כסף נבחר חלק ב שכב

נתן מעות לחנוני דמעות אינן קונות וצ"ע. (בעירובין דף פ"א איתא הכי מתני' נותן אדם מעות לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב דברי ר' אליעזר וחכ"א לא זכו לו מעותיו. ואמרי' בגמרא מ"ט דר"א הא לא משך אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו עשאו ר"א כארבעה פרקים וכו' (אף כאן מפני תיקון שבת העמידו על דין תורה) (ואנן קי"ל כחכמים). ובסי' קצ"ד כתב רמ"א דכותי במטלטלין קונה בנתינת המעות. כ' הש"ך משמע מסמ"ע דישראל מכותי לכ"ע קונה מטלטלין בדמים (אך לרמב"ם גם כותי מישראל. ולרמב"ן כותי מישראל אינו קונה אלא במשיכה. כך משמע מסמ"ע ריש סי' קצ"ד) וזה אינו. כדמוכח בבכורות דבין ישראל מכותי ובין כותי מישראל חד דינא אית להו וכ"פ הרא"ש בבכורות עכ"ל. ועיין בתורת הבית הארוך בית חמישי שער שני שכתב בשם רמב"ן שפי' הא דאמימר משיכ' בכותי קונה אף במשיכה. ודרשינן לעמיתך אתה מחזיר אונאה וכו' וכמ"ד גזלו אסור. ולפי גירסא זאת איני מבין מ"ש סמ"ע ר"ס קצ"ד וז"ל. רמב"ם ס"ל דבין כותי מישראל וכולי קונה במשיכה או בדמים אבל רמב"ן ושאר גאונים סבירא לי' דכותי מישראל אינו קונה כ"א במשיכה. ואפשר שטעות יש ברשב"א וצ"ל רמב"ם]. כ' הרמב"ם בפ"ט מתרומות הל' י' ירא' לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אף על פי שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות. ואם מכר ישראל לכהן אף על פי שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך. כתב בצרור החיים קשה הא בפ"ו ממעילה מוכח דס"ל לרבינו דחז"ל הפקיעו קנין כסף לענין איסור מעילה ומש"ה קנה חפץ מישראל ולא משך לא מעל וכה"ג פסק בפ"ד מאיסורי מזבח. אם כן אמאי ישראל שנתן כסף לכהן אינה אוכלת בתרומה ותירץ בשם בני יעקב דשאני לענין מעילה דקיי"ל הנוטל פרוטה של הקדש לא מעל אא"כ נהנה הלכך הכא דאיתא בחזרה הרי לא נהנה בשעת נתינת המעות ואע"ג דהמפקיד מעות מותרין אצל שולחני מעל אע"ג דלא הוציא ולא נהנה היינו משום דהתם נהנה מן ההיתר תשמיש כדי שיתחייב באונסין משא"כ הכא שכוונתו לקנות ואין נהנה מן ההיתר תשמיש העומד לחזרה דבשלמא אי מעות קונות ושוב לא יוכל לחזו' בו המוכר הרי נהנה דסמכ' דעתו הנאת המקח אבל כשאינן קונות לא סמכ' דעתו ולא נהנה הלכך אע"ג דלא הפקיעו חז"ל קנין מעות לענין איסור מ"מ לא מעל כיון שלא נהנה עכ"ל. ע' מרכבת המשנה פ"ו ממעילה הל' י' ובפ"ט מתרומת ה"י. ועיין מרכבת פ"א הלכ' י"א מזכייה שכתב דיש סברא דכי היכי דהפקיעו חז"ל בישראל קנין מעות משום חשש נשרפו חטיך ה"נ הפקיעו אם ישראל קונ' מכותי קנין כסף שמא יאמר הכותי המוכר נשרפו חטיך משא"כ אם הכותי קנה מישראל שפיר אוקמא אדינא שישראל מקנ' לו אפי' בכסף כפי הדין תור'. ואם כן שפיר כתב רבינו בדקדוק קונ' במשיכ' ומקנ' במשיכ' או בדמים וא"צ למה שנדחק ה"ה דקונ' ומקנ' בין במשיכה בין בדמים. והא דכתב הרמב"ם בבכורות ישראל שנתן מעות לכותי וכולי חייב בבכורה וכו' דלענין קנין יש כח ביד חז"ל להפקיע מתורת הפקר ב"ד אבל אין כח בידם להפקיע איסור בכורה כיון דד"ת יצאה הבהמ' מרשות כותי. עוד כ' דמצינו למימר הא דאמרינן בבכורות דכותי בחדא היינו לר"ל דליכא ק"ו דכותי יקנה בכסף דישראל יוכיח אבל לר"י דישראל קונ' בכסף מטעם ק"ו גופו קנוי וכולי כמ"ש הרי"ף אם כן איכא נמי ק"ו בכותי ואתי לעמיתך להורות דכותי נמי בכסף וכולי ע"ש שהאריך. ובפ"ד מאיסורי מזבח כתב הרמב"ם בא עלי' ולא נתן לה ולאחר זמן נתן לה ה"ז אתנן בד"א בכותי' שאמר לה הבעלי לי בטלה זה שאינה צריכה משיכ' [כלומר דבכסף נמי קניא והביאה היא במקום כסף כ"כ כסף משנה] או בישראלית שהי' הטלה בחצרה ואמר לה אם לא אתן לך מעות ביום פלוני הרי הוא שלך אבל אם אמר הבעלי לי בטלה סתם ובא עלי' ולאחר זמן שלח לה טלה ה"ז מותר משום אתנן. בפ"ב משכירות כתב הרמב"ם כדרך שתקנו חכמים משיכ' בלקוחות כך תקנו משיכ' בשומרים. כתב ה"ה מימרא דר' אלעזר ב"מ דף צ"ט ותניא כותיה ופירוש שאם הי' משאיל חפץ לחברו כיון שמשך השואל אין המשאיל יכול לחזור בו וכן בנושא שכר. וכן שמתחייב השומר משעת משיכ' ולא קודם עכ"ל. וכ"כ רש"י בב"ק דף צ"ט תקנו משיכ' בשומרים שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך. ותוס' בב"מ דף צ"ט כתבו בד"ה כך תקנו משיכ' בשומרים לא להתחייב באונסין קאמר דהא שומר חנם בלא משיכ' חייב בפשיעה כדאמרינן לעיל דף פ"א דהנח לפני שומר חנם וה"ה ש"ש בגנבה ואבדה ואי אשואל קאמר מדאורייתא נמי לא קנה אלא במשיכ' וכולי אלא לענין חזרה קאמר דשוכר ושואל מיד שמשכו הבהמ' מרשות הבעלים אין הבעלים יכולין עוד לחזור עכ"ל. ובב"ק דף ע"ט כתבו תוס' וג' מחלוקות בדבר דלרב הונא לא תקנו משיכ' בשומר ולר' אלעזר תקנו (דאמרי' בב"מ דף צ"ט אמר ר"ה השואל קורדום מחברו בקע בו קנאו (עד שיכלו ימי שאילתו) לא בקע בו לא קנאו למאי אי לימא לאונסין מ"ש פרה דמשעת שאיל' אלא לחזרה בקע בו לא מצי הדר בי' משאיל לא בקע בו מצי משאיל הדר בי' ופליגי דר' אמי דאמר המשאיל קורדום של הקדש מעל (המשאיל) לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר לבקע בו לכתחל' ואי לא קנאו אמאי מעל ואמאי חברו מותר לבקע בו לכתחל' ניהדריה ולא לקנייה ולא למעול ופליגא (דר"ה) אדר"א דאמר כדרך שתקנו משיכ' בלקוחות כך תקנו משיכ' בשומרים) כדאמר התם ופליגי אדר"א ולר"א נמי מדאורייתא יכול לחזור אלא שחכמים תקנו דלא מצי הדר בי' ועוד קאמר התם ופליגא אדר' אמי וכולי משמע דסבר דקנה מדאורייתא דאי מדרבנן ומעל משום דמדרבנן אינו יכול לחזור כמו נתנה לבלן בפרק הזהב דף מ"ח אם כן הוי חומר' דאתי לידי קולא דחברו מותר לבקע בו לכתחל' עכ"ל. וע' ברמב"ם פ"ו הלכ' ד' ממעילה שפסק כרב אמי. ונרא' דלא סביר' לי' לרמב"ם סברת התוספות אלא כיון שקנה מדרבנן נמי מהני שימעול כיון שהוציא מרשות הקדש ע"י קנין דרבנן ואי קשיא הא הרמב"ם פסק בהל' לולב דלא לקני הושענא לינוקא ביומא קמא משום דקני מן התור' ולא מקני אלא מדרבנן נרא' דגבי מעילה כל שהוציא מרשות הקדש אפי' בקנין דרבנן מעל אבל הכא דהתור' אמרה ליקח לולב למצוה בעינן שיהא לקיחה מן התור' כן כתב מחנה אפרים בקנין משיכה סי' ב'. בפ"ו ממכירה הלכ' א' כתב מש"ל וז"ל. כתב המרדכי פרק מי שמת דאם הקנ' לו בקנין סודר קרקעות ומעות ומטלטלין בבת אחת די"א דכי היכי דלא קנה המעות לא קנה השאר וכו' ויש להסתפק אם הקנ' קרקעות ומטלטלין במעות כאחד מי אמרי' כיון דמטלטלין לא קנה מתקנת חכמים אף קרקע לא קנה או דלמא שאני הכא דדבר תור' מעות קונות ולא חשיב קני את וחמור ולכאור' הכי מסתברא. אך ראיתי למהרימ"ט בחדושיו לקדושין עלה דההיא דאמרינן בתך ופרתך בפרוט' מהו דהכריע מסוגיא זו דלא קיימא לן כסברת המרדכי נרא' דלא סבירא לי' לסברת המרדכי החילוק שכתבנו וצ"ע ועיין בית שמואל סי' ל"א סעיף קטן י"ז. (אם אמר בתך מקודשת ופרתך מכורה לי בשתי פרוטות הוי קדושין אע"ג דפרה לא נקנית במעות מ"מ לא דמי לאומר קני את וחמור דלא מהני משום דאוריי' מעות קונות). עכ"ל: