כסף נבחר חלק ג שלד

נגזל וכו' לפיכך אין לרצון לשם אבל כל שאין המצוה מסייע בקנין ואין מוציאתו מרשות הנגזל אינו נפסל וכו' שאע"פ שיש בידו של זה עבירה שגזלו הרי זה כשאר עברות שבידו או כאלו גזל חפץ אחר שאינו פוסלו ממצוה זו עכ"ל. [ג.] תמורה דף כ' ע"ב מתני' תמורת אשם ולד תמורה וכו' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיו לנדבה ר"א אומר ימותו וכו'. [גמ'] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו מחלוק' לאחר כפרה אבל לפני כפרה ד"ה הוא עצמו (ולד תמורה אם אבד הראשון) יקרב אשם. אמר רבא ב' תשובות בדבר חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבאה בעברה (ותמורה עבר על לא יחליפנו ואע"ג דתמורת עולה ושלמי' קרבין הנהו לאו לכפרה אתיין) וכו'. [ד.] פסחים דף ל"ה מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן י"ח בפסח בחטין וכו' יוצאין בדמאי וכו' אבל לא בטבל וכו'. גמ'] דמאי הא לא חזי לי' (ואמרי' לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו וכו' אי נמי הוי לה מצוה ה"ב) כיון דאי בעי מפקיר לנכסיה הוי עני ואוכל דמאי השת' נמי חזי לי' (דחומר' דרבנן בעלמא הוא דרוב ע"ה מעשרין הן). אבל לא בטבל. פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן דזרעו בעציץ שאינו נקוב. (ואפ"ה מצוה ה"ב היא חשוב לה ולא דמי לדמאי דהתם אשכחן ביה היתרא לכתחלה הלכך הכא בדיעבד נפק) וכ"כ הר"ן דטעמ' דכל הני משום מה"ב:

[ה.] סוכה דף ל"ב ע"ב מתני' הדס הגזול וכו' נקטם ראשו וכו' או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר כתב המרדכי פרק לולב הגזול בשם ר' אביגדור הכהן כשחל הושענא רבה בשבת וקצצו א"י ערבה בשבת והביאו כשרה ולא אמרי' מצוה ה"ב דהא תנן אם מיעטן כשר ומיירי אפי' במזיד מדתנן עבר וליקטן ופירש ריב"א דמתקן גמור הוא מה שנתקנו למצוה ואיסור דאורייתא ולא מפסל משום מצוה וה"ה אם עשה א"י שופר בי"ט מותר לתקוע בו וכן אתרוג ולולב שבאו מחוץ לתחום בשביל ישראל וכו' ואפשר כי גם לישראל שהובאו בשבילו מותר כיון שהוא דבר מצוה כדאמרי' פסחים (דף מ"ה) מה טבל מיוחד שאיסור גופו גורם לו יצא מוקצה שאיסור דבר אחר גורם לו. ועוד ראיה מגזל עצים וסיכך בהם ד"ה כשרה ולולב גזול נמי כשר בי"ט ב' אע"ג דנעשה בו עבר' ואפי' גזלן עצמו יוצא בו. ואע"ג דבתמורה אמרי' דולד תמורת אשם אין קרב אשם לפני כפרה משום דאין מתכפר בדבר העברה התם משום עברה נעשית ביד ישראל שעבר בלאו דלא יחליפנו עכ"ל. כ' שער המלך בפ"ח מהל' לולב איתא בירושלמי שבת פרק האורג הקורע בשבת יצא ידי חובת קריעה אותיב לי' ממצה גזולה דהוי מצוה ה"ב ואינו יוצא בה ומשני תמן גופא עבירה ברם הכא איהו הוא דקעבר וכו' א"כ מוכח מירושלמי דכל שאיסורו מחמת דבר אחר לא מפסל משום מה"ב. ותימא על המרדכי אמאי לא הביא ראי' מירושלמי זה. אך קשה על ירושלמי אדפריך מדין הקורע. בשבת תקשי לי' מתני' אם מיעטן כשר. ונר' לחלק דע"כ לא אמרי' מה"ב אלא דבשעת עשיית המצו' עושה העברה משא"כ גבי אם מיעטן דבשעת עשיית המצוה אין כאן עבירה כלל עכ"ל. (עיין בספר יד דוד שהביא ראי' מתוס' סוכה דף ל' דאפי' בשוגג לא יצא במה"ב דאל"כ מאי קשיא להו מהך דטבל למה לי קרא תיפוק ליה משום מה"ב נימא דאכלו בשוגג דמשום מה"ב הוי יוצא ואיצטריך קרא דאינו יוצא כיון דהוי טבל אלא ודאי אפי' בשוגג הוי מה"ב עכ"ל. וכן מוכח מדברי הרמב"ם. אמנם מדברי מרדכי דהכא נראה דפליג אזה דהא אמר ומיירי אפי' במזיד מדתנן עבר וכו' ואי ס"ל דבשוגג נמי מה"ב. אפי' מתני' מיירי בשוגג נמי יש ראיה לדינו אלא ודאי כמו שכתבתי. כן נ"ל):

[פסק] [ו.] כ' הרמב"ם פ"ח מלולב גזול או גנוב פסול אפי' לאחר יאוש. ולקמן אמר כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין או מפני גזל וגנבה בי"ט ראשון בלבד אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר והפסלנות שהיא משום ע"א או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין בי"ט א' ובין בי"ט ב' פסול. כ' הראב"ד אין הכל מודים בגזול ויבש שאין פסולין משום הדר אלא גזול משום מה"ב ויבש מפני שהוא כמת בירושלמי עכ"ל. וכ' ה"ה וכבר הכריע רמב"ן ביבש להכשיר ובגזול הודה לדברי הר"א וכו'. ובפ"ה מאיסורי מזבח כתב הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו שנאמר שונא גזל בעולה ואצ"ל שאינו מתקבל אם נתיאשו הבעלים הקרב כשר. ובהלכה ט' כ' אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואצ"ל מערלה ומכלאי כרם מפני שהוא מצוה ה"ב שהקב"ה שונאו ואם הביא לא נתקדשו להיותן ראוין לקרבן אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו וכו'. כ' מש"ל ומ"ש וכ"ש בערלה נראה דטעמא דפשיטא ליה בהני לפי שאסורין בהנא' ופשיטא דאין להביא מנחות מהם לפי שהוא נהנה בהבאתם והוי מה"ב. אך תוס' חולין (דף ק"מ) כתבו דבקרבן לא שייך הנאה משום מצות לאו ליהנות עכ"ל. ובפ"ו ממצה כ' אין אדם יוצא י"ח במצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל וכו' או שגזלה זה הכלל כל שמברכין עליו ברכת המזון אדם יוצא וכו' וכל שאין מברכין וכו' אין יוצא וכו'. כ' ה"ה מ"ש או שגזלה הוא בירושלמי תני מצה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושיעא על שם ובוצע ברך הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר"י אמר אין עברה מצוה. ר' יוסי אמר אין מצוה עברה א"ר אילא אלה המצות אם עשייתן כמצות הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ע"כ. וש"ע א"ח סי' תרמ"ט כתב כל ד' מינים פסולין בגזול וגנוב בין לפני יאוש וכו' אבל גזול וקנאו בלא סיוע המצוה כגון גזול לולב ושפהו כשר ומיהו לא יברך עליו. (כתב מ"א א"כ מאי מקשה גבי אוונכרי ולקנינהו בשנוי השם. דהא עכ"פ לא יהא רשאי לברך אבל כשהכותי קוצצו רשאי לברך כיון שהוא לא גזל. ואפשר דשנוי השם ויאוש עדיף טפי וצ"ע עכ"ל). ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב וגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים חוץ מיום הראשון. כ' מ"א צ"ל דמיירי לפני יאוש. דלאחר יאוש הא קניא ביאוש וש"ר ושלכם קרינן בי' וכ"כ במלחמות בשם בה"ג וכ"מ בתוס' אלא מיירי לפני יאוש ואפ"ה לאחרים לא הוי מה"ב אבל במלחמות משמע דלפני יאוש אפי' לאחרים הוי מה"ב כיון דלא קני עדיין. וכ"מ בגמ' גבי אוונכרי דקאמר דליהוי יאוש וש"ר בידן ע"ש עכ"ל. ובס"ד פסק ש"ע כרמב"ם דבשאר ימים גזול כשר. ורמ"א כ' ויש פוסלין בגזול כל ז'. ועיין סי' תרס"ד שכ' הט"ז תימא על הרי"ף ורא"ש ורמב"ם שלא הביאו הא דאוונכרי ואפשר שהם מפרשים דלא איירי ר"ה אלא בבבל והיו שם רוב יהודים והוחזקו כותים בגזלנים על השדות אבל במקומו' אחרים אין חוששין לזה עכ"ל. ועיין מ"א סי' תרל"ז שכ' בשם ש"ג ורי"ו דאע"ג דגזל כותי אסור מ"מ לא מקרי מה"ב אבל בס' יראים כ' דאפי' למ"ד גזל כותי שרי מ"מ לא מקרי לכם. ובתשו' רשב"א סי' תתק"ב כ' דמה שכ' רש"י מישראל ל"ד דהא גזל כותי מכותי אסור וישראל מכותי נמי פסול וכו'. וא"כ אסור לעשות סכה ברה"ר שהכותים לא מחלי על כך וכו' ע"ש עוד. ובסי' תרנ"ה כתב מ"א אם נתלשה ערבה בי"ט מותרת בשני לכ"ע דלא חיישי' שיאמר לא"י לתולשה דלא עשה מצוה הבאה בעברה עס"י תקט"ו עכ"ל. עיין שאגת ארי' סי' צ"ו דלא אמרי' מצוה הבאה בעברה היכא דנוכל לומר עשה דוח' ל"ת כיון דגלתה לן תורה דעשה דוחה ל"ת אין כאן עברה