כסף נבחר חלק ב שכד

[ד.] כתב הרי"ף פרק בתרא דיבמות ירושלמי מצאו בשטר כתוב וחתום מת איש פלוני או נהרג וכו' ר' ירמיה אומר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין מתנית' מסייע לדין ולדין דתניא ע"פ עדים ולא ע"פ כתבם ולא ע"פ תורגמן ולא ע"פ ע"א. ועכשיו הלא משיאין ע"פ ע"א ודכוותי' על פי כתבם וע"פ תורגמן משיאין. מתנית' מסייע לדין דתניא יפה כח עדים מכח השטר שעדים שאמרו מת פלו' וכו' משיאין מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין. ויפה כח השטר שגובה ממשועבדים וע"י עדים מבני חורין ע"כ. כתב אספ"ז ב"מ דף י"ג אהא דאמר שמואל שטר שאין בו אחריות לר"מ אינו גובה אפי' מבני חרי היינו טעמא משום דכשיש בו אחריות דינו כשטר אע"פ שאין העדים מעידין בפיהם התור' הכשירה עדותן דכתיב וכתוב בספר וחתום אבל כל שאין בו אחריות אינו עושה מעשה השטר אלא כעדים שכתבו עדותן ומפיהם ולא מפי כתבם הוא אבל בכתב ידו גובה מבני חורין דבבעל דבר אפי' מפי כתבו סגי כדאיתא בגיטין חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו עכ"ל:

[פסק] [ה.] כ' הרמב"ם פ"ג מעדות דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי עדים שנא' ע"פ שנים עדים וכו' אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אע"פ שאין העדים קיימין כדי שלא תנעול דלת וכו' ואין דנין בעדו' שבשטר בדיני קנסות ואצ"ל במכות ובגלות אלא מפיהן ולא מכתב ידן. כ' כ"מ מדברי רבינו נלמוד תירוץ יפה לקושי' תוס' מההיא דנמחק ש"ח ומההיא דשורף שטרותיו דאין ה"נ דדין תורה מפיהם וכו' ורבנן הקילו בד"מ וההיא דפרק ד' אחין דהוי ד"נ לא מצי מסהדי ואוקמא אדין תורה. והר"ש בר צמח כ' שאין דברי רבינו מכוונים דודאי עדים החתומים בשטר כשרים ומקרא מלא כתוב בספר וחתום עכ"ל. ואני אומר מהא לא קשיא דהאי קרא דבר קבלה. אך קשה דאמרי' בכמה דוכתי קיום שטרות דרבנן וכו' אלמא מדאורייתא עדים החתומים בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא בעי קיום וצ"ע. ולח"מ כ' שסובר רבינו כר"ת (דלא כטור שכ' בח"מ סי' כ"ח דסובר כרש"י דאין אדם שולח עדותו בב"ד) דמן התורה אדם שולח עדותו לב"ד וכן מהני שטר ד"ת היכא שעדים קיימין וזוכרין העדות או שולחין עדותן לב"ד וכו' ומ"ש מדברי סופרים וכו' אע"פ שאין העדים קיימין כלומר שאין ראוין להגיד שכבר מתו וכו' אבל כ"ז שקיימין וזוכרין עדותן שיכולין להגיד בפיהם ודאי דמהני כדברי ר"ת עכ"ל. ובפ"ח מעדות כ' הרמב"ם קל הוא שהקילו בד"מ אע"ג ששכח הדבר והכתב מזכירו ה"ז מעיד מי שחתם על השטר ובא להעיד על כ' ידו בב"ד והכיר כ"י שזה בודאי אבל אינו זוכר העדות כלל וכו' ה"ז אסור להעיד על כ"י וכו' הואיל והדבר כן שטר שיצא לב"ד ובאו עדים ואמרו כ"י הוא אבל מעולם לא ידענו עדות זו ואין אנו זוכרין וכו' לא נתקיים השטר והרי הן כחרשין עד שיזכרו עדותן. כ' הטור בסי' כ"ח בח"מ כ' רש"י שאין העדים יכולין להעיד עדותן בכתב וישלחו אותו לב"ד וכו' וכן יראה מדברי הרמב"ם שכ' דין תורה וכו' הרי שלא התירו אלא לחתום בשטר. אבל ר"ת התיר וכו'. כ' ב"י ודע שבפ"ח מהל' עדות שכ' החרש כשוטה שאין דעתו נכונה וכו' ואחד מדבר ואינו שומע ואחד שומע ואינו מדבר אע"פ שדעתו נכונה צריך להעיד בב"ד בפיו או שיהי' ראוי להעיד בפיו ויהי' ראוי לשמוע מהדיינין האיום שמאיימין עליו וכו' וא"כ ס"ל דשולחין עדותן לב"ד. אבל רבינו כ' בסי' ל"ה בשם הרמב"ם. לא כ' אלא צריך להעיד בפיו עכ"ל. וש"ע סי' כ"ח פסק כרש"י דלא ישלחו וכ' רמ"א וכן נוהגין. וסמ"ע כ' וראיתי נוהגין ממורי הורא' שלא רצו לטרוח הת"ח ושלחו לו לכתוב עדותו בכתב ידו ולשלחו. וכן נ"ל מאחר דלר"ת וסייעתו אפי' בלא ת"ח מותר עכ"ל. וכ' ש"ע חותכין ד"מ בעדות שבשטר וכו' כדי שלא תנעול דלת וכו'. כ' הש"ך אף דטור ומחבר הביאו דברי הרמב"ם להלכה אינם נכונים אלא עדות שבשטר דאורייתא כמ"ש רשב"ץ מהא דכתוב בספר וחתום וכן הוא דעת רמב"ן בהשגות לספר המצות עכ"ל. ותומים כ' לפ"ז לרמב"ם כל שטר קנין וגיטין וקדושין לא מהני ד"ת וכן השיג עליו הרמב"ן לכן מסיק הוא דרמב"ם ס"ל כמ"ש רמב"ן במלחמות פרק המגרש דאף ר"א ס"ל ע"מ כרתי מ"מ וכ' לה יש לו שני מובנים או בעידי חתימה או בעידי מסירה ורק יכתוב תורף הגט והא דמכשיר ר"א חתימת עדים שלא לשמה היינו כשמוסר לה בע"מ אבל אם באמת מוסר בינו לבינה בע"ח אף ר"א מודה דפסול שלא לשמה וא"כ ס"ל לרמב"ם הא דמהתורה ע"ח כרתי והצריכה התורה עדים לחתימה לא מטעם בירור הדברים רק כך הוא הכשירו של גט שצריכין העדים לחתמו אם אין כאן עדי מסירה וזולת זה אין הגט כשר כי בזה נגמר הכתיבה כמו דלא יועיל אם אמר בע"פ בפני עדים הרי את מותר' לכל אדם אינה מגורש' עד שיכתוב אותו על גט כי כך הכשירו של גט וכו' וכן הדין בשטר קדושין וכן בשטר קנין וכו' ותיכף שהגיע גט לידה הוא מגורש' כי כך משפט הגט. אבל אם גט ושטר קדושין לפני ב"ד ואין עמם עדים המעידים על גוף הדבר שראו שהגיע השטר ליד האשה וכו' בזו אמרי' אם באנו לידי מדה זו שיסמכו ב"ד על זה או לא וגם הגהו' מרדכי דקדושין בתשו' רבינו אביגדור כ' וז"ל ושטרי ממון הם יסוד נביאים ע"פ הגבורה דכתיב כתוב בספר וחתום והעד עדים עשה הכתוב חתימת השטר כהעדאת עדים בפיהם וההיא דפרק מי שאחזו לא איירי בשטר הנמסר ליד בעל המעשה אלא בעדים שכותבין עדותן על הנייר ושולחין לב"ד דומיא דמייתי התם דהגדה מתוך הכתב לאו שמה הגדה אבל שטר ממון הכתוב וחתום בעדים ומסרוהו ליד בעל דבר הוי כעדות בפה מההוא דפרק ד' אחין שטר קדושין אי מנחיה ליה גבי דידי' ודידה דלא מקרי מפי כתבם ודוקא בשטר קדושין שהאשה נקנית בו וניתן לכתוב דמקשינן הוי' ליציאה אבל שטר ראיה על קדושי כסף לא ניתן לכתוב דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. ושלום אביגדור הכהן עכ"ל. ועיין ש"ע ח"מ סי' ל"ה. ומ"ו. ועיין רמב"ם פ"ו מעדות שכ' כבר ביארנו שקיום שטרות מדבריהם כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. כתב כ"מ בסוף פ"ב דכתובו' כיון דקיום שטרו' מדרבנן הימנוה רבנן בדרבנן עכ"ל וכ' מש"ל דברי מרן תמוהים שדבריו הם נגד דברי רבינו דרבינו כיון לומר דעדות שבשטר לא מהני דמפיהם וכו' אלא משום נעילת דלת הכשירוהו וראיית הרב היא בהפך וכו' ע"ש עוד ועיין בלח"מ (עיין מהרי"ט ח"א סי' י"ז דמביא ראי' לרמב"ם דעדות שבשטר לא מהני אלא משום נעילת דלת מהא דפריך בגמ' סנהדרין דף ל"ב ובד"מ מי בעינן דו"ח ורמינהו שטר שכ' בא' בסיון וכו' ומאי פריך נימ' לעולם בד"מ בעי' דו"ח והכא בשטר דכמי שנחקרה עדותן ועוד ראי' מהא דד' אחין תקנו זמן בקדושין וכו' וההיא דאמרי' בכל דוכתא דכמי שנחקר' עדותן מילתא אחריתי דלא חיישי' למזויף דכל אדם בחזקת כשר שלא שלא זייף. בגט לא חיישינן למפי כתבם הטעם משום דע"מ כרתי ואפי' לר"מ וכו' אין שייך זה לענין עדות וכמ"ש תוס' דאף לר"מ בעי' עדים להחזיקה במגורש' וכו'):

(כלל קי) מצות צריכות כונה או לא [א.] ר"ה דף כ"ח שלחו לי' לאבוה דשמואל כפאו וא כל מצה יצא כפאו מאן אלימא כפאו שד והתניא עתים חלים עתים