כסף נבחר חלק ג שלה

דהא מותר לדחות הל"ת. ואדרבה מחויב לקיים העשה:

(כלל קיג) מצות עשה שהזמן גרמא [א.] קדושין דף כ"ט מתני' כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכל מ"ע שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא וכו' אחד האנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים. גמ'] (דף ל"ג) ת"ר איזהו מ"ע שהז"ג סוכה לולב שופר ציצית ותפילין. ושלא הזמן גרמא מזוזה מעקה אבדה שלוח הקן. כתבו תוס' היכי חשיב ציצית מ"ע שהז"ג למ"ד מנחות (דף מ"א) ציצית חובת טלית כיון דכלי בקופסא חייב בציצית והכא ליכא ז"ג דבין ביום ובין בלילה חייב ואפי' למ"ד חובת גברא קשה דכמו דכסות לילה פטור כשהוא לובש ביום ה"נ כסות יום חייב כשלובש בלילה דהכי אמרי' בירושלמי. ואומר ר"י כיון שחיובו תלוי במה שזמן גרם לבישתה ביום יש לה ליחשב ז"ג שזמן לבישתה גורם החיוב עכ"ל. עוד כתבו תוס' בד"ה מעקה תימא בכל הני כתיב לאו וכו' וא"כ איך יהיו נשים פטורות ואפי' הם זמן גרמא. ואומר ר"י דבכולה משכח עשה בלא לאו במעקה אין שייך לאו לא תשים אלא בבונה בית מתחל' ע"מ שלא לעשות מעקה אבל אם הי' בדעתו לעשות וכו' ונמלך או שעשה ונפל אין שם אלא עשה. ובאבדה משכחת כגון שנטלה ע"מ להחזירה וכגון שנטל' אחר יאוש וכו'. ושלוח הקן כגון שלקח האם ע"מ לשלח ואח"כ נמלך ולא שלחה דהשת' ליכא אלא עשה. (ומהרי"ט בחדושיו הק' אמא' לא נימא כל שישנו בלא תשים דמים ישנו בעשיית מעקה דומיא דמצה ותירץ דדוקא גבי מצה דתרי מילי נינהו דרשינן מדאסמכינהו קרא וכו' אבל מעקה ואבדה חד ענינא הוא לא דרשינן מדאסמכינהו דלעבור עליהן בלאו ועשה הוא דאתא עכ"ל) ויש מפרשים דמכל מקום איכא נפקותא כשיהי' לאשה לקיים מ"ע דאי הוי אמינא דנשים פטורות ממ"ע שלא הז"ג כמו כן יהיו פטורות מן הלאוין דאיכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת אבל כשהן חייבות בעש' דלא הז"ג אז לא יבא עשה אחר וידחנו דאין עשה דוח' ל"ת ועש'. אך הקש' הר' יוסף מארץ ישראל על פי' זה א"כ גבי אין מדליקין בשמן שרפ' בי"ט משום די"ט עשה ול"ת אשה שאינה חייבת בעש' די"ט דהוי ז"ג וכי תוכל להדליק בשמן שרפה בי"ט וכ"ת ה"נ אמאי לא לשתמט תנא דלא אמר לך אלא מאי אית לך למימר דעש' שיש עמה לאו אף הלאו אלים ולא דחי לי' עשה אף הכא הלאו אלים עכ"ל. [ועיין בס' החינוך פ' אמור שכתב דנשים חייבות אעש' דשביתת הרגל אע"ג דהוי מ"ע שהזמ"ג משום דאית בי' נמי לאו וכו'. מזה נרא' דפליג אתוס' דסברי אף עשה שיש עמה לאו נשים פטורות נמצא דבר זה במחלוקת שנוי. והעולם מקשין על תוס' במה שכתבו וכי תוכל להדליק וכו' קשה הא שרפת קדשים אינו נוהג אלא ביום והוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. ואפשר דס"ל לתוס' דלאחר זמנו מותר לשרוף אף בליל'. והא דאמרי' זבחים (דף נ"ו) דאינה אלא ביום היינו בזמנו וכו' וא"כ לא הוי מ"ע שהז"ג כמ"ש תוס' (דף כ"ט) גבי מילה וכו'. עיין שער המלך פי"ט הלכ' ה' מפסולי מוקדשין]. כתב הר"ן איכא דגרסי ציצית ואיכא דלא גרסי. ולדידהו סבר האי תנא דציצית נוהגת בליל' והוי שלהז"ג ולמאן דגרס אתיא כר"ש דאמר וראיתם אותו פרט לכסות ליל' וקיי"ל כר"ש מיהו קש' אמאי פטורות נימא כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעש' י"ל כיון דאיצטריך הך היקשא למשרי כלאים בציצית לא דרשי' בי' נמי הא לאפוקי מכללא דשאר מ"ע שהז"ג ומשמע לן טפי למשרי כלאים בציצית מלחייבי נשים משום דלישנא דקרא משמע הכי לא תלבש שעטנז גדילים תעש' לך מהם. והא דאמר' בערכין כהנים אצטרכי ליה סד"א מאן דאיתא בלא תלבש איתא בגדילים והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו אימא לא לחייבו קמ"ל נהי דבעידן עבוד' משתרי שלא בעידן עבוד' לא אשתרי משמע דאלו אשתרי לגמרי הוי פטורין מהיקשא ואמאי נימא דלהתיר כלאים בציצית הוא דאתא לאו קושיא היא דכיון דע"כ הקישו הכתוב להתיר כלאים בציצית וקרא הכי קאמר גדילים תעש' לך מהם א"כ בהדי מאן דאתסר כלאים משתעי קרא ואי כהנים לא מחייבי בכלאים כלל ממיל' פטירי אבל הכא גבי נשים ליכא למימר הכי עכ"ל. (ותוס' ביבמות דף ד' כתבו דהא דנשים פטורות מציצית משום דמ"ע שהז"ג פטורות דהוקש' כל התור' לתפילין והיקשא עדיף מסמוכין ולמ"ד תפילין לאו מ"ע שהז"ג אפשר דלדידי' נשים חייבות בציצית מסמוכין וכו' ומיהו ק' למאן דפטר נשים מציצית ה"ל למפטרינהו מכלאים. וע"כ נשים חייבות בכלאים דאמר ביצה (דף י"ד) כלאים למאי חזי ושמא איכא שום רבוי לענין כלאים. וע' תוס' שבועות דף כ' ע"ב ד"ה כל). ועוד כתב הר"ן וא"ת למה לי למתני מעק' תיפוק לי' דמחייבי משום לאו דידהו וכ"ת דקמ"ל דחייבות אפי' משום עשה שבהן אי הכי משמע דבשאר מ"ע שהז"ג אע"ג דאית בהו לאו ונשים חייבות בו פטורות מן העש' והא ודאי ליתא דהא אמרי' דשבת וי"ט עשה ול"ת ואין עשה דוח' ל"ת ועש' ואחד אנשים וא' נשים שוין כדמוכח גבי שמן שרפה וגבי כסוי וכו'. ולדידיה הא קמ"ל דחייבות אפי' משום עשה שבהם ולא דמי לשבת וי"ט כלל דהתם לאו ועש' כולהו בשב ואל תעש' ולא אפשר לאפלוגינהו אבל בהני לאו ועשה שבהם אינן באין כאחד דבשלוח הקן אם נטלה ע"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח ואח"כ חייב בעש' דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע וכן במעק' שבנה ע"מ שלא לעשות עבר משום לא תשים ואעפ"כ חייב אח"כ לעשות מעק' ונמצא שאין הלאו ועש' באלו באין כאחד משא"כ לענין שבת וי"ט עכ"ל הר"ן. [גמ'] מנלן (דמ"ע שהז"ג פטורות) גמר מתפילין (במה מצינו) מה תפילין נשים פטורות אף כל מ"ע שהז"ג פטורות ותפילין גמר מתלמוד תור' (דאתקוש להדדי דכתיב ושננתם לבניך וכתיב בתריה וקשרתם) מה ת"ת פטורות (דכתיב לבניך ולא לבנותיך) אף תפילין פטורות ונקיש תפילין למזוזה. תפילין לת"ת אתקוש בין בפרש' ראשונ' ובין בפרש' שניי' תפילין למזוזה בפרש' שניי' לא אתקש ונקיש מזוז' לת"ת לא ס"ד דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. וכתבו תוס' והא דכתיב כי היא חייך דמשמע דאשה נמי חייבת בת"ת מהאי טעמא וי"ל דקרא לא קאי את"ת אלא אקיום מצות כלומר התור' מלמדך מצות שהם חייך ועוד י"ל דאין ה"נ דקאי את"ת מיהו אין סברא לומר דנתחייבו נשים בת"ת משום סברת בעי חיי כיון דאשכחן מיעוט גבייהו לבניך וכו' אבל מזוזה דליכא מיעוט אלא דרוצה להקיש לת"ת יש סברא לומר דאתי סברא דבעי חיי ומפקא מהיקשא עכ"ל. ופריך הש"ס והרי סוכ' דמ"ע שהז"ג טעמא דכתב האזרח להוציא את הנשים הא לאו הכי נשים חייבות. אמר אביי סד"א הואיל דכתיב תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו וכו'. ורבא אמר איצטריך סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן נשים חייבות וכו'. כתבו תוס' פי' בקונט' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה. וא"ת למאי איצטריך במצה כל שישנו וכו' בלאו הכי נמי ידעי' שחייבות דאי פטורות למה לי האזרח גבי סוכ' להוציא הנשים פשיטא דפטורות דהא מ"ע שהז"ג וי"ל דע"כ איצטריך דאי לא חזינן מיני' דנשים חייבות במצה ה"א דאזרח אתי לרבוי נשים. דלמעוטי לא איצטריך דהא מ"ע שהז"ג הוא עכ"ל. ופריך הש"ס והרי ראיי' דמ"ע שהז"ג טעמא דכתב זכורך הא לאו הכי נשים חייבות. איצטריך סד"א נילף ראיי' ראיי' מהקהל. ואדילפינן מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא אמר אביי אשה בעלה משמחה (אין חובת