כסף נבחר חלק ג שמב

מבשל גיד חייב כיון שאינו ראוי לו בהיתר וזה דוחק עכ"ל. ואמרי' בגמ' ואף ר' יוחנן סבר במתוך פליגי דתני תנא קמי דר"י המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואכלו לוק' חמש משום מבשל גיד ומשום אוכל גיד ומשום מבשל בב"ח ומשום אוכל בב"ח ולוקה משום הבער' א"ל פוק תני לברא הבער' ובשול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דלא אמרי' מתוך שהותר' הוצא' וכו' ה"נ לא אמרי' מתוך שהותר' הבער' וכו' דאי ב"ה כיון דאמרי מתוך שהותר' הוצא' ה"נ אמרי' מתוך שהותר' הבער' וכו'. כתבו תוס' מה צורך איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור וי"ל כיון שהי' בדעתו של זה לאכול היינו צורך י"ט עכ"ל (ע' בריטב"א מכות דף כ"א שכ' וא"ת ולתני גיד הנשה של נבלה ולילקי שש וי"ל דלא פרכינן הכי למרבי בלאוין אלא על משנתנו דיש חורש תלם וכל דתני יש בעי לרבוי בלאוין אבל בהא דלא קתני יש לית לן למפרך הכי דלא בעי תנא למתני אלא דבר שיש בו חידוש ובגיד של נבלה מאי חדוש איכא למיתני שילק' משום נבלה אי משום דיש בגידין בנ"ט הא אשמעי' הא בבב"ח והיינו דלא פרכי' לקמן דליתני במבעיר בעצי אשר' דאית בי' תרי לאוין ואע"ג דפרכינן ולילקי נמי משום לא תביא תועבה התם כיון דאוקימנא בעצי אשר' אית להו למתני כל לאוין דאית ביה אבל אי לא בעי למתני עצי אשרה אלא עצי הקדש לא פרכינן דלתני עצי אשרה לרבות בלאוין וזה ברור עכ"ל). [ב.] כתובות דף ז' רב יהוד' שרי למבעל בתחל' בי"ט אמר רב פפי משמי' דרבא אפי' בשבת רב פפא משמי' דרבא אמר בי"ט שרי בשבת אסור. א"ל רב פפי לר"פ מאי דעתך מתוך שהותר' חבורה לצורך (אוכל נפש כגון שחיטה) הותרה נמי שלא לצורך. אלא מעת' מותר לעשות מוגמר בי"ט מתוך שהותר' הבערה וכו' א"ל עליך אמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש (ומוגמר אינו אלא למפונקים) אלא מעתה נזדמן לו צבי וכו' א"ל אלא דבר הצורך לכל נפש קאמינ' צבי צריך לכל נפש. כתבו תוס' וא"ת הא לדידי' נמי תקשי וכי לא סבר מתוך הא טעמא דב"ה הכי הוא וי"ל שהיה סובר דטעמא דב"ה משום דאין עירוב והוצאה לי"ט. ועי"ל שהיה סובר הותר' שלא לצורך ובלבד שיהא דבר הרגיל וזה אינו רגיל יותר ממוגמר עכ"ל. ובד"ה מתוך כתבו תוס' ומוצא חמץ בתוך ביתו דאמרי' פסחים (דף ז') דכופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו משום מתוך היינו משום דאסור לשרפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו אבל אין לומר דאיירי כשביטלו דמ"מ מדרבנן מצוה לשרפו והוי צורך היום דבמצוה דרבנן נמי שרינן היכא דאיכא למימר מתוך עכ"ל. וכ' באספ"ז בשם רא"ה הא דאמרי' הותרה שלא לצורך והוא שיהי' צורך היום או שאר הנאת הגוף וכו'. ועוד כתב בשם שטה ישנה על הא דקאמר מאי דעתך מתוך וכו' כלו' כל אותן מלאכות שהותרו לצורך או"נ לא היו בכלל לא תעשה כל מלאכה והאי דכ' רחמנא אשר יאכל לכל נפש לסימנא בעלמא הוא דכתבי' שכל המלאכות הצריכות לאכילה יהו מותרות בי"ט ובלבד לצרכי ישראל אבל לא לצרכי כותים וכו'. אלא מעתה מותר לעשות מוגמר אלא לאו דלא אמרי' האי מתוך שלא התיר הכ' אלא לצרכי אכיל' בלבד וכו' וטעמא דב"ה משום דאין עירוב וה"ה דפליגי נמי באבנים אלא אורחא דמילתא נקט ולהודיעך כחו דב"ש וכו' א"ל עליך אמר וכו' לעולם אמרי' מתוך מיהו בדבר הדומ' לאכיל' שהיא צריכה ושוה לכל נפש וכו' מיהו הא קשיא מתוך מנלן ומנין לנו להתיר אלא מה שהתיר הכ' כל שיש בו צורך אכילה ממש ונראה מדכתיב לכם ומשמע לכל צרכיכם וכו'. עוד כתב והי' נראה לפרש מתוך שהותרה חבורה. פי' כל שם שחיטה חדא היא וכיון שהותרה לצורך הרי לא היתה שחיט' בכלל לא תעש' כל מלאכ' ומעתה כל שחיטה מותרת והיינו דשחיטת עולת נדבה שרי לכ"ע אבל מין חבורה אחרת הרי היא עדיין בכלל לא תעשה והכי קאמר מתוך שהותר' חבורה העשוי' לצורך אוכל כגון שחיטה הותרה נמי חבורה וכו' כיון דמ"מ הרי יש כאן צורך הנאת הגוף ונמצא לפ"ז דכל שחיטה הותר' אפי' שלא לצורך כיון דעיקר שחיטה עשויה ורגילה לצורך או"נ ושאר חבורה לא הותרה כ"א לצורך הנאה וכו' וכן כל הבערה לצורך תבשיל שרי וכל בשול שרי והיינו מבשל גיד דלא לקי לב"ה אע"ג דהאופה מי"ט לחול לוקה לר"ח היינו משום דמכין לחול וה"ה נמי שוחט לצורך חול דלא התירו אלא כעין שחיטת עולת נדבה שאינו לצורך חול אע"ג דלצורך י"ט נמי ליתא. והא דאמרי' בפסחים המוצא חמץ בפסח כופה עליו כלי ולא שרינן לשרפו היינו משום דלא הוי הבער' לצורך בשול אלא לשרוף ובכה"ג לא שרינן אלא לצורך הנאת הגוף. וה"נ אמרי' גבי הוצא' מתוך וכו' כך הי' נרא' לפרש ותוס' לא פירשו כן עכ"ל:

[ג.] פסחים דף ה' ע"ב אמר רבא ש"מ מדר' עקיבא תלת (מדלא נפקא לי' דהאי יום ראשון) דכתיב אך ביום הראשון תשביתו (מערב י"ט אלא משום דאסור להבעיר בי"ט) ש"מ אין ביעור חמץ אלא שרפה וש"מ (מדקאמר ומצינו להבער' שהיא אב מלאכה) הבער' לחלק יצאת וש"מ לא אמרי' הואיל והותר' הבערה לצורך הותר' נמי שלא לצורך. כתבו תוס' דלא אמרי' מתוך אע"פ דבעינן צורך היום קצת הכא מה שמבער הוא צורך עכ"ל. (ע' בתומת ישרים שהקש' בשה הרא"ש מלוניל דאפי' אי אמרי' מתוך נמי שפיר קאמר ר"ע מצינו להבערה שהיא אב מלאכ' ואסור בי"ט דהא חמץ בשרפה יליף מנותר ושרפת נותר לא דחי י"ט כדאיתא בכמה דוכתי):

[ד.] שבת דף צ"ה ת"ר החולב והמחבץ כגרוגרת המכבד והמרבץ והרוד' חלת דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד בי"ט לוק' מ' דברי ר"א וחכ"א אחד זה ואחד זה (אחד שבת ואחד י"ט) אינו אלא משום שבות. כתבו תוס' תימא לר"י כיון דמותר לגבן מן התורה אפי' בדאפשר אפי' לא יהא מותר מדרבנן אלא בדלא אפשר א"כ נפל ביתו בי"ט מותר לבנותו בי"ט משום מתוך דהותר בנין לצורך דמגבן הוי משום בונה ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכ' שלא יכנו שרב ושמש וי"ל דאסור מדרבנן דהוו עובדא דחול כי היכי דאסרינן טחינה והרקדה בי"ט עכ"ל:

[פסק] [ה.] בפ"א מי"ט כתב הרמב"ם כל מלאכ' שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה בי"ט שלא לצורך אכיל' לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות והבערה שמתוך שהותר' הוצאה בי"ט לצורך אכיל' הותרה שלא לצורך אכיל' לפיכך מותר להוציא בי"ט קטן או ס"ת או מפתח וכו' מותר להבעיר אע"פ שאינו לצורך אכילה ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכיל' מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא. וכל שאין בהם צורך אכיל' אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיו"ב. כ' ה"ה המכוון בדעת רבינו שכל מלאכה שחייבין וכו' ואות' מלאכ' הוא שלא לצורך אכילה וכו' לוקה חוץ מן הוצאה וכו' אע"פ שאינה לצורך אכילה אינו לוקה ואפי' עשאן שלא לצורך אכילה. ופי' מלאכה שהיא שלא לצורך אכילה נתבאר בדברי רבינו שכולל כל המלאכו' שאינה נעשה באכילה ושתייה וא"כ היה מן הדין שיהי' הוצא' והבערה נאסרין כמו כתיבה ואריגה אלא שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך. ונרא' טעם לשני אלו. ההוצא' לפי שאף היא באוכל ומשקה ואף על פי שהיא בדברים אחרים אמרינן מתוך. והבערה אף על פי שאינה באוכל ומשקה כתיב לא תבערו ביום השבת הא בי"ט מותר. וכן דרשו וכו' לפי שביום השבת מיותר דהא בשבת מיירי קרא לעיל מיניה וביום השביעי וגו' אבל שאר מלאכות שאינן לצורך אכיל' כגון כתיבה וכו' אפי' עשאן לאכילה לוקה. ושאר מלאכות שהן באכילה כגון שחיטה וכו' אפי' עשאן שלא לאכלן אינו לוקה כמו שיתבאר בפרק זה. בהשגות כתב בירושלמי לא תאסור