כסף נבחר חלק ג שלט

הגדילה בין האחין עכ"ל. וכתב הרא"ש ושמא בחורג' הגדילה בין האחין אית לי' קלא כגמר' דידן בסוטה דאמרי' התם אמר ר' יוחנן משום ר"א בן יעקב חורגתא הגדילה בין האחין אסורה לינשא לאחין דמתחזיא כי אחתי' ולא היא קלא אית לה למילת'. אבל באשת חמיו ל"ל קלא ואיכא למיחש למ"ע וכן מסתבר עכ"ל:

[ד.] מ"ק דף י"ב אמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור (ליתן מלאכה לא"י בקבולת כי עביד לה בשבת דידעי כ"ע ואמרי היום בשבת יהב לי' והא דשרי ב"ה (בשבת דף י"ז) ליתן כלים לכובס בע"ש עם חשכה משום דכביסה בא"י מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמנכר בתוך התחום אסור משום חשדא) חוץ לתחום מותר. אמר ר"פ ואפי' חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרב' להתם אבל איכ' וכו' אסור. אמר רב משרשיא וכי ליכא מתא דמקרב' נמי לא אמרן אלא בשבתות וי"ט דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם אבל בחש"מ אסור. עיין שם בתוס'. ובע"א דף כ"א תני' לא ישכיר אדם מרחצו לא"י מפני שנקר' על שמו וא"י זה עושה בו מלאכ' בשבתות וימים טובים. ועיין שם בתוס' פלפול ארוך:

[ה.] שבת דף קמ"ו מתני' מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהם ואינו חושש (מי שנפלו למים בשבת) הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. ובשבת דף ס"ד איתא אמר ר"י אמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור. ומסיק תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין. ובביצה דף ט' איתא מתני' בש"א אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון וב"ה מתירין א"ר חנן בר אמי מחלוקת ברה"ר דב"ש סברי הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך וב"ה סברי שובכו מוכיח עליו. אבל ברה"י ד"ה מותר. איני. והאמר רב כ"מ שאסרו וכו' (וקשיא דרב אדרב חנן ואע"ג דאמור' הוא מקשי' מיני' מפני שרבן של כל בני הגולה הי' בדורו חוץ משמואל) תנאי היא דתניא שוטחן בחמה וכו' ר"א ור"ש אוסרין איכא דאמרי מחלוקת ברה"י דב"ש אית להו דר"י אמר רב וב"ה לית להו אבל ברה"ר ד"ה אסור. ורב כב"ש. תנאי היא וכו' (כלומר ודאי רב סבר דב"ה אפי' ברה"ר שרי ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שוטחן בחמה דל"ל דרב וההוא תנא מוקי ב"ה כוותי' דלא התירו אלא ברה"י). ולקמן תניא בסולם של עלייה ד"ה אסור. כתבו תוס' ותימא דאמר בעירובין (דף ע"ז) מטלטלין את הסולם וכו'. וה"ר אברהם מבורגיל פי' דהתם מיירי בשבת דמאי טעמא דאסרי לטלטל משום דמחזי להטיח גגו צריך ובשבת ליכא חששא שאסור להוציאה לחוץ אבל הכא מיירי בי"ט דמותר להוציאו לחוץ. וא"כ איכא הך חששא עכ"ל. ורא"ש תירץ נמי כתוס' וז"ל וכיון דאסור ברה"ר אפי' בחדרי חדרים אסור אבל בשבת דאין דרך להוציא דרך רה"ר הלכך בבית מותר עכ"ל. ובשבת דף ס"ד איתא נמי להא דר"י אמר רב. ופריך הש"ס תנן ולא בזוג (אין פרה יוצאת בשבת) אע"פ שפקוק (משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא) ותניא עלה פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר. (דליכא מראית עין) תנאי היא דתניא שוטחן בחמה וכו':

[ו.] ע"א דף י"ב ת"ר עיר שיש בה עבודת כוכבים אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי ר"מ וחכ"א כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת וכו' מותר. ישב לו קוץ בפני צורת כוכב הנעבד לא ישחה ויטול מפני שנרא' כמשתחוה לע"א ואם אינו נראה מותר נתפזרו לו מעותיו בפני צורת כוכב לא ישחה ויטלם מפני שנרא' כמשתחוה לע"א ואם אינו נרא' מותר. מעיין המושך לפני צורת כוכב לא ישחה וישתה מפני שנרא' כמשתחוה ואם אינו נרא' מותר. פרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנרא' כמנשק לע"א וכו'. מאי אינו נרא' אילימ' דלא מתחזי (שאין אדם רואהו) והא אמר ר"י אמר רב כ"מ שאסרו וכו' אפי' בחדרי חדרים אסור (כ"מ שאסרו חכמים דבר המותר ואסרוהו מפני מראית עין שהרוא' חושדו בדבר עברה אפי' במקום שאין אדם רואוהו אסרוהו) אלא אימא אם אינו נרא' כמשתחוה (שפונה אחריו או צדו לע"א) מותר. צריכא דאי תנא קוץ משום דאפשר למיזל קמי' ומשקלי' אבל מעות דלא אפשר אימא לא ואי תנא מעות משום דממונ' אבל קוץ דצער' אימא לא. ואי תנא הני תרתי משום דליכא סכנה. אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית אימא לא. צריכ'. פרצופות ל"ל משום דקבעי למתני כיוצא בו לא יניח פיו ע"ג הסילון וישתה מפני סכנת עלוקה. (ואע"ג דמנשק אינו חמור כמשתחוה מ"מ כיון דאיכא איסור דאוריית' שמעי' לה מהא דלעיל דאסור. תוס'):

[ז.] חולין דף מ"א מתני' אין שוחטין לגומא כל עיקר אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שמא יחקה את הצדוקים (יחזיק את ידיהם בחוקתיהם שהוא חוק הצדוקי' לע"א). כתבו תוס' ואף ע"ג דאמר רב כ"מ שאסרו וכו' היינו כמו שוטחן בחמה שאם היו רואין אותו עושה כן בצנעה הי' שם חשד כמו בשוק אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה. ומיהו בירושלמי יש דהך משנה פליג אדרב. ונרא' שאין הש"ס שלנו סובר כן מדלא הקש' ממתני' לרב כמו שהקש' בזוג שבצואר. ומשני תנאי היא וכל הנהו דפריך לרב בע"א (דף י"ב) ומשני להו קאמר בירושלמי דפליגי אדרב. והא דאמר כתובות (דף ס') צינור שעלו בו קשקשין בשבת ממעכן ברגלו בצנע' בשבת וכו' בההיא נמי מודה רב דלא שייך שם חשד דהא מדאוריי' שרי למעכו לכתחל' בשבת עכ"ל. וכ"כ תוס' בכתובות דף ס' הא דאמר רב כ"מ וכו' היינו דוקא באיסור מלאכ' דאוריית' כמו שוטחן וכו' שיסברו שכבסן בשבת אבל הכא לא יראה אלא מלאכה כלאחר יד דהוי דרבנן ולא גזרי בחדרי חדרים. עכ"ל. ורא"ש בשבת דף קמ"ו כתב בשם הרי"ף הא מילתא אע"ג דהוי סתם במשנה ומחלוקת בבריית' הלכת' כמחלוקת (דאפי' בחדרי חדרים אסור כר"א ור"ש) דקאי רב כוותי' דמקש' מיני' בע"א דף י"ב וכו' ורבינו נסים גאון פסק דאין הלכ' כרב. וראי' מהא דחולין ובשוק לא יעשה כן וכו' ולאו ראי' הוא דמאי אולמי' האי בריית' וכו'. ועוד דשאני התם דהרואה אומר לנקר חצרו וליכא חשדא. ואין ראי' נמי מהא דתני' צנור שעלו בו קשקשין ופסק התם הלכת' הכי דשאני התם דליכא חשדא דאיסורא דאוריית' משום שרואין שעושה כלאחר יד. בירושלמי פרק בתרא דכלאים. פשתן שצבע בחרת לא יעשה ממנה אימר' מפורסמת. בכרים וכסתות מותר. מתנית' פליגא אדרב. נתפזרו לו מעות לפני ע"א וכו' אם הי' מקום צנוע מותר. מתני' פליגי עלי' דרב. פרצופים שמטילין מים לא יתן פיו וכו' ואם הי' מקום צנוע מותר. מתני' פליג עלי' דרב. אין שוחטין בגומא וכו' ובשוק לא יעשה כן וכו' מתני' פליגא אדרב וכו' אילין פליגא אדרב ולית להון קיום עכ"ל. ור"נ פ"ק דביצה כתב רי"ף פסק כרב ור"נ גאון פסק דלא כרב וראי' מפרק השוחט וכו'. וממועד קטן (דף ח') דאמרי' עושין נברכת במועד. וארון עם המת בחצר אלמא דוקא בחצר ודלא כרב. ומיהו לא נהירא דהנהו לא קשי' לרב וכו' דהתם כי עביד לה עם המת בחצר ליכא מראית עין שהכל רואין שלצורך המת עושה לפיכך אמרי' בירושלמי אם הי' אדם מפורסם עושה ארון אפי' בשוק וכו' אלא מההיא דתני' התם ועושין לו ארון מנסרים המנוסרין מעי"ט. רשבג"א אף מביא נסרים ומנסרם בצנעה בתוך ביתו הוא דאיכא למידק עלי' מה מהני לן צנעה. וחלקו ואמרו דבחושדין אותו בדבר שאלו עשאו