כסף נבחר חלק ג שמ

עביד איסורא בהכי אמר אפי' בחדרי חדרים אסור אבל היכא שחושדין אותו שסוברים שהוא עושה איסור ואינו עושה אותו בני האי גונא בצנע' שרי. והיינו ההיא דארון וצינור וכו'. ואיני אומר כן אלא הנהו לא שייך בדרב כלל דרב הכי קאמר דכל דבר שהוא מותר גמור וחכמים אסרוהו מפני מ"ע בלבד אין לחלק בין רה"ר לרה"י שאם אתה מתיר ברה"י אף יעשה כן ברשות הרבים כיון שהדבר מותר ויאמר אין כאן רואין וכו' אבל ההיא דארון וצינור ודכותייהו לא שייך ברב כלל דאדרבה מצד עצמ' אסורים ומפני הצורך התירום דארון מלאכ' גמורה היא וצנור נמי מתקן כלאחר יד הוא אלא דבמקום פסיד' לא גזרו הלכך כיון דאסורה לא רצו חכמים להתיר אלא בצנעה וליכא למימר נמי שלא יתירום כלל דאי אפשר בלאו הכי וליכא למיחש נמי שמתוך הצנעה בא יבא לידי פרהסי' שכיון שהדבר אסור בעצמו ישמע לך משא"כ בדבר שמותר בעצמו. ואי נמי אמרת דאיכא למיחש אי אפשר בלאו הכי עכ"ל:

[ח.] שבת דף ס"א ע"ב על הא דתנן במתני' לא יצא האיש וכו' ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה וכו' קאמר בגמ' אי אמרת דיש בקמיע שום קדושה זמנין דמצטרך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו ד"א בר"ה. ומשני כיון דמסי אע"ג דנקט לה בידי' שפיר דמי (תכשיט הוא) והתניא ר' אושעי' אומר ובלבד שלא יאחזנו בידו ויעבירנו ד"א. הב"ע במחופה עור וכו'. כתבו תוס' ותימא לר"י (מאי פריך) דלמא משום מראית עין הוא אסור מדרבנן כמו קושר בשיר ובטבעת דהשת' ליכא למגזר דאפי' מייתי לה ליכא איסור דאוריית'. ואור"י דשלא יאחזנו בידו משמע אפי' בקומצו דליכא מראית עין וכו' ואפי' למ"ד כ"מ שאסרו אפי' בחדרי וכו' הכא לא שייך למגזר דאפי' עומד בשוק ונושאן בקומצו אין כאן מראית עין עכ"ל. כתב שער המלך פ"ה הל' ד' מי"ט דכוונתם לומר דדוק' במידי דע"כ איכא משום מראית עין בעומד בשוק כגון ההיא דשוטחן והולכת סולם גזרו בת"ח. אמנם במידי דאפי' בשוק אין כאן מראית עין לא גזרו. ובהכי מיושב קושי' באר שבע בתשוב' סי' י"ז שהקשה מהא דאמרי' כתובות (דף ס') דם שע"ג הככר גוררו ושבין השנים מוצצו ואינו חושש. ופירש"י דליכא דחזי לי' וכו' דהא כ"מ שאסרו וכו' אפי' בח"ח אסור עכ"ל. ובדברי תוס' אלו מיושב דדם דבין השנים כיון דאפי' עומד בשוק אין כאן מ"ע לא גזרו. ועוד כתב שער המלך דמדברי הר"ן מוכח דלא ס"ל חילוק שכתבו תוס' בכתובות בין שחושדין לאיסור דאוריית' או לא. מדלא משני אהא דצינור כמ"ש תוס' ע"ש:

[פסק] [ט.] כתב הרמב"ם פרק כ"ב משבת כל מקום שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור. ובפ"ה מי"ט כתב אין מוליכין את הסולם של שובך וכו' ברה"ר שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו אבל ברה"י מוליכו אע"פ שכ"מ שאסרו וכו' בח"ח אסור כאן התירו מפני שמחת י"ט כתב הראב"ד הוא אמר דבר זה אבל הגמר' לא אמרה אלא העמידה כתנאי עכ"ל כתב ה"ה ונרא' לי פי' הסוגי' לדעת רבינו דרב חנן דפלוגת' דב"ש וב"ה תלי' בהא דרב ואקשי' א"כ תקשי לי' לרב מב"ה ותירצו תנאי כלומר מה שהעמיד רב חנן מחלוקתן בכך הוא כת"ק דשוטחן. ורב לא מוקי פלוגתייהו בהכי אלא ד"ה בעלמא ס"ל דאסור אפי' בסתר וכו' מיהו אוקימת' דר"ח דפליגי ברה"י כדקאי קאי ולא תקשי לרב דמשום שי"ט התירו כאן עכ"ל. עיין מהרי"ק שורש קע"ה שכתב דודאי האי פירכ' התם קיימא אמאי דס"ד דב"ש לקולא גבי ההיא דהשוחט וא"כ לא מצי לשנוי' גבי סולם משום שמחת י"ט התירו לב"ש אליבא דלשנא בתרא ולב"ה אסרו ללישנא בתרא וכו' דא"כ מחלפו שטתייהו דגבי השוחט ב"ש לקולא וכו' לכן הוצרך לומר דפליגי בעיקר הדין אם יש לגזור וכו' ללישנא קמא אי אמרי' שובכו מוכיח ולל"ב אי אמרי' כ"מ שאסרו והשת' לא שייך להקשות דמחלפ' שטתייהו דהא איכא לשנוי' כדמשני תלמודא בתר הכי אבל לפי המסקנ' דמסיק ר' יוחנן מוחלפת השיטה תו לא קשי' מב"ש לב"ש וכו' דסבר' הוא למתלי כולי הני פלוגת' דב"ש וב"ה דפרק קמא די"ט בחד טעמא והיינו אי שרינן קצת איסור משום שלא ימנע משמחת י"ט ומעתה אין להקשות מרב לרב חנן כלל עכ"ל. ועיין בפ"ג מע"א שהעתיק הרמב"ם ההיא דישב לו קוץ לפני צור' כוכב וההיא דנתפזרו לו מעות וכו' אלא ישב ואח"כ יטול פרצופו' המקלחות וכו' מפני שנרא' כמנשק וכו' ולא כתב ההיא דמעיין כתב כ"מ ונראה שלא הי' בנוסחאות שלהם שגם הרי"ף לא כתבו ומה שלא כתב ואם אינו נרא' מותר משום דמילת' דפשיט' היא. ובש"ע א"ח סי' ש"א כתב מי שנשרו כליו במים וכו' ולא ישטח' לנגבם מפני מראית עין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפי' בחדרי חדרים אסור ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת אבל אם שטח בע"ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת. כתב מ"א דבשלטי גבורים פרק חבית הקשה על הפוסקים כרב וגבי בהמה בזוג שבצוארה פוסקים שמטייל בה בחצר אבל לא תצא בו ברה"ר ובגמר' אמרי' דלרב אפי' בחצר אסור. ולדעת תוס' במקום דליכא חשד איסור דאוריית' לא גזרו לא קשי' מ"מ ק' הוי לי' לשנוי' בש"ס הכי ואפשר דתוס' סוברים דסוגי' דשבת אדחי מקמי סוגי' דכתובות דצנור וכו' עכ"ל ורמ"א בסימן רמ"ג ס"ב כתב ואם אין רוחצין במרחץ רק אותן שבביתו והם ידעו ששכרו א"י שרי וכתב הט"ז צ"ע הא כתב בסי' רמ"ד דאפי' דר בין הא"י יש לחוש לאורחים הבאים שם ה"נ ניחוש לזה. ותו דהא פסקינן כ"מ שאסרו וכו' וה"נ הוי איסור משום מראית עין שיאמרו שכירו הוא למה מותר במקום שאין שם מצוין בני אדם ולדעת סמ"ק דמלאכה ע"י א"י לישראל הוי דאוריי' כמ"ש ב"י בסי' רמ"ד וכו' עכ"ל ועיין במ"א שם. ועיין ברמ"א סי' רמ"ד שכתב אפי' אם דר בין הא"י יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו. (לכן אסור ליתן לא"י בקבולת מלאכה המפורסמת כתב מ"א בירוש' אית' דלא חיי שי' לעוברי' ושבים צ"ל בשביעית הקילו וכו'). ועיין ש"ע י"ד סי' ה' לענין שוחט לשם קדשים. ובסי' י"ב לענין אין שוחטין לגומ'. וסי' ק"נ לענין ישב לו קוץ לפני צורת כוכב הנעבד. ובסי' ס"ו כתב ש"ע דם דגים אע"פ שהוא מותר אם קבצו בכלי אסור משום מ"ע לפיכך אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר (דין זה מימר' כריתות דף כ"א אמר רב דם דגים שכינסו אסור מיתבי דם דגים דם חגבים מותר ואפי' לכתחלה ההוא בשלא כינסו וכו' דכוותי' גבי מהלכי שתים בשלא כנסו מי אסור והתני' דם שבין השנים מוצצו ואינו חושש אלא כי תניא ההיא דאית בי' קשקשין (מותר לכתחלה דלא אתי לאחלופי בדם חיה ובהמה) כי קאמר רב אסור דלית בי' קשקשין ורמב"ם בפרק ששי מהלכות מאכלות כתב דם דגים וחגבים טהורים מותר לאכלו אפי' כנסו בכלי ושתהו מותר. ודם חגבים ודגים טמאים אסור משום שהוא תמצית גופן וכו' כ' הראב"ד אסרוהו במכונס מפני מ"ע אא"כ יש בו קשקשים עכ"ל. וה"ה כתב נרא' שרבינו מפרש ההיא מתנית' בדגים טהורים דאית בי' קשקשים ודרב בטמאים וכו' אלא שאין הלשון נאות לזה הי' לו לומר מתניתן בטהורין וכו') ובסי' פ"ז כתב רמ"א ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחין בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית עין כמ"ש לענין דם. כתב הש"ך ודעת מהרש"ל אפי' גבי בשר עוף יש להניח שקדים ע"ש. כתב ש"ע אסור לבשל בחלב אשה מפני מ"ע ואם נפל לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור. כתב רמ"א ונרא' לפ"ז כ"ש דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה או בשר טמא בחלב טהור ודוקא בשר בהמ' אבל