כסף נבחר חלק ב שיח

בין ר"ש לרבנן (כלומר במאי קמפלגי ומאי טעם נותנין לדבריהם) איכא בינייהו דרב חסדא דאמר כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו בלקוחות (לחזור בו בשביל אותה תקנה עצמה דנשרפו וכו' דכ"ש כי מוקמת לחזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשו המוכר ומציל שאם יראה הלוקח דליקה באה יאמר חוזרני בו) ר"ש ל"ל דרב חסדא ורבנן אית להו דר"ח. כתבו תוס' מה שפירש בקונטרס מוכר מציל משום דיכול לחזור בו אם יוקירו וא"ת וכי תקנו משיכה בשביל אנשים שאינם מהוגנים שיחזור בו ויקבל מי שפרע. וי"ל דודאי לא תקנו אלא משום אינם מהוגנין שיניחו פירות חבריהם לשרוף. ור"ח מפרש דאם נשרפו יכול הלוקח לחזור אפי' לר"ש כדמוכח לקמן דף מ"ט ואפי' מי שפרע ליכא כיון דאיכא הפסד לגמרי ולכך טרח המוכר ומציל שלא יחזור בו הלוקח ולא יעמוד אפי' במי שפרע. ואפי' משום יוקרא וזולא יכול לחזור אף לוקח לר"ש כדמוכח לקמן דף ע"ד דקאמר כי קאמר ר"ש בחד תרעא בתרי תרעא מי אמר דשם יודה דאף לוקח יכול לחזור. דאלת"ה מי שפרע בלוקח לית לי' והא דקאמר הכא דר"ש ל"ל דר"ח היינו היכא דלא הוזל ולא הוקר עכ"ל עיין לקמן דף ע"ד ע"ב. ומסיק הש"ס אפי' לר"ל כיון דאיכא דברי' ומעות קאי במי שפרע. כתב באספ"ז בשם מהר"ף דרבנן ור"ש פליגי בהא ר"ש סובר כיון דמעות קונות א"כ בדין שהמכר נגמר לגמרי והלוקח קונה פירות והמוכר קונה מעות. אבל תקנו חכמים שיכול המוכר לחזור כדי שעי"כ יטרח ויציל וא"כ הוי הפירות ברשותי' דמוכר לגמרי ואם נאנסו נאנסו לו ואם הוקרו הוקרו לו אבל לענין קניית המעות שביד המוכר לא הוצרכו לתקן וא"כ כשהלוקח תובע מעותיו ורוצה לחזור בו ודאי לא יכול לחזור דהמכר נגמר לגמרי לגבי דבר זה. ורבנן סברי כדר"ח וכו' ולא יהא המוכר קונה המעות אע"ג דלגבי קניית מעות לא הוצרכו לתקן כלל מ"מ השוו מדותיהם כשם שלוקח לא יקנה פירות כך מוכר לא יקנה מעות לחזק התקנ' דכ"ש כשיראה שהלוקח יכול לחזור בו יציל עכ"ל. אמר רבא קרא ומתנית' מסייע לר"ל דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון וכו' תשומת יד ואמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי להלואתו (דהוי דומיא דפקדון דאלו כפר בהלוא' גרידא לא מחייב קרבן שבוע' הואיל ונתנה להוצא') עשק כגון שייחד כלי לעשקו וכי אהדרי' קרא להשבון אחר שהודה כתיב והשיב את הגזלה או את העושק או את הפקדון. ואלו תשומת יד לא אהדרי' מ"ט לאו משום דמחוסר משיכה (ולא קנה אותו כלי) וכו' מתניתא דתניא נתנה לבלן (לפרוטה של הקדש בשוגג) מעל. (ואע"פ שלא רחץ) ואמר רב דוקא בלן הוא דלא מחסרא משיכה (משום דשכירות נגמרה בנתינת המעות ואין יכול לחזור בו שאין כאן למשוך) אבל מידי אחריתי דמחסר' משיכה לא מעל עד דמשך. כתבו תוס' וא"ת ומנ"ל דוקא בלן. ויש לו' מדקאמר בסיפא משום שא"ל הכנס ורחוץ שהרי מרחץ פתוחה לפניך. וא"ת וכי אתותב ר"י ממתני' (דהוא משנה במעיל' דף כ') וי"ל דר"י מוקי בבלן כותי אבל ספר כותי בעי משיכה. ור"ל ורבא ס"ל דמיירי בבלן ישראל דומיא דרישא דאיירי בנתנו לחברו ישראל דבכותי לא שייך מעילה עכ"ל. והתניא נתנה לספר מעל והא קא בעי לממשך תספורת. הב"ע בספר כותי דלאו בר משיכה. תניא נמי הכי נתנה לספר לא מעל עד דמשך קשיין אהדדי ש"מ כאן בספר כותי כאן בספר ישראל ש"מ. וכן אמר רב נחמן ד"ת מעות קונות ובדקה לוי במתנית' נתנה לסיטון מעל (אע"ג דלא משך כל הפירות שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת) אלא קשיא לר"ל א"ל ר"ל הא מני ר"ש היא. כתבו תוס' ר"ת פסק כר' יוחנן אע"ג דקאמר רבא קרא ומתנית' מסייע לר"ל היינו לכאור' אבל אפשר לשנוי' כר"י וגם ר"נ ס"ל כר"י וגם רב הונא אמרי' לעיל דף מ"ז דאמר מכור לי באלו קנה סבר נמי כר"י כדאמר לעיל וגם רב חסדא דאמר כדרך שתקנו וכו' סבר כר"י דלר"ל דאוריי' הוא ולא תקנה והא דאמר קדושין דף י"ד אשכחן כותי דכל קנינו בכסף משמע דהוי כר"ל מפר"ת דה"פ דכל קנינו בעבד עברי בכסף ולא בשטר והא דאמר בע"א דף ע"ב בזונה כותית עסקינן דלא מחסרא משיכה היינו כר"ל דלר"י מתרץ תירוצים אחרים אבל קשה דהתם אמר מרימר משיכה בכותי קונה ורב אשי אמר משיכה בכותי אינה קונ' אלמא רב אשי דגדול ממנו בחכמה ובמנין סבר כר"ל וכן סבר רב אשי בבכורות דף י"ב וה"ר חיים מפרש דלא קשה לא מקדושין ולא מע"א דאפשר דלר"י מעות קונות בכותי כמו בישראל וכן יסבור רב אשי ולא ידרשו כמאן דדריש בבכורות לעמיתך בכסף ולכותי במשיכה אלא ידרשו לעמיתך אתה מחזיר אונאה ולא לכותי דאיכ' נמי מאן דדריש התם הכי ויסבור דגזל כותי אסור דפלוגתא דתנאי איכא לקמן דף קי"א ובבא קמא דף קי"ג איתא נמי דסבר גזל כותי אסור דאי סבר מותר לא צריך קרא למשרי אונאתו ולפ"ז לא תקשה נמי דרב חסדא אדר"ח דהכא אית ליה כר"י ובע"א משני בזונה כותית והיינו כר"ל אך קשה א"כ תקשי לה מתני' דבלן דליכא לאוקמי בבלן כותי ועוד דבב"ב דף קי"ג משמע קצת דרב אשי ס"ל גזל כותי מותר וכו'. וי"ל דרב אשי הדר ביה כדהוכיח לו רבינא כדבעי מיני' דמשיכה בכותי קונ' כדמסיק ומסתמא מההיא דבכורות נמי הדר בי' ובע"א לא גרסי' ר"ח עכ"ל. כ' הרא"ש בשם הרי"ף גבי גזרה שמא יאמרו נשרפו וכו' כ' שמיעי מהא דכל כמה דלא משכי' לוקח לזביני' אי אתניס למוכר אתנס' אפי' בלא חזרה ואית ללוקח למימר תן לי מעותי או מקחי ואם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין הלוקח יכול לחזור ואתנסי לי' ואע"ג דעלייתו לא קנתה כיון שהוא מושכרת למוכר דמ"ט תקנו רבנן שמא יאמר נשרפו הכא ברשות דלוקח נינהו ואי נפלה דליקה באונס איהו טרח ומציל אע"ג דה"מ לר"ש נינהו מדר"ש נשמע לרבנן עכ"ל הרי"ף וכ' הרא"ש וה"ה נמי אם עלייתו של מוכר מושכרת ללוקח כיון שהוא דר בעליית המוכר ותפול דליקה בבית המוכר טרח הלוקח להציל פירותיו שבבית המוכר וכו' והלכתא כר' יוחנן ורז"ה פליג ארי"ף אמ"ש דאתניס למוכר וכו' ע"ש. כ' הג"א והיכא דאין לו מה למשוך מודה ר"ל דמעות קונות ומדר"ל נשמע לר"י דס"ל משיכה בכותי קונ' לפיכך נרא' ישראל שיש לו בהמה מבכרת יקבל מעות מכותי ולמכור לו העובר אע"ג דלא משך הכותי הואיל ואין יכול למשוך העובר מעות קונות ומשיכת האם אינה מועלת לעובר אלא בכפות' ומטעם חצר אע"ג דאי כפתה הוי קנה לעובר אפ"ה הואיל וגוף העובר אין יכול למשוך אלא ע"י משיכה דבהמה מעות קונות דהא גבי בלן נמי הוי יכול לקיים השכירות ע"י חליפין דשכירות קרקע נקנה בחליפין אפ"ה הואיל ואינו יכול למשוך גוף המרחץ מעות קונות וה"ה הכא מא"ז. עכ"ל. כתב באספ"ז דבמתנת מטלטלין דליכא מעות אף ר"י מודה דקונ' במשיכה כן תירצו בתוס' ורמב"ן אומר אף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות עכ"ל. עוד כ' בשם הריטב"א ר"ל אמר משיכה מן התורה וא"ת מאי נ"מ אי מהתור' או מהתקנה ורש"י פי' דנ"מ לענין קדושין ואינו מחוור דכיון דמדרבנן אין קונות הפקר ב"ד הפקר ואף לר"י אינ' מקודשת למ"ד דלית לי' רשות להוציאן ונרא' דנ"מ לענין מילתא דלא שכיחא. אי נמי לענין מעיל' כדלקמן עכ"ל. [ב.] ב"מ דף מ"ו גבי מטבע נעש' חליפין כתבו תוס' ואע"ג דמעות אינן קונות ה"מ סתמא אבל אי מפרש בתורת חליפין קנו וא"ת הלא יאמר נשרפו חטיך י"ל דלא שכיח שיקנ' המעות דרך חליפין ולא גזור רבנן ובקנין סודר דשכיחי ליכא למיחש וכו' דמכיון שלא קיבל המוכר מעות טרח ומציל פן