כסף נבחר חלק ג שלח

חייב בפ"ו וק' דהא קי"ל כל שאין אשה חייבת אין עבד חייב ותירץ דלא נאמר כלל זה אלא במ"ע שהז"ג שהנשים פטורות להך מילי אתקש עבד לאשה אבל במ"ע שלהז"ג כגון פ"ו דמדינא הנשים חייבות אלא שגזרת הכ' הוא שמיעט נשים לא ילפינן מנשים משום ג"ש לה לה וכו' ע"ש במש"ל וא"כ נאמר גבי מילה כלפי מ"ש תוס' בקדושין דסוגיא כמ"ד מילה שלא בזמנ' נוהגת בין ביום וכו' נוכל לומר דסוגיא דפרק החובל נמי כמ"ד נוהג בין ביום וכו' והוי מ"ע שלהז"ג ולא אמעט אלא מגזרת הכ' והלכך לא ילפינן מהיקשא דומיא דפ"ו. ועיין בתוספ' הרא"ש ב"ק (דף פ"ח) שכ' עבד אינו מחויב למול את בנו דמהי תיתי כיון דאשה פטור'. נראה דלא כמש"ל. ואפשר דקאי למאי דקי"ל דמילה שלא בזמנ' אינה נוהגת אלא ביום כמ"ש הרמב"ם והוי מ"ע שהז"ג עכ"ל שער המלך. ועיין רשב"ץ ח"ר סי' קס"ט שכ' דדוקא לענין מ"ע שהז"ג ילפי' עבד מאשה בין לקולא בין לחומרא אבל לענין שאר כל המצות לא ילפי' מהדדי רק לחומרא ולא לקולא ע"ש:

[ח.] מגל' דף ד' אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגלה שאף הן היו באותו נס [שאף על הנשים גזר המן להשמיד]. כתבו תוס' פי' רשב"ם שעיקר הנס הי' על ידן בפורים ע"י אסתר בחנוכה ע"י יהודית בפסח בזכות נשים צדקניות נגאלו וקש' דלשון שאף משמע שהן טפלות. לכך נ"ל שאף הן היו בספק להשמיד וכו' וכן בפסח וכו' וכן בחנוכ' הגזרה הית' מאד עליהן. יש מקשין למה לי גבי מצה היקש' דכל שישנו תיפוק לי' שהן היו באותו נס. וי"ל דמשום האי טעמא לא מחייב אלא מדרבנן אי לאו היקשא ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ ס"ד למפטרה מג"ש דט"ו ט"ו דחג הסכות עכ"ל. ועיין שער המלך פ"ט מחמץ שהקש' בשם ספר עץ חיים אי אמרי' מטעם באותו נס חייבין דבר תורה מאי פריך בסוכ' (דף כ"ח) האזרח ל"ל מ"ע שהז"ג היא ומאי קושיא דסד"א דחייבות מטעם באותו נס דענני כבוד. ותירץ שעה"מ מש"ה לא משני הגמ' כך משום דאכתי הוי קשה הניחא לר"א אלא לר"ע דסכות ממש היו האזרח ל"ל עכ"ל. ועוד תירץ בשם ספר אחד ובירושלמי פי' באות' סכנה וכו' מבואר מדבריו דס"ל להר"י דלא מחייבי נשים מטעמא באותו נס אלא בדאיכא סכנ' ע"ש. ובפסחים דף ק"ח אמר ריב"ל נשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו נס וכו' כתבו תוס' ואי לאו האי טעמא לא היו חייבות משום דמ"ע שהז"ג אע"ג דד' כוסות דרבנן כעין דאורייתא תיקון עכ"ל. ועוד כתבו תוס' מה שפי' רשב"ם שעל ידן נגאלו הא בירושלמי גריס שאף הן באותו ספק משמע באות' סכנה דלהשמיד. והא דאמרי' דפטורות מסוכ' אע"ג דאף הן היו באותו נס כי בסכות הושבתי התם בעשה דאוריית' אבל בד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים כיון שהיו באותו נס עכ"ל. ובשבת דף כ"ג נמי אמרי' אמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו נס וכו'. וע' שער המלך פ"ו ממצה שכ' מקשין העולם לדעת הר"י איש ירושלים דאצטריך היקשא דכל שישנו אע"ג דאף הן היו באותו נס משום דס"ד למפטרא מג"ש ט"ו ט"ו. קשה מאי קאמר רבא בסוכ' (דף כ"ח) דאיצטרך האזרח למעוטי נשים משום דסד"א נילף ט"ו ממצה הא מדאיצטריך היקשא דכל שישנו שמעי' דנשים פטורות מסוכ' דאי לא למאי איצטריך הא בלא"ה מחייבו מבאותו נס וכו'. ותי' דתוס' ס"ל דהיקשא צריך לדברים הבאים לידי חימוץ כדאיתא בפסחים ומה שהקשו תוס' ל"ל היקשא ת"ל אף הן היו באותו נס אין כוונתם לישתוק מהיקשא דהא צריך לדברים הבאים וכו' אלא כונתם להקשות לר' אליעזר דאמר נשים חייבות במצה ד"ת (פסחים דף מ"ג ע"ב) משום כל שישנו וע"כ מטעם דאין היקש למחצ'. אמאי לא קאמר מטעם שאף הן באותו נס ואהא תירצו דאי לאו מהיקש הוי ס"ד למפטרי' מג"ש דט"ו לפי האמת דאית לן האזרח וכו' עכ"ל וע' עוד שם:

[פסק] [ט.] בפרק י"ב מע"א כתב הרמב"ם כל מצות ל"ת שבתור' אחד אנשים ואחד נשים חייבין וכו' וכל מצוה שהיא מזמן לזמן ואינ' תדירה נשים פטורות חוץ מקדוש היום ואכילת מצה בליל פסח ואכילת הפסח ושחיטתו והקהל ושמחה שנשים חייבות. ובפ"ד מקרבן פסח פסק כר' יוסי. ובפ"ד מתפילין פסק דלילה אינ' זמן תפילין שנא' מימים ימימה ושבת ויו"ט אינן זמן תפילין שנא' והיו לאות ושבת וי"ט הם עצמן אות (והיינו קרא דר' עקיבא בעירובין דף צ"ו ע' בכ"מ). ובפ"א מתפלה פסק דנשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא. ובפ"ה מברכות כתב נשים ועבדים חייבין בברכת המזון וספק יש בדבר אם הם חייבין מן התור' לפי שאין קבוע לה זמן או אינם חייבין מן התור' לפיכך אין מוציאין את הגדו לים י"ח. [וזהו בעי' ולא אפשטא ברכות דף כ' ומדברי רבינו נראה דאף העבדים בכלל ספק. וע' בתשב"ץ ח"ר סי' קס"ט שכ' בשם יש מפרשים דלא מבעיא בגמ' אלא בנשים אבל עבדים חיבין בודאי מן התור' וכו' וזה אינו כמ"ש רבינו פה]. ובפ"א ממילה כתב דמיל' בין בזמנ' ובין שלא בזמנה אין מלין אלא ביום. ובפ"ז ממצה כ' דנשים חייבות בד' כוסות ובפ"א ממגיל' כתב הכל חייבין בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררין. (כלו' לאפוקי אינם משוחררין ואין לדמותן לנשים דשאני נשים שאף הן היו באותו נס כ"כ ב"י). וטור א"ח סי' תע"ב כ' ד' כוסות א' אנשים וא' נשים חייבין ובכל מצות הנוהגות באותו לילה. כ' הב"י כיון דטעם דאף הן היו באותו נס מטעם זה חייבות בכל מצות וכו' וע' במ"א שם ס"ק ט"ז:

(כלל קיד) מראית עין [א.] שביעית פ"ג משנ' א' מאימתי מוציאין זבלים לאשפות משהפסיקו עובדי עבודה (וקודם לכן אסור משום מראית עין. ופריך בירושלמי אפי' משיפסקו יהא אסור משום מ"ע שלא יהיו אומרים לתוך שדה בית השלחין שלו הוא מוציא. ומשני שיודעין בני עירו אם יש לו בית השלחין או לא. ולאותו שיש לו אסור. אמר ר' יוסי הדא אמרה לא חשו לעוברים ושבים ע"ש) ועיין עוד מ"ד. ובפ"ט מכלאים השיריים והכלך אין בהם כלאים אבל אסורין משום מ"ע:

[ב.] חולין דף מ"א ע"ב מתני' השוחט לשם עולה וכו' שחיטתו פסולה (דכיון דבאה בנדר ונדב' הרוא' אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרין וגזרו רבנן עליה פיסול) ור"ש מכשיר (לא חייש למראית עין). ותוס' מפרשים בשם ריב"א דלא שייך כלל לר"ש מ"ע דדומה למקדיש ע"מ לשחוט בחוץ ור"ש לטעמי' דמפ' במנחות (דף ק"ט) הרי עלי עולה ע"מ שאקריבנו בבית חוניו ר"ש אומר אין זה עולה וטעמא שלא התנדב כדרך המתנדבין ובהדיא תנא בתוספתא אהך דהכא] השוחט לשם חטאת לשם אשם ודאי וכו' כשרה זה הכלל כל דבר שנידר ונידב השוחט לשמו אסור ושאינו נידר ונידב כשר. [ועיין פסחים דף נ"ג דאמר רב אסור שיאמר בשר זה לפסח מפני שנרא' כמקדיש וכו']:

[ג.] יבמות דף כ"א ת"ר מה הם שניות אם אמו וכו' ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חרגו וכו'. כתבו תוס' ירושלמי אשת חמיו אסור' משום מראית עין ואם תאמר תורה הא דוד נשא רצפה בת איה. וקאמר נמי שני חרגין שגדלו בבית אסור' מפני מ"ע ר' חנינא אומר יסבון באתרא דלא חכימו להו ומעש' בפרובינצא באחד שהי' טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדי' ר"ת לסעודתי' ואע"ג דשמעתין שרי להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרום ומיהו בסוף משוח מלחמ' מוכיח סוגיא דלא חיישי' למראית עין גבי חורג'