושי' זו ואמר מפני זה כתב רבינו שמואל בבתר' דלא גרסי' לי דאי אמר לי מידי דחזי לי קאמר ולא מצי מקדיש ולא הוי מתנה וראב"ד תירץ דשפיר גרסי' לי דהא הוא יכול להקדיש טובת הנאה שיש לו באתרוג זה ונותן דמי הנאה להקדש ואין צורך לכך דכי אמר דכל מתנה וכו' היינו מתוך שהיא בערמה וכו' (כמ"ש תוס'):

[ב.] בב"ב דף קל"ז ע"ב איתא אמר רבא אתרוג זה וכו' לא החזירו לא יצא (דאגלאי מילת' דלא הוי מתנה ואע"ג דגבי גיטין קי"ל כר"מ דבעינן תנאי כפול לגבי דיני ממונות לא בעינן אלא גילוי מילת' בעלמ' קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אמר רבא אמר ר"נ שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר (כלומר ה"ז מוקדש שהרי מוחזר הוא ונתקיים התנאי דאגלאי מילתא דהוי מתנה למפרע ונרא' בעיני דאם מת בתוך זמן דפטור מלשלם דלא הוי שואל להתחייב באונסין ואף לא שומר להתחייב בגנבה ואבדה אלא מקבל מתנה ולא נתחייב אלא בפשיעה) א"ל רבא לר"נ מאי אהדריה (ע"מ שתחזירהו לי קאמר וכיון שהקדישו אין זו כ"א חזרה להקדש) א"ל ומאי חסרי' אלא אמר רב אשי חזינן אי אמר ע"מ שתחזירהו הא אהדרי' אי אמר ע"מ שתחזירהו לי מידי דחזי לי קאמר. כתב נמוקי יוסף שאם שעבדו לחובו בעודו בידו י"א דב"ח גובה הימנו וי"א שאינו גובה עכ"ל:

[ג.] קדושין דף ו' ע"ב אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אינו פדוי בתרומה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנרא' ככהן המסייע בבית הגרנות (עיין תוס' בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה הלכך דכתבו דבפדיון נמי אסור לכתחלה במתנה עמ"ל משום שנרא' ככהן המסייע וכו') ממ"נ אי קסבר מתנה עמ"ל שמה מתנה אפי' כולהו וכו' ועוד הא אמר רבא הילך אתרוג וכו' אלא אמר רב אשי בכולהו קנה לבר מאשה לפי שאין האשה נקנית בחליפין (ודאי בכולהו אמר רבא דקנה לבר מאשה והאי לחליפין דמי כקנין סודר דאינו אלא אוחז ומחזירו) כתבו תוס' במאי דמי לחליפין אי משום דהדרי' הא בחליפין גופייהו אמר בנדרים (דף מ"ח) דאי תפס לי' מתפסי ונרא' לר"י דלאו חליפין הוא ומדרבנן הוא דלא הוי קדושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין והני כעין חליפין דמי ואתי למימר אשה נקנית בחליפין הלכך אפקענהו רבנן לקדושין תדע דאי כחליפין דמי במכר היאך קנה הא אין מטבע נעשה חליפין וכן בפדיון הלא כסף שקלים כתיב ולא חליפין עכ"ל (וכ"כ הרא"ש ע"ש). א"ל רב הונא מר בריה דר' נחמיא לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כוותך. (וע' בנדרים דף מ"ח ע"ב דאית' ההוא גברא דהוי לי' ברא דהוי שמיט כופי דכיתנ' אסרינהו לנכסי עליה אמרו לי' ואי הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר להון ליקנא הדין ואי הוי בר ברי' צורבא מרבנן ליקני' אמרי פומבדית' קני ע"מ להקנות הוא ולא קני (אע"ג דמתנה עמ"ל שמה מתנה התם שאני דמ"מ זוכה בה לשעתה ומשתמש ממנה אבל הכא דלא אקני' לברי' כי היכי דלזכי בהו כלל אלא כי היכי דלקניי' לברי' וכו' ר"ן) ור' נחמן אמר קני ע"מ להקנות קני דהא סודר' קני ע"מ להקנות הוא אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודר' אי תפיס לי' לא מתפס ועוד דסודר' קני ע"מ להקנות הוא וקני מן השתא וכו'. כתב הרא"ש רמב"ם פסק כר"נ דסודר קני ע"מ להקנות הוא וראי' מקדושין דבכולהו קני לבר מאשה דדמי לחליפין וכו' ש"מ דסודר קני ע"מ להקנות ואי תפיס לא מתפס וה"נ פסק הגאון בספר מקח וממכר ונר' לי כפסק הגאון דקני ע"מ להקנו' קני עכ"ל וצ"ע דבקדושין העתיק לשון תוס' דמטעם אפקעינהו וכו':

[ד.] כתב הרא"ש פרק לולב הגזול וצריך ליתנו במתנ' גמורה ע"מ שיחזיר ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנה לו במתנ' בשעת חזרה אבל אם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהי' שלי כבתחלה לא יצא דהוי כמו שאול ותדע מדאמר לקמן לא ליקני אינש לולבא לינוק' דמקני קני אקנוי' לא מקני ואם אינו צריך לחזור לתת לו במתנה נהי דקטן לאו בר אקנוי ליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו ממיל' אלא ודאי צריך לחזור וליתנו לו במתנה וקטן לאו בר אקנוי (לאו דוקא גבי אתרוג הדין כן אלא בכל מתנה עמ"ל צריך לחזור ולהקנות כ"כ ריטב"א קדושין דף ו') כתב בעל העיטור ומסתברא כיון שהמקבל מתנה יודע שהנותן אינו נותן במתנה גמורה שהרי הוא צריך עדיין לצאת בו שאין לו לולב אחר א"צ לפרש לו ע"מ שיחזיר אלא נותן לו סתם וא"צ תנאי והמקבל מחזיר לו סתם וא"צ תנאי דהא ר"ג נתן במתנה ולא אמר ע"מ להחזיר אלא כיון שלקחן ר"ג לצאת בו ולא הי' לו אחר מסתמא ע"מ להחזיר נתנו ע"כ. ואם נגזל ממנו ולא החזירו כתב בעל העיטור מסתבר' אע"ג דחזרת דמים הוי חזרה כדאמרי' גבי אצטלית (גיטין דף ע"ד) תתן לו דמים. דוקא גבי אצטלית אמרי' מה לי הוא מה לי דמים אבל אתרוג כי אמר החזירהו לי אתרוג דוקא קאמר לצאת בו י"ח ואם לא החזירהו לא יצא כדאמר (ב"ב דף קל"ז) גבי אחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא דחזרת דמים לא הוי חזרה ע"כ והרואה דבריו נראה לו שטעה במה שכתב גבי אצטל' מה לי הוא מה לי דמים דלית הלכת' כרשב"ג דאמר תתן דמים דהיינו עובד' דצידן והוא לא טעה דטעמ' דרבנן משום דלצעורה קמכוין אבל בעלמ' מודו מה לי הוא וכו' כדאמר באיזהו נשך (דף ס"ג) ולענין הדין אם הוא חייב באונסין י"א שאינו חייב שהרי במתנה נתנו לו ונהי נמי שלא החזירהו מ"מ שואל אינו וכן דעת ה"ר ישעי' ז"ל שהקשה מה יש בין מתנה עמ"ל לשאול בשניהם הוא שלו עד שיטלנו ושניהם אין הגוף קנוי לו ותירץ דמתנה עמ"ל אינו חייב באונסין דלהכי יהבי לי' במתנה מיהו כי איתא בעיני' חייב לאהדורי לי' וכיון דאינו חייב באונסין קרינן בי' לכם אבל שאול שחייב באונסין לא קרינן בי' לכם ולדבריו אפי' בגנבה ואבדה לא מחייב כיון דפטר לי' מאונסין משום מתנה ה"ה מגנבה וכו' אי לאו משום דאמרי' (ב"מ דף פ"א) הואיל ונהנה מהני (גבי הנוטל כלים מבית האומן לשגרו לבית חמיו ונאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מאונסין וחייב בגנבה ואבדה) מיהו נ"ל דחייב אפי' באונסין. ועוד אפי' מתה מחמת מלאכה חייב שהרי קיבל עליו להחזירה ואם לא החזירה המתנה בטלה ונהי דשואל לא הוי מיהו בנפקד ושולח יד בפקדון שלא ברשות הוי גזלן ואע"פ שברשות ירד הוא ביטל אותו רשות בשלא קיים תנאו ועשה עצמו גזלן למפרע עכ"ל. וע' שעה"מ פ"ג מזכיי' שכתב לפי דעת הרא"ש דבמתנה עמ"ל צריך המקבלו לחזור ולהקנות לנותן לא מקשה ה"ר ישעי' מידי דיש חילוק בין שאול