כסף נבחר חלק ב שכא

או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים אבל הקרקע אינו קונה אותה מישראל אלא בשטר ואין מקנה אותה לישראל אלא בשטר. כתב ה"ה כונת רבינו שבכותי קונה דמקנה בין במשיכה ובין בדמים. ודעת רבינו דכי אמרי' בכותי משיכה קונה אף במשיכה וכן מוכחת הסוגיא דאמרי' התם לדעת זו בהקדמת מעות סגי. ולא קיי"ל כסוגי' דבכורו' מה עמיתך בחדא וכו' וזה דעת המחבר שפסק בהלכות בכורות סי' פ"ד ישראל שנתן מעות לכותי וכו' אע"פ שלא משך חייב בבכורה וכותי שנתן מעות לישראל וכו' אע"פ שלא משך פטורה מבכורה. וכבר נחלקו עליו ואמרו דקיי"ל דכותי דוקא במשיכה ולא בכסף וכ"כ רמב"ן עכ"ל. וכתב לח"מ צ"ע דבפ"ז מהל' ע"ז כתב הלוקח גרוטאו' וכו' אם נתן מעות ולא משך יחזיר לכותי ואם משך ולא נתן מעות אע"פ שמשיכה בכותי קונה כמקח טעות הוא נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח וכו' כיון שהוא סובר דמשיכה או מעות קונה היכי קאמר אף על פי שמשיכה דמשמע דמעות אינו קונות מדלא קאמר אף על פי שמעות קונות אלא גבי משיכה עכ"ל עיין בלח"מ פ"ז מהל' ע"א. ובפ"ד מבכורות כתב הרמב"ם ישראל שנתן מעות לכותי וקנה לו בהן בהמה מכותי בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה וכן אם קנה הכותי מישראל בדיניהם ונתן מעות אף על פי שלא משך קנה ופטור' מן הבכורה. ובפ"ו ממעילה כתב נטל פרוט' של הקדש ונתנה לבלן אף על פי שלא רחץ מעל שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצ' וכן אם נתנה לאחד מבעלי האומניות מעל אף על פי שעדיין לא עשו מלאכתן קנה בה חפץ ולא משך אם מן הכותי מעל ואם מן ישראל לא מעל. ובפ"ט ממכירה כתב הגזבר שקנה להקדש או שמכר ידו על העליונ' כיצד נתן דמים של הקדש אף על פי שלא משך הפירות אם הוקרו קנה כדין תורה ואם הוזלו הפירות חוזר שהרי לא משך ולא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. כתב ה"ה מ"ש הוזלו חוזר בתוס' ורשב"א תמהו מזה שכבר נזכר בגמרא שהקונה חפץ מן ההקדש ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים מה שקנה קנוי והטעם אף על פי שהדיוט יכול לחזור מ"מ צריך לקבל מי שפרע ולפיכך הקדש אינו חוזר שאינו ראוי לקבל מי שפרע. וא"כ הקדש שנתן מעות על נכסי הדיוט למה חוזר שהרי יש בכיוצא בו מי שפרע אצל הדיוט ומה בין זו לאותה שהבאתי אע"פ שיש לחלק בין אבדת הקדש כשהוא נותן יותר ממה שהי' שוה קודם משיכה שהוא מאבד ממון ממש ובין כשהוקר ממה שהי' שוה קודם משיכה שאינו הפסד ממש בעין אלא העברת ריוח וכל זה איננו שוה עכ"ל. וכתב כ"מ ולי נרא' כיון דבהדיוט מעות קונות מדאורייתא למה לי דכתב בהקדש ונתן הכסף וקם לו אלא לו' לך דוקא קונה מן ההקדש הוי בכסף ולא מוכר להקדש והא דאמרי' בגמרא וכו' ה"פ פדה הקדש בק' ונתן דמים ולא הספיק למשוך עד שעמד במאתים אינו נותן אלא ק' משום כיון דמפורש בדאורייתא דקניית הקדש הוי בכסף ואפי' הוי הדיוט דתקנו בי' רבנן משיכה הוי מקב מי שפרע וכל כה"ג הקדש אינו יכול לחזור בו אבל כשגזבר נותן דמים ולא משך והוזל כיון דמדאורייתא כסף לא קנו אלו הוי הדיוט בכה"ג דלא היו קונים ממנו בכסף וכי מי שפרע בעי קבולי לפיכך יכול לחזור בו עכ"ל. ומש"ל הקשה עליו דהא מסוגיא דקדושין דף כ"ט משמע דמעות קונות ד"ת בין הדיוט בין הקדש וכו' ומה שהכריח מהא דקשיא ל"ל ונתן הכסף וכו' טוב' אשמעי' דלא קני בחליפין ובקרקעות בשטר ובחזק' עכ"ל. עוד כתב הרמב"ם מכר חפץ של הקדש ומשכו הלוקח ולא נתן דמים וזל החפץ קנה שלא יהא כח וכו' ואם הוקר החפץ חוזר בו שהרי לא לקח גזבר דמים והקדש אינו נקנה אלא בכסף שנא' ונתן הכסף וקם לו ואין הגזבר חייב לקבל מי שפרע. ועוד כתב שם נכסי יתומים הרי הן כהקדש וכו'. ועוד כתב בד' פרקים בשנה העמידו דבריהם על דין תורה בבשר מפני שהעם כולן צריכין לבשר ואלו הן ערב י"ט האחרון של חג וערב י"ט הראשון של פסח וערב העצרת וערב ר"ה כיצד הי' לטבח שור אפי' שוה מאה דינרין ולקח דינר אחד מן הלוקח כדי ליתן לו בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו כל דמי בשר אינו יכול לחזור בו אלא וכו' כופין אותו לשחוט וליתן בשר ללוקח לפיכך אם מת השור מת ללוקח. ובפ"ה כתב דמים שאין מקפידין עליהן הרי הן כשאר מטלטלין וקונין כיצד הרי שחפן מעות בלא משקל וכו' ואמר לו מכור לי פירות באלו ונתן לו את הדמים קנה ואין א' מהם יכול לחזור שזה דבר שאינו מצוי ולא הצריכו בו משיכה וכן ראובן שמכר מטלטלין בנ' זוז וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב בדמים ואחר שנתחייב וכו' הי' לו יין או בהמה וכו' וא"ל ראובן מכור אותו לי בנ' שיש לי בידך דמי מכר וא"ל הן קנה ראובן המטלטלין בכ"מ שהן ואע"פ שלא משך שגם זה דבר שאינו מצוי הוא. ובפ"ז כתב מי שנתן הדמים ולא משך הפירות וכו' כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעש' ישראל וחייב לקבל מי שפרע וכו' הנותן דמי מטלטלין או מקצת דמים וחזר בו הלוקח וא"ל המוכר בא ועול מעותיך הרי המעות אצלו כמו פקדון ואם נגנבו אינו חייב באחריותו אבל חזר בו המוכר הרי המעות ברשותו וחייב באחריותו ואע"פ שחזר בו ואמר ללוקח בא וטול את מעותיך עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אח"כ בא וטול את שלך. וכתב הראב"ד אני לא ידעתי מאין לו זה ההפרש בין שחזר בו הלוקח וכו' והגאון לא הפריש בזה וכו' ע"ש עוד. וטור ח"מ סי' קצ"ח כתב ד"ת מעות קונות וכתב הרי"ף ור' האי כיון שקיבל המוכר כדי להשלים מקחו הרי קבלם להוציא ולעשו' בהם צרכיו להתחייב באחריות והוי להו כהלואה גבי' אפי' אי אמר למרי זוזי שקיל זוזך אתנסו איחייב בהן שהרי צריך לקבל מי שפרע הלכך כ"ז שלא קבל מי שפרע ברשותו הם ויכול להוציאם הלכך חייב באחריות אפי' הם בעין ואצ"ל אם הוציאם. וכ"כ הרמב"ם ויראה מדברי הרי"ף שאם קבל עליו מי שפרע ואמר טול מעותיך אם נאנסו יפסיד הלוקח וכ"כ רמב"ן אפילו אי אפקינהו ויהיב לי' זוזי אחריני ויש מחלקים אי איתנהו הני זוזי אתנסו ללוקח ואי הוציאם אפי' ייחד אחרים וקבל מי שפרע נאנסו למוכר ורמ"ה כתב אפי' אם קבל מי שפרע חייב בכל האונסין כדין מלוה גמורה עד שיעשה השבה המועלת במלוה והכי מסתבר. וכ' הרמב"ם אם חזר בו הלוקח וכו' יראה שאין חילוק אלא כרמ"ה עכ"ל הטור. ודע שלדעת תוס' אחריות זה שהמוכר חייב אינו אלא כש"ש ולדעת הרי"ף לאונסין כ"כ ה"ה שם. וש"ע סי' קצ"ח פסק מעות קונות ולענין מעות מחלק בין אם חזר המוכר וכו' כרמב"ם. ועוד כתב בשם נ"י שכירות מטלטלין נקנה בכסף דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה כיון שהגוף שלו טרח ומציל. וכתב רמ"א בשם הגמ"ר פ' הזהב י"א אם היו המטלטלין במקום דליכא למיחש לדליקה נקנו במעות. וכן אם התנו בהדיא שהמעות יקנו קנה (ב"י). כתב הש"ך ולא נהירא וכן מצאתי בריטב"א קדושין שכ' כל מקום שאמרו חכמים שאין קונין מן הקנינים אע"פ שפי' המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה והרי הוא כאילו אמר שיקנה באמירה בעלמא ולא אמרו בגמרא אי פריש פריש אלא בכסף בקרקעות שדינן לקנות אלא במקום שכותבין את השטר לא סמכה דעתי' לפיכך אם פירש שיקנה בכסף וסמכה דעתו בהכי קנה כדינו וכו' עכ"ל ש"ך. ובסי' קצ"ט כתב רמ"א בשם מהרי"ל הנותן מעות על יין לקדוש בע"ש דקנה דכל כה"ג העמידו על דין תורה (כמו בד' פרקים). ומג"א א"ח סי' שס"ט מקשה הא עירובי חצרות נמי מצוה ופסקי' התם גבי