כסף נבחר חלק ב שיד

קנקנין אין להאמינו דשאני התם שאפשר לעמוד על הדבר ולא ישקר לפי תומו בדבר שימצא שקרן עכ"ל). ובסי' קכ"ב כ' ש"ע כלי סעודה שביד כותי ואומר שחדשים הם ויראה כמו שהוא אומר מותר לקנות ממנו. כתב ש"ך כיון דסתם כלים אינם ב"י א"כ ליכא אלא איסור דרבנן עכ"ל. ובסי' קל"ו כ' ש"ע אין כותי מסל"ת נאמן בהכשר כלי האסורים (רא"ש ומהרי"ק וריב"ש). כתב ש"ך אע"ג דבב"ק דף קי"ד איתא שנאמן באיסור דרבנן והוא מוסכם מכל הפוסקים יש לומר דהתם מיירי בדבר דלא אתחזק איסורא משא"כ הכא ובזה א"ש דכאן סתם הרב כהמחבר ובא"ח סי' תקי"ג כתב דכותי מסל"ת נאמן אם מביא ביצים בי"ט שנולדו אתמול דהתם לא אתחזק איסור' עכ"ל. ובסי' ש"כ כתב ש"ע הלוקח כלי צמר מהכותי צריך לבדקן שמא הם תפורין בפשתן ואפי' אם הי' כותי מסל"ת שתפרן בקנבוס אינו נאמן. כתב הש"ך דרא"ש כתב הטעם משום דלהשביח מקחו אומר כן וכו' ואין להקשות לאיזה צורך הוצרכו לזה דהא ס"ל דאין כותי נאמן במסל"ת אפי' באיסור דרבנן אלא בעדות אשה דכבר הוכחתי שם דדוק' היכא דאתחזק איסור' אבל הכא דלא אתחזק והוי נאמן אם לא שידוע לכל הכותים ולהשביח מקחו אומר כן עכ"ל [וא"כ הכא נ"מ לכלאים דרבנן]. ובסי' שט"ז כתב ש"ע הלוקח בהמה מכותי ואינו יודע אם בכרה ה"ז ספק ואפי' אם מסל"ת שכבר בכרה. כתב ש"ך בשם הב"ח הטעם דלהשביח מקחו אומר כן ודרישה כתב אפי' בלא השביח נמי מסל"ת אינו נאמן וכן בפסקי מהרא"י כתב ומטעם דמסל"ת לא מלאני לבי להתיר ולסמוך עלה לחודא ואע"ג דמשמע באשר"י פ"ג דבכורות דהא דלא מהימנינן לכותי משום דתלינן להשביח וכו' הא איכא הוכחה דמילת' שאינו מכוין לכך נאמן מ"מ בי"ד כתב סתם מסל"ת לא סמכינן ותו דקאמר בב"ק דאין מסל"ת נאמן במילי דאוריית' אלא בעדות אשה וצ"ע בדבר עכ"ל מהרא"י וע' בט"ז שם (וע' ב"י א"ח סי' תקי"ג דמשמע מדבריו דרא"ש ורשב"א ור"ן ס"ל אפי' בדרבנן אין מסל"ת נאמן). כתב הראב"ן בפירושיו לב"ק וז"ל. ומסקנ' באיסור דרבנן מסל"ת כשר באיסור' דאוריית' אינו כשר אלא באשה משום עגון ובשבוי' דהקילו בה ומסל"ת בין גדול בין קטן ואפי' אשה ואפי' כותי ויש הפרש בקטן מסל"ת דאם לאלתר כשר כדתנן ר"י אומר אפי' שמע מן התינוקות הרי אנו באין מלספוד וכו' אלמ' לאלתר בעינן אבל לאחר זמן לא וכן קטן שבא להעיד ולהתיר ולומר מת בעלה אינו נאמן מדתנא הוחזקו להיות משיאין ע"פ ע"א וכו' ולא קתני מפי קטן ולא ע"פ קטן אלמ' אינו כשר אלא מסל"ת ולאלתר עכ"ל. [ע' מנחת כהן שהוכיח דתוס' ורא"ש בבכורות דף כ"א ס"ל לא אתחזק איסור' נאמן כותי מסל"ת אפי' באיסור תורה גבי הלוקח בהמה ואין ידוע אם בכרה דאי לאו משום דלהשביח מקחו הי' נאמן מסל"ת]:

(כלל קו) מסייע אין בו ממש [א.] שבת דף צ"ג אמר מר זה יכול וזה אינו יכול (להוציא המשא לבדו) ד"ה חייב. הי מינייהו מחייב אמר רב חסדא זה שיכול דאי זה שאינו יכול מאי קא עביד. א"ל רב המנונא דקא מסייע בהדי'. א"ל מסייע אין בו ממש (מי שאינו אלא מסייע בדבר ואם בא לעשותו לבדו אינו יכול אין בו ממש ולא חשיב מידי ולא מפטר אידך) אמר רב זביד משמיה דרב' אף אנן נמי תנינא (דמסייע אין בו ממש) (וע' בתוס' שמקשו הכא משמע דס"ל לרב זביד דאין בו ממש ובביצה משמע דסביר' דיש בו ממש וכו' ותירצו בדוחק) אמר רב פפי משמי' דרבא אף אנן נמי תנינא ר' יוסי אומר הסוס מטמא על ידיו (אם זב רוכב עליו וטלית תחת אח' מידיו של סוס טמאה אבל תחת רגליו טהורה שאין משענתו על רגליו) והחמור על רגליו שמשענת הסוס על ידיו ומשענת החמור על רגליו ואמאי הא מסייע בהדי הדדי אלא לאו משום מסייע אין בו ממש אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ר' אליעזר אומר רגלו אחת על הכלי ורגלו א' על הרצפה וכו' רואין כל שאלו נטל הכלי וכו' יכול לעמוד על רגלו א' עבודתו כשרה ואמאי הא קמסייע בהדי הדדי לאו משום דמסייע אין בו ממש אמר רבינא אף אנן נמי תנינא קיבל בימין ושמאל מסייעתו עבודתו כשרה ואמאי הא קא מסייע לאו משום דמסייע אין בו ממש ש"מ:

[ב.] ביצה דף כ"ב אמימר שרי למכחל עינא מכותי בשבת א"ד אמימר גופא כחל עינא מכותי בשבת א"ל רב אשי לאמימר מאי דעתך כל דבר שאין בו סכנה אומר לכותי ועוש' ה"מ היכי דלא מסייע בהדי' אבל מר דקא מסייע בהדי' דקא עמיץ ופתח. א"ל איכא רב זביד דקאי כוותך (שהי' מקשה לי כמותך) ושניי' לי' מסייע אין בו ממש (מי שאינו עוש' מלאכה ממש אלא מסייע מעט כי האי ובלאו הוא מתעבדא אין בו ממש):

[ג.] מכות דף כ' ע"ב תני תנא קמי' דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה א"ל מאן דאכיל תמרי בארבלי לקי [כלו' ניקף עה פשע שהוא לוקה לאו שאין בו מעש' הוא) דאמר לך מני ר' יהוד' היא דאמר לאו שאין בו מעש' לוקין רבא אמר במקיף לעצמו (וקי"ל דחייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף דכתיב לא תקיפו לא תניחו להקיף דמניח להקיף כמקיף א"נ מדאפקי' בלשון רבים דכתיב לא תקיפו משמע דאתרי קמזהר רחמנא) רב אשי אמר במסייע ודברי הכל (מזמין השערות למקיף). כתב הריטב"א ואיכא דקשיא הא אמרי' בביצה דישראל עמיץ ופתח מסייע אין בו ממש ולא קשיא שאין כל המסייעין שוין דמסייע דהתם אין בו ממש שדרך העין למעמץ ומפתח קצת אבל הכא סיוע גדול הוא כשמזמין לו עצמו בשערו וכ"ש לפי' רבינו מאיר שכתבנו לעיל דבלאו מסייע יש בו לאו ולא בעינן סיוע אלא כדי שיהי' בו מעשה ללקות עליו דבמעשה כל דהו סגי להא וכו' עכ"ל:

[פסק] [ד.] בפ"א משבת פסק הרמב"ם גבי זה יכול וכו' דמסייע אין בו ממש וכ"פ פ"ז ממשכב ופ"ה מב"מ וע' א"ח סי' שכ"ח במ"א שכ' דמשמע מרש"י דאם הכותי אינו יכול לעשות בלתי הישראל אסור ובי"ד סי' קצ"ח כ' הט"ז כיון דנתברר לעיל דנטילת צפרנים של האשה אינה אלא מצד מנהג שהחמירו על עצמם נ"ל דהא דאיתא במרדכי הל' נדה דאם אירע טבילתה בתה"מ נכון הדבר ששפחה כותית תגלחם דאמירה לכותי שבות ובמקום מצוה לא גזרו ואם אין לה כותית תנקר היטב הטיט שתחת הצפורן עכ"ל היינו בחה"מ אבל בשבת וי"ט אם אירע ששכחה ליטול הצפרנים לא תאמר לכותית שתחתוך כיון שאינה מצוה גמורה וכו' ותו דהוא חומרא דאתא לקולא שאע"פ שכותית חותכת מ"מ אותה ישראלית מסייע לה ע"י שמטה לה את ידיה וכאלו היא עושה מלאכה זו שאסורה כההיא שמצינו בסי' קפ"א לענין הקפת פיאה שגם הניקף חייב אם סייע בדבר עכ"ל. וש"ך בנקודת הכסף חלק עליו ואמר דוקא בניקף מדכתיב לשון רבים שניהם במשמע אלא דבאינו מסייע פטור משום לאו שאין בו מעשה אבל בשאר אזהרות אמרי' מסייע אין בו ממש עכ"ל. וכן הסכים המ"א בא"ח סי' ש"מ עם הש"ך דמותר ע"י כותית [ול"נ שדין זה תלו בב' תירוצי' שהביא הריטב"א במכו' כמ"ש אות ג']:

(כלל קז) מעמד שלשתן [א.] גיטין דף י"ג אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך. תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן (הנותן והמקבל ומי שהמעות בידו הם במעמד א') קנה (המקבל) ופליגי שם רב