כסף נבחר חלק ב שיז

ג' אינו יכול למחול. כ' הש"ך נראה ברור דחוב שבשטר אינו נקנה במעמד ג' כלל אפי' גוף החוב וגרע ממלוה ע"פ וטעמ' בשלמא חוב בע"פ דנסתלק הלוה מן המלוה לגמרי נקנה במעמד ג' דעשאו חכמים כאלו פרע הלוה למלוה ונתן המלוה המעות ללוה ושוב חזר ונתן הזוכה המעות ללוה דה"ל לוה בע"ד דזוכה ושוב אין לו עסק עם המלוה הראשון ויכול לטעון לזוכה פרעתיך וכה"ג מה שאין כן בהלואה שבשטר שכל זמן שהשטר הוא ביד המלוה ובאי כוחו לא נפטר הלוה מן המלוה הראשון לענין פרעתי ואף אם יתן המלוה לזוכה השטר בכתיבה ומסיר' וכו' דמ"מ אי תימא כיון דשלשתן עומדין יחד הוי לי' כאלו פרע לוה למלוה וכו' אם כן אבטל ליה שטרא לגמרי אלא ודאי לא אבטל ליה שטרא והוי ליה כאלו לא פרע עדיין למלוה ומשועבד עדיין למלוה הראשון והזוכה צריך לבא בשטרו מכח המלוה וכו' אמנם מבואר מתוס' ורא"ש ורמב"ן ורשב"א דאין חילוק בין שטר למלוה ע"פ דלתוס' ורא"ש בכל ענין במעמד ג' אין יכול למחול ולרמב"ן וסייעתו בכל ענין יכול למחול וכל כמה דלא מחל נקני השטר במעמד ג' ואין נראה לפענ"ד דברור כמ"ש והלואה בע"פ א"י למחול ודין מעמד ג' לא שייך בשטר כלל אפי' להקנות גוף החוב אך מסתפינא בזה שכבר הורו הגדולים הקדמונים. אכן בזה שגוף השטר ושעבודו אינו נקנה במעמד ג' נראה לי להלכה למעשה כי יש ליישב גם דברי פוסקים הנ"ל לזה כמ"ש למעלה (דהיינו דמעמד ג' לא מהני אף לדעתן רק להיות מלוה ע"פ ולא להיות מלוה בשטר) ונ"ל עיקר בזה כי המוכר ש"ח במעמד ג' ובכתיבה ומסירה באותו מעמד ג' וחזר ומחלו מחול והשטר בטל. רק החוב נשאר מלוה ע"פ שחייב הלוה ללוקח ודלא כטור ומחבר עכ"ל הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק צ"ז:

(כלל קח) מעות קונות או משיכה [א.] בב"מ דף מ"ד מתני' כל המטלטלין קונין זה את זה וכו' משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזו' בו אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו ר' שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה. גמ'] דף מ"ז ע"ב אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה סוף סוף מאן דשדי דליקה בעי שלומי אלא גזרה שמא תפול דליקה באונס אי מוקמת ליה ברשותיה מסר נפשי' טרח ומציל ואי לא לא מסר נפשי' וכו'. כתבו תוס' הקשה ריב"ן אמאי הפקיעו קנין מעות שהוא מדאורייתא ליתקנו שיצטרך שניהם מעות ומשיכה ותירץ אי משיכה לבדה לא תקנה יאמר לוקח למוכר נשרפו חטייך בעלייה עכ"ל ובעירובין דף פ"א תירץ ר"י משום תקנת השוק עשו כן שלא להצריך תרתי וריב"ן תירץ וכו' וא"ת א"כ כשנתן הלוקח מעות ולא משך יאמר המוכר נשרפו מעותיך ואי לאו תירוץ ריב"ן היינו יכולין לומר דלא חיישי' לזה משום דלא שכיח שיאחר המשיכה לאחר נתינת המעות כיון דאין מעות קונות וכו' וי"ל דמעות נוח לשמרן ואין טורח בהצלתן כמו פירות ועוד אור"י דגבי מעות ל"ש לומר נשרפו מעותיך דאפילו הוי עלייהו ש"ח דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע וא"ת והיכא חיישי' שמא יאמר נשרפו חטיך הא הוי עלייהו שומר שכר ואם לא יציל ישלם דכי היכי דגבי זוזי הוי מוכר עלייהו ש"ש כדמשמע בב"מ דף מ"ט וכו' ואור"י דגבי זוזי נמי לא הוי ש"ש והתם הכי פירושו וכו'. ועוד י"ל דאע"ג דגבי זוזי הוי ש"ש היינו משום דשרי להוציאם אע"ג דמפקיד מעות אצל חברו לא ישתמש בהן מ"מ מוכר ישתמש בהן כיון דדבר תורה מעות קונות אלים כחו ויכול להוציאם אע"ג דתקון רבנן דלא קני אלא במשיכה עכ"ל תוס' בעירובין. ובב"מ דף מ"ג איתא הכי המפקיד מעות אצל שולתני ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריות אמר ר"ה ואפי' נאנסו ורב נחמן אמר נאנסו לא איתבי' ר"נ לר"ה המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר (שהרי לא ברשותו הוציאן ואינו שלוחו) ואם מותרין ישתמש לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפי' נאנסו מאי איריא הוציא אפי' לא הוציא נמי וכו'. כתבו תוס' כיון דהיתר תשמיש מחייב באונסין וא"ת הא דתנן לקמן דף מ"ו נתן לו מעות ולא משך הפירות יכול לחזור לר"ה דאית לי' היתר תשמיש מחייב באונסין וכן לרב יוסף בב"מ דף כ"ט המוכר אסור להשתמש במעות שקבל שאם הי' מותר להשתמש תקשה להו הך ברייתא נתנה לבלן מעל דוקא בלן דלא מיחסרא משיכה אבל ספר לא מעל עד דמשיך ולדידהו ספר נמי למעול כיון דמותר להשתמש בהן וכמו שאסור להשתמש בהן לר"ה ולרבי יוסף ה"נ לר"ל ור"י דבהא ל"פ ולא הוי מוכר על אותן המעות כ"א ש"ח וא"כ לר"י מה הועילו במה שתקנו דאין מעות קונות השתא דלא קנו יאמר נשרפו מעותיך וי"ל דכספים אין להם שמירה וכו' ועי"ל לר' יוחנן ור"ה דד"ת מעות קונות יכול להשתמש במעות אבל לר"ל ודאי דאסור להשתמש במעות ולכך נתנה לספר לא מעל עד שימשוך ולר"י ור"ה בספר כותי דמעות בכותי אין קונות עכ"ל. ועוד כתבו תוס' בעירובין שם על הא דתנן בד' פרקים משחיטין את הטבח בע"כ וכו' ואמר ר' יוחנן בד' פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תור' דמעות קונות פי' רש"י דכתיב בפודה ההקדש ונתן הכסף וקם לו ק"ו בלוקח מן ההדיוט. כתבו תוס' פי' בקונטרס וכו' ור"ל דאמר משיכה מפורשת קסבר מהקדש לא ילפינן דכסף קני ליה משום דלא שייכא בי' משיכה דכל היכא דאית' ביה גזא דרחמנא איתא (זה אינו ברש"י שלפנינו) ואין נראה טעם זה נכון דמ"מ נילף מהקדש שיקנה גם הכסף בהדיוט ואור"י משום דתרתי לא מצי למקני בהדיוט דבבכורות דף י"ג דרש ר"י או קנה מיד עמיתך הא לכותי במשיכה ואם הי' קונה משיכה וכסף לר"ל א"כ לכותי במה יקנה וכ"ת הא לכותי בכסף דקאי אמיד עמיתך דדריש אמשיכה מ"מ מדכותי בחד דוקא ישראל נמי בחד וכו' ועוד מפרש ר"י דהיינו טעמא דמעות קונות דבר תורה דסתם קנין בקרא בכסף מיירי כדאשכחן בכמה דוכתי קנין בכסף אוכל בכסף תשבירנו שדות בכסף יקנו. ואע"ג דכתיב ספר המקנה דנפקא מהתם קנין שטר מ"מ סתם קנין דבכל דוכתי הוי בכסף עכ"ל. ורי"ף ור"ח פירשו הא דאמר ר"י מעות קונות מטעם ק"ו גופו קונה ממונו לא כ"ש ע"ש. ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה מ"ט דר"ל דאמר קרא וכי תמכרו וכו' או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד. ור"י אמר מיד למעוטי קרקע דלית בו אונאה. ור"ל א"כ לכתוב וכי תמכרו מיד עמיתך וכו' או קנה ל"ל ש"מ למשיכה. ור"י מבעי' ליה להא אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין ת"ל או קנה ור"ל תרתי גמר מיני' (אונאת מוכר מאו קנה ומשיכה מדסמך מיד ללשון קנין ולא סמכינן לממכר). תנן רש"א כל שהכסף בידו וכו' מוכר הוא דמצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר בי' אא"ב מעות קונות מש"ה לוקח לא מצי הדר בי' (ואתא ר"ש למימר דיינו אם אמרינן חזרה במוכר דמכי מוקמת ברשותיה לחזור בו אם הוקרו מסר נפשי' לאצולינהו מימר אמר עדיין שכרי תלוי בהם שאם יתייקרו אחזור בו ולוקח לא מצי הדר דמעות קונות) אא"א מעות אינן קונות לוקח נמי ניהדר בי'. אמר לך ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא (דר"ש ס"ל משיכה תקנתא דרבנן) כי קאמינא אליבי' דרבנן (דאמרי לוקח נמי מצי הדר משום דמעות אינן קונות כלל) בשלמא לר"ל היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן (דרבנן סברי משיכה דאורייתא ור"ש סבר דרבנן) אלא לר"י מאי איכא