כסף נבחר חלק ג שלו

השמח' תלוי' בה אלא על בעל' שישמחנ') אלמנ' מאי איכא למימר (הא כתיב בה שמח' שנא' הגר ויתום ואלמנ') בשרויה אצלו (לא נצטוית היא אלא בעניי' הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמח' משלו במאכל ומשת' וכלי פשתן). ונילף מהקהל. משום דהוי מצה והקהל שני כתובים וכו' ואין מלמדין א"ה תפילין וראיי' נמי ב' כתובי' (והיכי ילפא מתפילין לפטור) צריכי דאי כתב תפילין ולא ראיי' הוי אמינא נילף ראיי' מהקהל. ואי כתב ראיי' ולא כתב תפילין (היינו היקש' דתפילין לת"ת) ה"א אקיש תפילין למזוזה צריכא. אי הכא מצה והקהל נמי צריכי. למאי צריכי בשלמא אי כתב הקהל ולא מצה ה"א נילף ט"ו מסכות אלא נכתוב מצה ולא בעי הקהל ואנא אמינא טפלים חייבים נשים לא כ"ש הילכך הוי ב' כתובים. כתבו תוס' למה לי דאמר לכתוב מצה ולא, בעי הקהל בלא מצה נמי נפקא לן חיובא בהקהל מק"ו דטפלים. וי"ל דאי לא כתב נשים במצה ה"א דמק"ו לא אתו נשים לחיובא דטפלים מעלו מנשים לפי שבאין לכלל חיוב אבל נשים אין באין לידי חיוב אבל השתא שמצינו נשים חייבות במצ' וטפלים פטורין מעתה נוכל לדון ק"ו בהקהל עכ"ל. ופריך הש"ס הניחא למ"ד ב"כ אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר. ותו מ"ע שלא הז"ג נשים חייבו' דיליף ממורא וכו' ונילף מתלמוד תור' (לפטורא). כתבו תוס' וא"ת אדרבא לחומרא מקשינן ואמר הר"ם דמסברא דמת"ת איכא למילף טפי כיון דאשכחן דפטורו' ממצוה יקרה כת"ת דין הוא שיהיו פטורין בכל השאר שלא הז"ג. עי"ל דסברא הוא למילף טפי מת"ת ממורא דשאני אב ואם דהוקש כבודם לכבוד המקום וכו'. ועי"ל דאין סברא למילף ממורא דמורא נמי לפעמים אינה חייבת היכא דרשות אחרים עלי' כדאמרי' אשה אין סיפק בידה עכ"ל. ומשני הש"ס משום דהוי ת"ת ופריה ורביה ב' כתובים ולר"י בן ברוקא דאמר על שניהם הוא אומר פרו ורבו מא"ל משום דהוי ת"ת ופדיון הבן ב' כתובים. ולריב"ב נמי נהי פריה ורביה ומורא ב"כ צריכי דאי כתב מורא ולא כתב פ"ו ה"א וכבשה וכו' איש דרכו לכבוש וכו' ואי כתב פ"ו ולא כתב מורא ה"א איש דסיפק בידו לעשו' (לכבד אביו שאין אימת אחרים עליו) אין אבל אשה דאין סיפק בידה לעשות לא מתחייב' כלל (אפי' פנויה). קמ"ל. הניחא למ"ד ב"כ אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל. אמר רבא פפונאי ידעי לה לטעמא דהאי מלתא ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא והיו לך לאות על ידכה וכו' למען תהי' תורת ה' בפיך הוקש' כל תור' כולה לתפילין מה תפילין מ"ע שהז"ג ונשים פטורו' אף כל מ"ע שהז"ג פטורות ומדמצות עשה שהז"ג פטורות מכלל דמ"ע שלא הז"ג נשים חייבות (מדאיצטריך למכתב היקשא למפטרינהו מזמן גרמא מכלל דבשאר מצות חייבות). ותוס' כתבו ור"י פירש מכלל וכו' דאי פטורות הוי לי' למכתב היקשא למען תהי' תורת וכו' על תלמוד תור' או פדיון הבן וכו' אלא ש"מ מדכ' האי היקשא גבי תפילין דהוי זמן גרמא מכלל דשלהז"ג חייבות עכ"ל. ופריך הש"ס הניחא למ"ד תפילין מ"ע שהז"ג (פלוגתא בשבת דף ס"א ובעירובין דף צ"ה) אלא למ"ד תפילין שלא הז"ג מא"ל (א"כ איפכא איכא למילף דשלא הז"ג פטורות) מאן שמעת לי' דתפילין מ"ע שלהז"ג ר"מ וסבר לה ב' כתובים אין מלמדין (ולדידי' לא אצטריך היקשא אלא כדגמרי' ברישא מבנין אב וגמר מראיי' וכו' ודקשיא לן נילף ממצ' וכו' ר"מ סבר ב"כ אין מלמדין). כתבו תוס' והיינו טעמא דמ"ע שהז"ג פטורות דדוקא במצ' והקהל כתב רחמנא לומר דחייבות אבל כל מ"ע שהז"ג בעלמא פטורות דכיון דאין מלמדין הוי כמו מיעוטא דוקא הני חייבות אבל אחרינא לא. ושלא הז"ג חייבות כיון דת"ת ופדיון הוי ב"כ ואין מלמדין הוי כמו מיעוטא דוקא הני פטורות אבל כל שלא הז"ג בעלמ' חייבות עכ"ל. ופריך הש"ס ולר' יהוד' דאמר (סנהדרין דף ס"ז) ב' כתובים מלמדין ותפילין מ"ע שלא הזמן גרמא (עירובין דף צ"ו) מאי איכא למימר. משום דהוי מצה ושמח' והקהל ג' כתובים ואין מלמדין [ולא ס"ל כאביי אשה בעל' משמח']. כתבו תוס' וא"ת מ"ע שלא הז"ג מנלן דחייבות אימא דפטורו' מת"ת ופדיון. וי"ל דל"ל דר"י בן ברוקא והוי ג' כתובים ת"ת ופ"ו ופדיון. וא"ת ולאביי דאמר אשה בעל' משמחה א"כ ליכא אלא ב"כ וי"ל דמוקי קדוש היום בהדי מצה והקהל הוי ג' כתובים עכ"ל. וכל מצות לא תעש' חייבין מנלן אמר ר"י אמר רב וכן תנא דבי ר"י אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתור' (ולאוין עונשי מלקות הן) דבי ר"א תנא אמר קרא אשר תשים לפניהם השוה אשה לאיש לכל דינין שבתור'. דבי חזקיה תנא אמר קרא והמי' איש או אשה השוה אשה לאיש לכל מיתות שבתור' (שיתחייב ההורגן עליהן מיתה וכן השור כופר) וצריכא דאי אשמעי' קמייתא משום כפרה חס רחמנא עלה (דמשתעי בקרבן שבועת הפקדון) אבל דינין אימא איש דבר משא ומתן אין אשה לא. ואי אשמעי' הא משום דחיותה היא (דאי ליתא בכלל דינין הכל גוזלין אותה וכו' והיא גוזלת אחרים והכל בדילין ממנה) אבל כופר אימא איש דבר מצוה אין אשה לא. ואי אשמעי' הא אימא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא עלה אבל הני תרתי אימא לא צריכא:

[ב.] פסחים דף מ"ג אמרי' דטעמי' דר' אליעזר דאמר דתערובות חמץ בלאו דכתיב כל מחמצת וכו' ופריך הש"ס גבי כרת נמי כתיב כל אוכל חמץ ונכרתה. ההוא מבעי' לי' לרבוי' נשים. הא מדר"י אמר רב נפקא דהשוה אשה וכו' סד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו באכול מצה דהוי מ"ע שהז"ג אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קמ"ל והשתא וכו' אתרבו נמי לאכילת מצה הואיל וישנן בב"ת חמץ. כתבו תוס' היכי ס"ד למדרש הכי אדרבה לחומרא מקשינן. ואור"י דס"ד דאורחי' דקרא דסיפא מפרש לרישא מש"ה אמר דבאכילת מצה תלוי דכתיב בסוף. ועי"ל דהכא יש לחרוש יותר היתר לנשים משום ג"ש ט"ו מסכות והוי מפטרי ממצה כמו מסכה דפטר להו מהלכ' עכ"ל. ועיין תוס' ערכין דף ג' ע"ב שהקש' ר"י מאורליינש נשים לא לחייבו בכלאים הואיל וליתנהו בגדילים וי"ל השוה הכתוב אשה לאיש וכו' והא דאמר פסחים (דף מ"ג) הואיל ואינן בקום אכול מצה וכו' סמוך אהא דילפינן ט"ו מסוכת. וא"ת ונימא כיון דאיתנהו בלבישת שעטנז איתנהו בגדילים וי"ל דאדרבה הוקש' כל התור' לתפילין. וא"ת ה"נ לשם מצה הוקש' ותירץ דאיכא למימר הואיל ואתרבי לאכילת חמץ אתרבי נמי לאכילת מצה עכ"ל. ובמנחות דף מ"ג כתבו תוס' וה"נ אין להקשות דנדרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה דהתם שאני דכתיב בחד קרא עכ"ל:

[ג.] ברכות דף כ' מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומתפילין וחייבין בתפלה ובברכת המזון. גמ'] ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא מהוא דתימא הואיל ואית בי' קבלת מלכות שמים קמ"ל. וחייבין בתפל' דרחמי נינהו. מהו דתימא הואיל וכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה וכו' כמ"ע שהזמן גרמא דמי קמ"ל. (ל"ג פשיטא דהא לאו דאורייתא) ותוס' כתבו מכל מקום יש לישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמ"ע שהז"ג כדאמרי' סוכה (דף ל"ח) ע"ש עכ"ל. אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום דבר תור'. אמאי מ"ע שהז"ג אמר אביי מדרבנן א"ל רבא והא דבר תור' קאמר ועוד כל מ"ע שהז"ג נחייבינהו מדרבנן אלא אמר רבא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וכו'. עיין שבועות