כסף נבחר חלק ב שיט

יסרב הלוקח ליתן לו מעות עכ"ל. ולקמן דף מ"ו ע"ב מסיק הש"ס דר"נ דאמר פירי לא עבדי חליפין סבר כר"י ד"ת מעות קונות מילתא דשכיחא גזרו במילתא דלא שכיחא לא גזרו [במכר דלא שכיח כגון החליף דמי שור בפרה דלא שכיח שיהיו שמין דמי מטלטלין במטלטלין לא עביד רבנן תקנת' במשיכ'] ור"ל סבר כרב ששת דפירי עבדי חליפין ע"ש בגמ':

[ג] ע"א דף ס"ב בא עליה ואח"כ נתן לה אתננ' מותר ורמינהו בא עליה ואח"כ נתן לה אפי' מכאן ועד ג' שנים אסור אר"נ בר יצחק אמר רב חסדא לא קשיא הא דאמר התבעלי לי בטלה זה וכו' וכי אמר בטלה זה מאי הוי הא מחסר משיכ' בזונה כותית דלא קני במשיכה ואבע"א בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצרה. כתבו תוס' ד"ה והא מחסר' משיכה אפי' לר"י דד"ת מעות קונו' הכא גבי אתנן לא קני כיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעו' קונו' ואוקמי' אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל ולא דמי לנתנ' לסיטון מעל שקניית הכסף מועיל דכיון דמעל מן התורה מי יפקיע מעיל' ממעות הקדש עכ"ל (עיין לחם משנ' פ"ג ממכירה מה שפי' בכוונת תוס'. וכתבתיו בכלל יש כח ביד חכמים אות י"ב):

[ד.] ע"א דף ע"א אמר אמימר משיכה בכותי קונ' (אע"ג דלא יהיב דמי לישראל משיך מיני' קניא וכן ישראל מכותי) תדע דהני פרסאי משדרי פרדשנא להדדי ולא הדרי רב אשי אמר לעולם אימא לך משיכ' בכותי אינה קונה והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא נקטו להו. כתבו תוס' דאפי' למ"ד אינו קונ' ה"מ כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודה דקנו במשיכ' או בהגבהה עכ"ל. ועוד כתבו לא לדחוי בעלמא קאמר רב אשי אלא לפי האמת כדמוכח בבכורות וכו' ואע"ג דרב אשי בתרא הוא לית הלכתא כוותי' וקי"ל כאמימר דס"ל כר"י דמעו' קונו' בישראל א"כ כותי במשיכה והמקנה בהמה לכותי כדי לפוטר' מבכורה צריך שימשכנ' הכותי ובכך סגי בלא כסף מיהו רש"י פי' דמשיכה אינה קונ' בכותי אלא כסף (עיין רש"י חולין דף ל"ט ע"ב כמו שכתבתי סוף אות ה') דאין הלכה כר"י אלא כר"ל משום דרבא ס"ל כוותי' וכו' והרוצה לחוש לדבריו ולדברי ר"ת צריך שיתן הכותי כסף וגם משיכה בסימטא או לרשות כותי ואם אין לו רשות מקנה לו ישראל חדר בביתו והכותי ינעול ויפתח ובהכי קני לי' רשות כדאמר בגיטין דף ט"ו ואח"כ ימשוך הכותי הבהמה לאותו חדר וכו' עכ"ל. וכן כ' הרא"ש בסוף בכורות להסתלק מן הספק צריך שיתן דמים וגם ימשוך. ושם דף י"ג כ' הרא"ש דלית הלכתא כר"ל וכן פסק בעל הלכות ורב האי דמשיכה בכותי קונה ע"ש. אמר רב אשי מנא אמינא לה מדאמר רב כי כייליתו חמרא לכותים שקלו זוזי מינייהו והדר כיילו להו וכו' דאי לא עבדיתו הכי כי קא הוי יי"נ ברשותיכו קא הוי וכי שקלתו דמי יי"נ קא שקלתו. ואי ס"ד משיכה בכותי קונ' מדמשכי' כותי קניי' יי"נ לא הוי עד דנגע בי'. אי דקא כייל ורמי למנא דישראל ה"נ לא צריכא דכייל ורמי למנא דכותי וכו'. כתבו תוס' וא"ת הכא מוקי אליבא דרב דמשיכ' קונה בכותי ובב"מ מייתי התם נתנה לבלן ואמר רב דוקא בלן אבל ספר בעי משיכה אלמא קסבר משיכה קונה בישראל א"כ אינ' קונה בכותי. וי"ל דההיא דבלן מיירי בלן כותי וכו' וה"נ צריך לאוקמי לר"י כדפירשו תוס' שם עכ"ל. ועוד כתבו תוס' קשה לר"ת כיון דמשיכה קונה א"כ מעות אינן קונות ומה היה מועיל מעות שהיו נותנין מתחלה מ"מ הוי יי"נ ברשות ישראל מיד שנגע בו והמעות שביד ישראל נעשו למפרע דמי יי"נ ואין לומר שהכותים נתנו להם המעות במתנה וכו' אי נמי י"ל דסבר האי דדחי דקנה משיכה או מעות בכותי ודריש הכי לעמיתך במשיכ' הא לכותי או בהא או בהא ול"ל הא דבכורו' מדישראל בחדא כותי נמי בחדא עכ"ל (ולפי תירוץ זה לא קשה דרב אדרב לעיל). מתיבי הלוקח גרוטאו' מן הכותים ומצא בהן ע"א אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך לים המלח ואי ס"ד משיכה בכותי קונה אמאי יחזור אמר אביי משום דמחזי כי מקח טעות. אמר רבא רישא מקח טעות סיפא לאו מקח טעות אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות ורישא דלא יהיב זוזי לא מתחזי כע"א ביד ישראל סיפא דיהיב זוזי מתחזי כע"א ביד ישראל (ואי קשיא אביי ורבא היכא מתרצים אתקפתא דאמימר הא אינהו הוי קשישא מיני' טובא לא תקשי דהא בבכורו' תרצינהו אביי ורבא אליבי' דר' יוחנן דאליבי' קאמר אמימר לשמעתי' וקבעוה בעלי תלמוד כאן אמילתא דאמימר) כתבו תוס' וא"ת ואלא מאי מעו' קונו' אימא סיפא אם משנתן משך למה לי' משך כיון דמעו' קונו' וכו' וי"ל דבין מקשה הכא ובין מקשה התם בבכורו' בעי למימר דבעי' בכותי תרתי משיכה וכסף. וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחודא קנה בלא מעות וכו' וא"ת ומ"ט דמקש' דבעינן תרתי וי"ל משום דדריש לעמיתך בחדא ולכותי עד דאיכא תרתי עכ"ל. א"ל רבינא לרב אשי ת"ש דאמר ר"ח בר' אבא אמר ר' יוחנן בן נח נהרג על פחו' מש"פ ולא ניתן להשבון ואי אמרת משיכה בכותי אינה קונה אמאי נהרג [הא לא קניי' להך גזלה וכל היכא דאיתא של ישראל הוא]. כתבו תוס' ק' דהא ישראל נמי לא קנה הגזלה להיות שלו ואפ"ה קנה להתחייב באונסין החיוב דשייך בי' ה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב מיתה והיינו החיוב דשייך בי'. וי"ל דודאי אי גזל שוה פרוט' דהוי ממונא לגבי ישראל וחסרו אית לן למימר כדפרישי' אבל פחות מש"פ שלא חיסר הישראל דלאו ממונא הוא וגם ממון הכותי לא נתרב' שהרי לא קנאו מש"ה פריך אמאי נהרג עכ"ל). משום דצעריה לישראל ומאי לא ניתן להשבון דאינו בתור' השבון (דלא שייך בהשבון אינו בתור' שום גזלה דכותי דכל היכא דאיתא דמרי' היא. וה"ה לשוה פרוטה והאי דנקט פחו' לאשמעי' דנהרג עליה). כתבו תוס' תימה הרי ישראל נמי לא קנה הגזלה ואפ"ה איתא בתורת השבון שנא' והשיב את הגזל' ולי נראה כיון דחזינן דגזל ולא נתייאשו הבעלים אף הבעלים אין יכולין להקדישו משום שאינו ברשותו ובפקדון קי"ל דיכול להקדיש דכל היכא דאיתא ברשותי' דמרי' איתא א"כ ע"כ צ"ל דאהני האי משיכה דגזלן להוציאו מרשות הנגזל לענין זה דמקרי אינו ברשותו וגבי ישראל הוא דגלי קרא דכתיב והשיב ואתי להורו' להוציא מרשו' בעלים מהני משיכתו אבל בכותי לא גלי ולכך גבי כותי אי משיכתו אינו עושה כלום א"כ הוא לגמרי ברשות ישראל כבתחלה והוי לי' כקרקע שאינ' נגזלת דיכול להקדיש' כדאיתא בב"מ דף ז' גבי מסות'] ונרא' דה"פ מאחר שאין חיוב בה רק משום צערי' דישראל אמאי הוצרך לו' ולא ניתן להשבון פשיטא דליכא למ"ד שתהא השבה שייכי בי' וא"ת למאי דפרישי' לעיל דמשיכה בכותי קונה לכ"ע היכא דליכא זוזי כגון במציאה ומתנ' מאי ראי' מייתי מגזל למו"מ וי"ל דס"ל דאי אין קונה בכותי במקח אף בגזל נמי לא תקנה דלא דמי למציאה דבהיתרא אתי לידי' אבל גזל דבאיסורא אתי לידי' אי לא מהני במקח לא מהני אף בגזל עכ"ל. ופריך הש"ס אי הכי אימא סיפא בא חברו ונטל' הימנו נהרג עליה בשלמא רישא משום דצערי' לישראל אלא סיפא מאי עביד אלא ש"מ משיכה בכותי קונה ש"מ (הלכך קניא קמא והדר קניא האי ונהרג על שגזל ולא ניתן להשבון דרישא דוקא פחות מש"פ. דלישראל אחיל ולא מחייב כותי לאהדור') כתבו תוס' בבכורות דף י"ג דרב אשי הדר לגבי דאמימר דהא רבינא מקשה לי' מר' יוחנן דאמר בן נח נהרג וכו' ולא קאמר לי' רב אשי ר"י לטעמי' דאמר מעות קונות ואנא כר"ל ס"ל ש"מ דרב אשי גופא כשהי' או' מתחלה משיכ' בכותי אינה קונ' לאו משום דס"ל כר"ל דלעולם כר"י ס"ל לפיכך כי הקשה לו מבן נח לא רצה להקשות מההיא