כסף נבחר חלק ב שטז

מידי לא מחייב אע"פ שהמחהו אצלו [דהא הכא לדעת רי"ף שניהם יכולין לחזור שולחני ושכיר] אם לא אמר בפי' פטור אותו ואתחייב אני לך חנוני ושולחני אפי' רבה מודה דלא מצי הדרי בהו כיון דאומנותן הוא ומתהני דלסמכי אינשי אדבורייהו גמרי ומשעבדי נפשייהו וכו' ומיהו אע"ג דשולחני משתעבד לי' לשכיר ס"ל לרבה דכיון דשכיר לא פטרי' לבע"ה בהדי' חוזר עליו. ואפי' בדאית לי' גבי שולחני לההוא מידי שהמחהו בו הכי הוי דינא דאע"ג דקני לי' במעמד ג' היינו לענין שאין הנמחה יכול לחזור בו אבל המקבל יכול לחזור בו אצל הלוה כל שלא פטרו בפירוש וכן דעת ר"ת. ועוד כתב הגאון בתשו' דאע"ג דדינא הוא דמלוה מצי הדר ביה על הלוה אם נתרשל מלוה ולא תבע לאותו שהמחהו אצלו עד שאירע לו עניות לוה פטור דהוי לי' כמי שהראה לו מקום שיש בו מעות צרורות מונחות ואמר לו טול משם וקבל עליו ופשע ולא נטל עד שאירע בהם מאורע דודאי פטור. ירושלמי ראובן הי' חייב לשמעון סמכי' גבי לוי אפרסן לוי (פי' העני) לית ראובן חייב הדא דאת אמר בשלא עשו ערמה אבל עשו ערמה חייב עכ"ל הרי"ף וכ' נ"י עשו ערמה כלו' שהמחהו אצלו בחזקת שהוא עשיר ונמצ' שהוא עני באותו שעה חייב וכו' ולפי דברי הגאון ור"ת שכתבנו כי פטרינן לי' בשלא עשו ערמה דוקא כגון שפטרו בפירוש ואפ"ה אם עשו ערמה חייב עכ"ל ואיני מבין דבריו דהא אם פטרו בפירוש בלאו הכי אינו חוזר על הלוה כדלעיל]. מדברי רי"ף דהכא מדכתב האי ירושלמי סתם משמע דאם לא פטרי' בפירוש נמי אינו יכול לתבוע את הלוה. וכ"כ הר"ן בגיטין שרי"ף סבר אפי' לא פטרי' וכו'. וכ"כ טור ח"מ בסי' קכ"ו. ובעל העיטור סבר דצריך שיפטור אותו:

[פסק] [ג] כתב הרמב"ם פ"ו ממכירה היו עומדין שלשתן ואמר לו מנה שיש לי בידך בין פקדון בין מלוה תנהו לזה קנה ואין אחד משלשתן יכול לחזור בו. ודבר זה אמרו חכמים שהוא הלכה שאין לה טעם לפיכך אין למדין ממנה לדין אחר. כ' ה"ה פי' דאין א' מג' כגון ראובן שחייב ללוי מנה ושמעון חייב לראובן והמחה ראובן את לוי אצל שמעון אין א' יכול לחזור וכו' עכ"ל. הי' ראובן חייב לשמעון מאה זוז ואמר ללוי תן לשמעון ק' זוז אלו שאני חייב לו עד שאתן לך או שאעשה עמך חשבון וא"ל הן וקבל שמעון כ"א משלשתן יכול לחזור ואפי' פרע לוי לשמעון מקצת חובו. לפיכך אם לא פרע לוי לשמעון חוזר שמעון ותובע את ראובן בשאר חובו. כתב כ"מ בענין אם יכול למחול נחלקו הפוסקים גם נחלקו בענין הממחה חברו אצל אחר במעמד ג' אם נפטר ממי שהי' חייב לו. ואם צריך שיפטרנו בפי'. ולפי דעתי שני מחלוקות אלו תלוים זה בזה שמי שסובר שאם לא פטרו בפי' אינו פטור כיון שעדיין יש לו תפיסת יד בזה החוב א"כ יכול למחול. ומי שסובר אע"פ שלא פטרו בפירוש פטור אין יכול למחול. ודעת רבינו שאינו יכול למחול ממ"ש פ"ה מאישות שאם קידש אשה בחוב שיש לו ביד אחרים במעמד ג' דמקודשת כמ"ש שם ה"ה. גם הר"ן בהאיש מקדש כתב שזה דעת רבינו וא"כ ממילא ס"ל שאע"פ שלא פטרו פטור וכן דעת הרי"ף ואע"פ שהרא"ש וטור סוברים שאם לא פטרו בפי' לא נפטר ממנו ועכ"ז סובר שאינו יכול למחול. מ"מ מ"ש דהא בהא תליא טעמא דמסתבר הוא. ורבינו הביא פט"ז ממלוה כל דיני ממחה את חבירו דבר ברור שרי"ף ורמב"ם ס"ל דאפי' לא פטרו בפירוש הוא פטור עכ"ל. ומש"ל כתב הלא הראב"ד ס"ל דנפטר הלוה בסתם ואיהו סובר דיכול למחול וצ"ע. ובפ' ט"ז ממלוה כתב הרמב"ם ראובן שהי' חייב וכו' והיו שלשתן עומדין וקבל לוי ונמצא ראובן עני וכו' הרי לוי חוזר וכו' שזה הטעהו אם ידע לוי שהוא עני או שהי' עשיר באותו שעה והעני אינו יכול לחזור שהרי קבל. ואם טען לוי שהי' ראובן עני והטעהו ושמעון אומר עשיר הי' יראה לי שעל שמעון להביא ראי' ואח"כ יפטור מחוב לוי. ובש"ע סי' קכ"ו הביא המחבר בראשונה דעת הרי"ף שא"צ שיפטרנו בפירוש. ודעת העיטור בשם יש מי שאומר. ורמ"א כ' נ"ל להורות כסברא אחרונה. ולענין בע"כ פסק ש"ע כריב"א והש"ך מסיק שלא מהני בע"כ. ועוד פסק דאינו יכול למחול:

[ד.] עוד כתב ש"ע אמר ראובן לשמעון סתם במעמד ג' תן מנה ללוי ולא אמר מנה שיש לי בידך ושמעון מודה שיש לראובן מנה בידו וכו' מסתמא על מנה שיש לו אמר וקנה (רמב"ן) וי"א לא קנה (רמ"ה ורא"ש). ועוד כתב ראובן וכו' שטר חוב שיש לי בידך תנהו ללוי במ"ג כל שלא חזר בו ראובן חייב שמעון ליתן ללוי אבל אם חזר לא ועיין סי' ס"ו סעי' י"ט. ועוד כ' רמ"א בשם תה"ד דאפטרופוס של יתומים נמי הוי כשליח יתומים ולא יוכל להקנות מעות יתומים במע"ג. וכתב ש"ע מעמד ג' ליתא מפי כתב אלא במ"ג ממש (ריב"ש רכ"ב). [ה.] כתב הטור אפי' לדברי הרא"ש דשליח המקבל מהני במעמד שלשתן אם לא עשאו המקבל שליח אלא שאמר ראובן לשמעון בפני לוי מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה יכול לחזור בו שהרי לוי אינו יכול לזכות בו ליהוד' עד שיבא המנה לידו ונמצא שלא זכה יהודה בכלום עכ"ל. וע' ריטב"א קדושין דף כ"ו נראה דפליג אזה דכתב הא דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' גבי ההוא דתקע לי' לחבריה וכו' א"ל כיון דפלגא דזוזא לא בעינא ליה ליתביה לעניים. והדר אמר הבו ניהלי איזל ואברי ביה נפשאי ואמר רב יוסף זכו בי' עניים ואע"ג דליכא עניים דלזכו ביה הכא יד עניים אנן וכו'. פירוש וזכינן ביה לעניים מדין מעמד שלשתן ושמעי' מיניה דמעמד שלשתן בכל כה"ג שאמר תנהו לפלוני זה שיזכה בו לפלוני זה זכה וכו' עכ"ל נראה שהריטב"א מפרש דעדיין לא בא ליד רב יוסף אמנם מתוס' שם נראה דכבר בא לידו. א"כ ליכ' הוכח' מכאן. וכ"כ באספ"ז ב"ק דף ל"ו בשם המאירי שהדיין זוכה לעניים אע"פ שלא יקבלו זכו בו מדין מעמד ג' ומ"מ ראינו מי שכתב שאין מעמד ג' קונה בדרך הזה ר"ל שאלו אמר ראובן ללוי תן ממון זה שבידך לשמעון זה שיזכה בו ליהודה אין זה כלום שכל עצמו של מעמד ג' חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ואין הדברים נראין עכ"ל הרב המאירי. עוד שם כתב בשם רא"ה ז"ל נמי כריטב"א ע"ש. וש"ע ח"מ סי' קכ"ו כתב כטור. וכתב סמ"ע דוקא קודם שהגיע ללוי אבל אחר שנתן שמעון ע"פ ראובן המנה ללוי ליתנו ליהודה ודאי זכה בה יהודא עכ"ל. וש"ך כ' אע"פ שכבר נתן וכו' לא זכה בו יהוד' מטעם מעמד ג' דכיון דלא קנהו בשעה שהיו שלשתן עומדין יחד במה יקנהו אח"כ הרי כבר נתבטל מעמדם עכ"ל. עוד כתב ש"ע יש מי שאומר שאין חילוק בין ישראל לכותי במעמד ג' (טור בשם הרי"ף) ויש מי שחולק (טור בשם ר"י) (כמ"ש בתוס' וברא"ש לעיל) כ' ראב"ן בסי' מ"ז דטעמ' דשמואל דאמר המוכר שטר חוב יכול למחול כיון דלא יצא החוב לגמרי מרשות ראובן שאם יטעון הלוה ללוקח פרעתיו למלוה ישתבע לי שלא פרעתיו ואפרע לך משתבע לי' וכיון שאין הלוקח יכול ליפרע אא"כ ישבע המלוה אם יטעון הלוה כן הוי המלוה בחזקת המוכר עדיין מהני מחילתו מגו דמהני שבועה ואם הודה הלוה בפני המוכר והלוקח שלא פרעו שוב אין המוכר יכול למחול דהא לא מצי טעין פרעתי וכיון שהודה הלוה שלא פרע ושהוא חייב לו יצא לגמרי מרשות המוכר כיון שאין צריך המוכר לישבע וכן במעמד ג' אינו יכול למחול עכ"ל. וש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ה כתב לדעת ראב"ן אם יש בשטר נאמנות אין יכול למחול. כ' הש"ע ח"מ סי' ס"ו הנותן ש"ח לחברו או מכרו במעמד