כסף נבחר חלק ג שלז

דף כ'. ומנחות דף מ"ג כתבו תוס' אהא דאמרי' ור"ש פוטר בנשים מציצית אע"ג דבקדוש חייבות משום דישנן בשמיר' וזכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואמרי' נמי במכילתן ובירושלמי דגדילים ולא תלבש בדבור אחד נאמרו לאו מילתא היא דהתם לא אתמר בדבור אחד אלא לאשמעי' הא אבל הכא אתמר כי היכי דלא נסתרי אהדדי עכ"ל:

[ד.] קדושין דף כ"ט למולו מנלן (דחייב האב למול בנו) דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו וכו' איהי מנלן דלא מחייבא (דקתני במתני' כל מצות הבן על האב נשים פטורות) דכתיב כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה. כתבו תוס' וא"ת ל"ל קרא תיפוק לי' דמ"ע שהז"ג הוא שנימול בשמנה. וי"ל כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא. וא"ת אכתי מ"ע שהז"ג הוא דאין מלין אלא ביום כדאיתא יבמות (דף ע"ב) ומגלה (דף כ') וי"ל דאתיא כמ"ד התם (דהיינו ר"א בר"ש) דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה עכ"ל. וכ"כ תוס' ביבמות דף ע"ב ע"ב. ותוס' במגלה דף כ' כתבו וי"ל דאי לאו אותו ה"א דהאי דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו היכא דליכא כרת דומיא דמצה שמחה והקהל דלית בהו כרת ומינייהו ממעטי' נשים אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה י"ג בריתות ה"א דמחייבו נשים למול בנייהו קמ"ל אותו. א"נ למילה שלא בזמנה וכמ"ד וכו'. וריטב"א כתב וז"ל. וא"ת למה לי קרא תיפוק ליה דמ"ע שהז"ג הוא איכא למימר דהתם הוא במצוה דנפשה אבל הכא במצוה דבנה הוי אמינא דמחייבה דלא גרעה מב"ד דמחייבו לממהלי' להכי אצטריך קרא למפטרה עכ"ל. ותוס' רי"ד תירץ וז"ל היכא אמרי' דמ"ע שהז"ג פטורות ה"מ מצוה דתלי' בגופ' והיא אינה מצוה אלא לזמן ידוע ולא בכל זמן אבל מצוה דלא תליא בגופה כגון למול את בנה אע"ג דמילת הזמן יש לה זמן נהי דקבוע הזמן לבן הנימול אבל האב שצוהו הבורא להתעסק במילת בנו העסק ההוא אין לו זמן שבין ביום ובין בלילה יטרח ויכין צרכי מילת בנו והלכך אי לאו אותו הוי מחייבינן גם האשה ואין הזמן הקבוע לבן פוטרה דהוי אמינא היא תתעסק בין ביום ובין בלילה עד שתמול את בנה בזמנו אבל הציצית היא מצוה שתלוי' על גופא של אדם ואי הוי מחייבי' האשה היתה מצותה תלוי בזמן הלכך פטורה עכ"ל. (ע' תוס' ע"א דף כ"ז ד"ה אשה שכתבו דלרב דאמר אשה אינה כשרה למול צריך לפרש בפ"ק דקדושין דמצריך אותו ולא אות' למדרש שאינ' חייבת למול בנה היינו לבקש למוהלו עכ"ל):

[ה.] סוכה דף כ"ח מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. גמ'] מה"מ דת"ר אזרח זה אזרח (אי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים) האזרח להוציא את הנשים (מיומן שבאזרחי) למימרא דאזרח בין נשים בין גברא משמע והתניא האזרח לרבות את הנשים האזרחות שחייבות בענוי אלמא אזרח גברי משמע אמר רבה הלכת' נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. הי קרא והי הלכתא ותו קרא למה לי הלכתא ל"ל הא סוכה מ"ע שהז"ג הוא יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא דהשוה אשה לאיש וכו' אמר אביי לעולם סוכה הלכת' ואצטריך סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו כו' קמ"ל. רבא אמר סד"א יליף ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן נשים חייבות קמ"ל וקרא דהאזרח לרבות גרים וקרא דיה"כ איצטריך סד"א הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה לא לתחייבו נשים כלל קמ"ל (קרא דהאזרח דלחייבו נשים בתוספת ענוי יה"כ). וע' ר"ה דף ל"ג שכתבו תוס' אי נשים יכולין לברך על מ"ע שהז"ג אע"ג דפטורות וכו':

[ו.] פסחים דף צ"א אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמ' ובשני עושין אותו טפלה לאחרים דברי ר' יהודה ר' יוסי או' אשה בשני שוחטין עליה בפני עצמ' וא"צ לומר בראשון. ר"ש אומר אשה בראשון עושין אות' טפלה לאחרים בשני אין שוחטין עליה כל עיקר במאי קמפלגי ר' יהוד' סבר במכסת נפשות אפי' נשים (מדלא כתיב אנשים אפי' אשה במשמע). וכי תימא אי הכי אפי' בשני נמי. כתיב חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה. וכי תימא אי הכי אפי' טפלה נמי לא. אהני ככל חקת הפסח לטפלה בעלמא. ור"י מ"ט דכתיב בראשון במכסת נפשות ואפי' אשה וכתיב בשני ונכרת' הנפש וכו' אפי' נשים אלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי קטן מכרת (כלו' קטן שהגדיל בין ב' פסחים. תוס') ור"ש כתיב בראשון איש איש אין אשה לא ואהני במכסת נפשות לטפלה ובשני מיעט חטאו ישא וכו' אפי' מטפלה. ובשער המלך פי"ב מע"א רוצה להוכיח מהא דאמר ר"ש כתיב בראשון איש וכו' תיפוק לי' למה לי איש למעוטינהו הא הוי מ"ע שהז"ג. אלא הוי אמינא דעשה שיש בה כרת אשה חייבת לכן כ' איש למעוטי מחיובא. וגם מסוגיא דסוכ' (דף כ"ח) נמי הוכיח דהיכי דלא מיעט' הכתוב בפירוש חייבת בעש' שיש בו כרת וכו' אי לאו וכו':

[ז.] חגיגה דף ד' איתא כל מצוה שאשה חייבת בה עבד חייב בה כל מצוה שאין אשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמר לה לה מאשה. ופריך הש"ס למה לי אל פני האדון למעוטי עבד מראיי' תיפוק לי' שאינו חייב אלא במצוה שאש' חייבת אמר רבינא לא נצרכה אלא לחציו עבד וחציו ב"ח וכו'. ועוד אמרי' שם זכורך להוציא את הנשים ופריך הש"ס ל"ל קרא הא מ"ע שהז"ג. סד"א נילף ראיי' מהקהל וכו'. ושער המלך הקש' מאי פריך וכו' דהא אי לאו זכורך ה"א דנימא כל שישנו בלא יראו פני ריקם ישנו בראי' וכו' ע"ש. ובפ"א ממיל' כתב שער המלך לענין העבד אי מחייב למול את בנו נרא' ודאי דפטור דגמרי' לה לה מאשה. ואף שתוס' ב"ק (דף פ"ח) על הא דפריך הש"ס התם אלא מעת' יהא עבד כשר לעדות כתבו תוס' תימא הא ילפינן לה לה מאש' וי"ל דכי גמרינן לה לה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל אבל לגורעו מאיש לא וכו' ודבריהם תמוהים דהא בחגיג' פריך ל"ל האדון וכו' ואם איתא לתירוץ תוס' מאי קושיא הא הג"ש הוי דוקא להחמיר ולא להקל וכו'. ותירץ בספר בתי כהונה דע"כ המצות דוקא לישראל נאמרו והנה גמרי' ג"ש לעבד לחדש עליו חיוב למרבה כנשים שהסברא הית' שלא יהי' חייב אבל גבי עדות דאיש כתיב ואחיו קרינן לי' מהי תיתי לאפוקי' מכלל איש והעדות אינו מצוה מן התורה לידע העדות אלא שאם ידע ונשאל קאי באם לא יגיד והרי התור' אמרה איש והוא איש אבל בראיה שהוא מכלל מצות קבועות והנשים פטורות מהי תיתי לחדש עליו חיוב שאינו בנשים עכ"ל. וע' תוס' זבחים דף ק"ג שכתבו דגבי מצות הוא דילפינן ג"ש לה לה אבל גבי עדות לא שייך למילף דאין תלוי בנאמנות דהא משה ואהרן לא מעידין הלכך היכי דגלי גלי וכו' ודבריהם נוטין למ"ש הרב ז"ל. אמנם ממ"ש תוס' ב"ק (דף פ"ח) אהא דאמרי' מה לאשה שכן אינה במי' וכו' וז"ל אע"ג דלא שייכי במילה פירכא היא. ויש מפרשים דאינ' מצווה למול את בנה. וליתא דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח עכ"ל. אשר מבואר מדבריהם דס"ל לי"מ דעבד מצווה למול את בנו דאל"כ מאי קאמר מה לאשה הא עבד נמי דכוותה וכו' ואפי' למול את עצמו אינו מצווה אלא שהתור' צותה לרבו למולו כמו שמבואר מרמב"ם וטור בהל' מילה אלא ודאי ס"ל דעבד חייב במילה והדבר תמוה דהא ילפינן לה לה מאשה ועכצ"ל דס"ל לי"מ דלהקל עליו אפי' במידי דמצוה לא נאמר' ג"ש והדרא קושיא לדוכתה מהא דחגיגה. ונרא' לתרץ עם מ"ש משנה למלך פ"י מהל' מלכים שהקש' למ"ש תוס' חגיגה [דף ב'] ד"ה לא תהו שכתבו יש מפרשים דעבד לא מפקד אפרי' ורביה וכו' ולאו מילתא היא דבירושלמי מוכח דחייב וכו' ועוד פרו ורבו אכולהו בני נח כתיב אף לכנען ע"כ מבואר דס"ל לתוס' דעבד