כסף נבחר חלק ב שיג

לכהונה על פיו. בתרומה דרבנן. ואכתי דאוריית' לא והא כי אתא רב דימי בתינוק שהי' מסל"ת ואמר אני ואמי נשבינו לבין הכותים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי והשיאה רבי על פיו. בשבויה הקילו (דספקא בעלמא הוא). כתב באספ"ז וז"ל כ' הר"מ מסרקסטה ונרא' לומר בשבויה ובעדות אשה שאם האשה בת דעת ונתכוונה להעיד נאמנת כדאמרי' התם שתי נשים שנשבו אבל בקטן או בכותי הוא דמכשרינן במסל"ת ולא מקבלינן בתורת עדות. ועבד ושפחה נמי כאשה בת חורין דמי והכא גבי נחיל של דבורים אשה גדול' לא מהימנ' אלא במסל"ת עכ"ל. כ' שלטי גבורים ביבמות ונרא' בעיני אפי' בשאר איסורין מאמינים לכותי מסל"ת בין להחמיר בין להקל באיסור של דבריהם. ומז"ה אומר שאין כותי נאמן במסל"ת אלא בעדות אשה בלבד. ה"ד מסל"ת לא ששאלוהו אחרים אלא הוא מתחיל לספר מאליו מת איש פ' ואע"פ שחוקרין אותו אח"כ ה"ז מסל"ת. וישראל שנעש' כותי כ' ר"י שסומכין עליו במסל"ת ומז"ה אומר שאין סומכין עליו וכדברי ר"י נרא' עכ"ל. ורא"ש ביבמות כתב ומסתבר' לן דפסול מד"ת מסל"ת משיאין אשה על פיו דלא גרע מכותי עכ"ל. [כ"כ הרי"ף]. כתב המרדכי בשם רבינו גרשום ב' כותים מסל"ת פ' נהרג. וב' מסל"ת אינו נהרג האשה אין לה תקנה עכ"ל:

[פסק] [ד.] כתב רמב"ם פי"ב מגירושין הכל נאמנין וכו' אפי' כותי מסל"ת נאמן וכו' ואם נתכוין להעיד אינו נאמן וכן הפסול בעברה מן התור' אם בא להעיד באשה שמת בעלה אינו נאמן ואם הי' מסל"ת נאמן אין זה פחות מן הכותי אבל פסול מדבריהם נאמן לעדות אשה. ובפי"ג הל' י"א כתב כיצד הי' כותי מסיח ואומר אוי לפלוני שמת כמה הי' נאה כמה טובה עשה עמי. או שהי' מסיח ואומר כשבאתי בדרך נפל פלוני שהי' מהלך עמנו ומת ותמהנו כיצד מת פתאום כיוצא בדברים האלו שהן מראין שאין כוונתו להעיד נאמן וכו' כותי שמסל"ת תחלה אף על פי ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע נאמן ישראל ששמע מכותי המסל"ת מעיד וכו'. במד"א שלא הי' שם אמתלא בשיחת הכותי אבל הי' שם אמתלא שמא לא נתכוון אלא לדבר אחר כגון שאמר לא' עשה לי כך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי פלוני אין זה מסל"ת שכוונתו להטיל אימה. וכן שמע מערכאות וכו' שהן מחזיקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה [הכי איתא מעש' ביבמות דאמר כותי לישראל קטול אספסתא בשבתא ואי לא קטלינא לך כדקטלינא לפלוני וכו' ופסק רב יוסף דאיתתא אסורה] כתב מש"ל כותי שהעיד ע"י שאלה ואח"כ העיד במסל"ת לא מהני. ואי לא ידעינן אם בתחל' העיד ע"י שאלה וכו' תלינן להקל מהריב"ל ח"א סי' ט'. ובש"ע אה"ע סי' י"ז כתב פסולי עדות דאוריית' וישראל מומר לעכו"ם ולכל התור' כולה מסל"ת נאמן. כתב רמ"א בשם הריב"ש סעיף י"ד אם אמר מת פלוני במסל"ת אף על פי שלא אמר דברים אחרים מקרי שפיר מסל"ת ויש מחמירין (ב"י בשם הר"ן). וב"י שם כתב שכל בתי דינין שהיו בסאלניק המנהג להתיר וע' ב"ש שם. כותי מסל"ת מפי כותי מסל"ת משיאין על פיו וכו' ע' עוד שם מפרטי דינים בענין הזה. כתב בפסקי מהרא"י סי' ר"כ בשם א"ז דקטן נאמן במסל"ת דוקא דהיינו אם אמר עכשיו באנו מהספד פלוני אבל בלא מסל"ת אינו נאמן ומטור סי' י"ז באה"ע משמע אפי' בלא מסל"ת ועוד כ' הראב"ן הא דנאמן דוקא לאלתר נאמן במסל"ת כגון דאמר עכשיו באתי מהספד פלוני. וראבי"ה ס"ל אפי' שלא לאלתר. עיין ש"ע סי' י"ז:

[ה.] כתב ב"י בי"ד סי' ט"ו אין סומכים על הכותי בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני ח' ימים כ"כ רשב"א בתשובה סי' רמ"ג וכ"פ בש"ע שם ובסי' ט"ז כתב נמי בשם הרשב"א כותי שמכר ב' בהמות ואח"כ אמר מסל"ת שהן אותו ואת בנו מסתברא שאינו נאמן במ"ש לאחר שמכרה ויצאה מתחת ידו אלא מיהו אי מהימן לי' אסור כדאית' בההוא סמיא קדושין דף ס"ו. ובש"ע כתב סתם אינו נאמן. וטור סי' ס"ט כתב בשם ספר המצות כותי משמש בבית ישראל ושם הבשר בקדרה ואין ידוע אם הדיחו או לא נאמן במסל"ת. ואם יודע שדרך ישראל להדיחו והי' שם אפי' נער שיודע בטיב הדחה או אפי' אחד יוצא ונכנס מותר דמרתת כותי ויש אוסרין בזה. כתב ב"י ז"ל סמ"ג כותי משמש וכו' אף על פי שכתב ר"ה גאון שאין סומכין על דבריו של כותי לא לאיסור ולא להיתר מ"מ יש להתיר כאן אם יודע כותי מנהג ישראל וקטן וכו' שירא פן יגיד הדבר. ועוד אנו אומרין פ' אין מעמידין דף ל' כותים אנקיותא קפדי וריב"א פסק שלא להתיר זה אלא ע"י טעימת קפילא לדעת אם יש בקדרה טעם מלח יותר מדאי עכ"ל. ובסמ"ק כתב דנאמן במסל"ת. וקש' הא אין נאמן אלא לעדות אשה. ויש לומר דטעמא דסמיך הכא אמסל"ת משום דקפדי אנקיותא. אי נמי משום דסבר דבאיסור דרבנן נאמן במסל"ת כמ"ש תה"ד סי' ע"ט והאי נמי איסור דרבנן דמליח כרותח והוי דם שבשלו דאינו עובר עליו עכ"ל. ועוד כתב ב"י אף שיודע הכותי מנהג ישראל נאמן במסל"ת. ופרישה וב"ח תמהו עליו איך שייך מסל"ת כשיודע שאיסור והיתר תלוי בזה. וש"ך שם כתב מ"מ איכא למימר ואף על פי שיודע מנהג ישראל משכחת לה כגון דהסיח ל"ת לפני אחרים שלא שאלוהו אם הדיחו. והגע עצמך דקי"ל מומר לע"א נאמן מסל"ת ולא אמרי' כיון שיודע שאיסור והיתר תלוי בזה משקר אלא ודאי כמ"ש. ע' פ"ח ופ"מ. ובש"ע השמיט דין מסל"ת אלא כתב אם יודע מנהג ישראל. ורמ"א כתב דבחד מינייהו סגי או מסל"ת או ישראל יוצא ונכנס. ובי"ד סי' צ"ח כתב הטור נתערב מבשא"מ דאיסורא יטעמנו קפילא כותי וכו' כתב הרשב"א וא"צ שיהי' אומן בכך אלא אפי' סתם בני אדם שכל טעם שאינו נרגש לסתם בני אדם אינו טעם וכתב עוד ואם הוא אומן אפי' יודע שסומכין עליו נאמן שאינו מפסיד חזקתו ויש מי שאוסר עד שיהי' אומן ומסל"ת וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שצריך שלא ידע שסומכין עליו בענין איסור והיתר עכ"ל הטור. וכתב ב"י דרשב"א בת"ה נמי כתב לבסוף ויש מחמירין דלא סמכי' אלא אקפילא ומסל"ת ויש לחוש לדבריהם. ובש"ע כתב סתם יטעמנו כותי וכו' ומשמע דלאו אומן אלא שצריך שלא ידע שסומכין עליו וכו'. כתב הט"ז נ"ל דרשב"א ס"ל דהא דאמרי' דאין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה היינו במידי דבעי עדות דוקא משא"כ איסור והיתר שפיר מהני דבזה לא בעינן עדות גמורה אלא אם יש לנו הוכחה סגי דהא ע"א נאמן באיסורין כנ"ל אבל לענין הלכה כבר פסקו טור ש"ע סי' שט"ז לענין בכור לא מהני מסל"ת. וא"כ לא מהני בשום דוכת' דאיכא איסור דאוריית' עכ"ל. וש"ך כתב דיש רוצין לתרץ הא דאין נאמן במסל"ת בשאר דברים היינו היכא דאתחזק איסורא משא"כ הכא דלא ידעינן אי אית בי' טעם כלל ודוחק. ועוד דהתם פרכינן משבויה ומאי פריך הא בשבויה לא אתחזק איסורא (ומנחת כהן כתב דאדרבא משם ראי' שבדברים שלא הוחזק איסור אפשר שנאמן מסל"ת וזהו שתרצו בשבויה הקילו ופירש"י דספק בעלמ' הוא ר"ל שלא הוחזק שם איסור כמו גבי א"א. וא"כ נרא' ה"ה בשאר דברים שלא הוחזק בהן איסור) ואע"ג דריב"ש מחלק בהכי גבי קנקנים של יי"נ שכותי מסל"ת על שעברו יב"ח היינו באיסור דרבנן הוא דיש לחלק בהכי אבל לא באיסור דאוריית' לכן נ"ל לחלק דוקא היכא דליכא למיקם עלה דמלתא הוא דאינו נאמן במסל"ת באיסור תורה אבל מבשא"מ דאיכא למיקם עלה דמילתא להטעימו לקפילא סמכי' עלי' וחילוק זה מוכח בריב"ש עכ"ל [וז"ל ריב"ש וגם אם נאמר דגם כותי מסל"ת נאמן גבי טעימת התערובות כאן גבי הכשר