כסף נבחר חלק ב שטו

זביד סבר כ' אמר רב ה"מ בפקדון דקני לי' כל היכא דאית' אבל מלוה לא ורב פפא סבר אפי' במלוה אמר רבא מסת בר' מלת' דרב בפקדון אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפילו במלוה. אתמר נמי אמר שמואל משמי' דלוי מלוה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה וטעמ' מאי אמר אמימר נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות משתעבדנ' לך ולכל דאתי מחמתך א"ל רב אשי אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות ה"נ דלא קני אלא א"ר אשי בההיא הנאה דקא משתני' לי' בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשי' (השתא להאי ומנתק מקמא) א"ל הונא מר בריה דר' נחמי' אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישב דכפתי ושקלי לאלתר ה"נ דלא קנה. וכ"ת ה"נ נתת דבריך לשיעורין אלא אמר מר זוטר' הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכת' בלא טעמ' (כאלו קבלה משה מסיני שא"צ לתת בה טעם). כתבו תוס' פי' מה שמועיל לקנות אבל טעם יש למה תקנו מעמ"ש שלא יצטרך לטרוח ולעשות קנינים כתבו תוס' בשם ריב"א וכן ר"ת דמעמד ג' קני בעל כרחו של לוה ושל נפקד דאל"כ למ"ד דלא אמר רב אלא בפקדון למה הוצרכו לתקן מעמד ג' יאמר לו זכי. ועוד ראיה מב"ב דף קמ"ט גבי איסור גיורא דאמר אי במעמד ג' לא אזילנ' משמע דאי אזל הי' קונה בע"כ וכו' מיהו להאי טעמ' דמפרש בהאי הנאה דקא משתני וכו' משמע דלא קנו אלא מדעתו. מיהו בלא"ה מפיק לי' מההוא טעמ' עכ"ל וכ"כ הרא"ש. ור"ן כ' דלא מהני בע"כ ומה שהוצרכו לתקן מעמ"ש הא בזכי סגי י"ל דנ"מ אם אין הפקדון ברשות הנפקד ורבא נמי הי' יכול להוציאן מרשותו וכו'. ועוד כתבו תוס' אומר ר"ת אע"ג דאמר שמואל המוכר ש"ח לחברו וחזר ומחלו מחול. מכר או נתן במתנה במעמ"ש אינו יכול למחול וכן משמע בקדושין דף מ"ח דאיתא התם התקדשי לי בש"ח או שהי' לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהן רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ואמרי' במלוה בשטר ובמלוה בע"פ קמפלגי במלוה בשטר בדשמואל וכו' ובמלוה ע"פ בדרב הונא אמר רב מר סבר ה"מ בפקדון (דאית' בעין וסמכה דעתי' דמקבל הוא דקני מעמ"ש) אבל מלוה לא ומר סבר לא שנא מלוה וכו'. ומדלא קאמר כ"ע אפי' במלוה והכא בדשמואל ובסמכה דעתה קמפלגי ש"מ דבמעמד ג' אינו יכול למחול. וא"ת בב"ק דף פ"ח גבי היא שחבלה באחרים משני כל לגבי בעלה ודאי מחלה והשתא תמכור במעמד ג' דאע"ג דבעל ודאי לא יתרצה הא פרישית דאפי' בע"כ קני. ועוד גבי שחבלה בבעלה תמכור במעמד ג' וכו'. וכן בב"מ דף י"ט גבי מצא שובר דפריך בזמן שהאשה מודה אמאי יחזיר ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן וכו' ומשני ש"מ איתא לדשמואל והשתא ניחוש דלמה מכרה במעמ"ש וכו'. וי"ל דלא תקנו מעמד ג' בכתובה דאפשר שלא תבא לידי גביי' לעולם. ועי"ל דהתם גבי שובר אין לחוש וכו' דאי אין עדים שמכר' הבעל והאשה יכפרו המכיר' ואם יש עדים ואומרים שבעל נתרצה ודאי שובר שקר ואם מיחה אז מוכח דהשובר אמת עכ"ל. וכ"כ הרא"ש דאינו יכול למחול וטעמ' כיון שהיו ג' במעמד א' נסתלק שעבוד המלוה מעל הלוה ואפי' שעבוד הגוף פקע ומשתעבד גופו לשני ולא נשאר לראשון שום זכות בו עכ"ל. ועוד כתבו תוס' או' ר"ת דלא תקנו מעמד ג' בכותי אם הנפקד או הלוה כותי וא"ל ישראל תנהו לישראל אחר לא קנה כיון דאפי' א"ל זכי לא קנה דאין זכיי' לכותי ה"ה במעמ"ש לא קני ואי המקבל כותי ואמר ישראל לישראל תנה לכותי כ"ז שאינו חוזר בו יתן אפי' בלא מעמד ג' אבל אם חוזר בו לא יתן אפי' אמר במעמד ג' אם לא שאינו יכול להשמט מן הכותי. ואם הנותן כותי נראה דקנה דאם ממונ' של ישראל הפקיעו ע"י מעמ"ש כ"ש ממונ' של כותי. ועוד דבדינהם דיינינן לי' דאמרי' לי' לכותי כך דינם כדאמרי' בב"ק דף קי"ג עכ"ל. וכ' הרא"ש ומעמד ג' על ידי שליח ששלח הנותן לנפקד ואמר השליח בפני המקבל שיתנם לו כ' הרמב"ם בטור סי' קכ"ו רמב"ן דאינו מועיל דהלכת' בלא טעמא הוא והבו דלא לוסיף וראי' מאיסור גיורא דאמר רבא אי במעמד ג' לא אזילנ' אבל לא הי' ירא שמא ישלח איסור שליח ויאמר לרבא שיתנם לרב מרי. אבל במעמד שליח המקבל נרא' דקנה דלענין הפקעת ממון מן הנותן הבו דלא לוסיף אבל לענין זכיית המקבל שלוחו כמותו עכ"ל. וכתב רמב"ן בחדושיו דמעמד ג' לא מהני בע"כ. ועוד כתב בשם הראב"ד שמעי' מיניה דאמימר דהיכ' דאמר לי' בפירוש משתעבדנ' לך וכו' ואי זבין או יהיב וחזר ומחלו אינו מחול דהא משתעבד לכל דאתי מחמתו וכו' ואם כדבריו [דהיינו לראב"ד] לאמימר לא משכחת להו לדשמואל דמחול דהא בשעת הלואה הוא שנעשית כמו שאמר משתעבדנ' וכו' ולאמימר בכל הלואה קאמר דנעשה כמשעבד לכל דאתי וכו' וא"כ לעולם לא משכחת דמוחל וקשי' דשמואל אדשמואל עכ"ל. וכן הביא הרשב"א בשם רמב"ן דמעמ"ש יכול למחול [וכן נרא' שנוטה דעתו]. ועוד כתב הרשב"א הא דאמרי' מעמד ג' ה"מ באומר מנה לי בידך ויש לו בידו אבל באומר הלויני ותן לו לא קנה ויכולין הן לחזור בה כדתנן בב"מ דף קי"א המחהו אצל חנוני וכו' אינו עובר ופליגי רב ששת ורבא אי חוזר או אינו חוזר וקי"ל דחוזר עכ"ל. וריטב"א קדושין דף מ"ח כתב בקצרה אם אין לממחה אצלו כלום אע"פ שקבל עליו יכול לחזור אא"כ פטרו אידך לממחה וכו' ושלוחו דמקבל מהני כדמוכח פרק החובל אנן יד עניים אנן וזכינן לעניים מדין מעמד ג' מיהו ליתא ע"י שלוחו של ממחה ומעמד ג' בע"כ של לוה לא מהני ודין מעמד ג' איתא בכל דבר שגופו ממון לאפוקי שטר דבעי כתיבה ומסירה ודין מעמד שלשתן איתא אפי' בכותי בין שהוא ממחה או נמחה או מקבל וכל היכא דאמרי' דקנה היינו שלא מצי זה שקבל עליו ולא הממחה לחזור אבל הנמחה יכול לחזור כ"ז שלא פטרו בפירוש ומעמד ג' אינו יכול למחול עכ"ל. וע' תוס' בכורות דף מ"ט שכתבו מיהו צ"ע דילמ' היכא דאין יכול להוצי' מידו בב"ד לא תקנו מעמד ג' כמו שלא תקנו בכתובה משום דלא נתנה לגבות מחיים וכו' ע"ש:

[ב.] בבא מציעא דף קי"א מתני' אחד שכר האדם וא' שכר הבהמ' וכו' יש בהן משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין וכו' המחהו אצל החנוני ואצל השולחני אינו עובר עליו. גמ'] איבעי' להו חוזר (השכיר אצל בע"ה אם החנוני לא נתן לו וחייב בע"ה לשלם) או אינו חוזר (על בע"ה) רב ששת אמר אינו חוזר רבה אמר חוזר וכו'. כ' הרי"ף והלכת' כרבה. ואי קשיא לך הא דאמרי' אמר רב הונא וכו' במעמד ג' קנה דאלמא לא מצי למיהדר התם מנה לי בידך קאמר דקא מקנה לי' להאי מאי דאית לי' גבי דהאיך אבל הכא ל"ל גבי חנוני מידי דמקנה לי' להאי אלא בהקפה היא דבעי למיתן הלכך בדלא יהיב לי' חנוני מצי לאהדר על בע"ה. ואי קשי' האי דאמרי' בגמ' דבני מערבא בענין חנוני על פנקסו הדא דתימ' בשלא העמידו אצלו אבל אם העמיד הפועלים אצל החנוני אין בע"ה חייב לפועלים כלום דאלמא קנו ואע"ג דל"ל לבע"ה גבי חנוני כלום. בני מערבא כרב ששת ס"ל דאמר אינו חוזר וכו' הדין סברא דילן ואיכ' מרבוותא מאן דמוקים להא דרב יהוד' אמר רב במתנה בלחוד אבל המחאה במלוה וכיוצא בה דפרעון הוא קאמר דמצי הדר בי' ואייתי ראי' מהא דהמחהו וכו' ואנן בררינן דהמחהו אצל חנוני לא דמי להך דרב ודקאמר דהך דרב יהודה אמר רב במתנה בלחוד היא ליתא ממעשה דהני גינאי דעבד חושבנא וכו' דאתא לקמי' דרב נחמן אמר לי' מאי איעבד לך חדא דאמר רב הונא וכו' במעמד ג' קנה וכו' והתם פרעון הוא ולא מתנה וכו' עכ"ל. כתב נמוקי יוסף כתב הגאון בתשו' דאע"ג דאינש דעלמא דלית לי ברי' ולא