כסף נבחר חלק ב שיב

הרי תחלתו פני לסופו). א"ר חנינא בר אבדימי אמר רב מוחלפת השיטה (הך דנדרים) והתניא (בניחותא) זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד פני רמ"א עד שיצא ר' יוסי אומר עד שיגיע. והכי איתא נמי בנדרים דף ס"א. וע' קדושין דף נ"א ע"ב:

[ב.] נדרים דף י"ח ע"ב מתני' סתם נדרים להחמיר (דאינו יודע באיזה ענין נדר) וכו'. [גמ'] והתנן ספק נזירות להקל (בנזיר דף ל"ב אמרי' הריני נזיר אם זהו פלוני שבא נגדי נזיר והלך לו ואין ידוע אם נזיר או לא. אין זה נזיר) אמר ר' זירא לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבנן דתניא המקדיש חיתו ובהמתו הקדיש את הכוי (דכוי בכלל חיה ובהמ') ר' אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי מ"ד ממונו מעייל לספקא גופו נמי מעייל ומ"ד ממונו לא מעייל גופי' כ"ש דלא מעייל (ולדידי' ס"ל ספק נזירות להקל) א"ל אביי במאי אוקימת' כר"א אימא סיפא ספק בכורות וכו' המע"ה ותני עלה אסורים בגיזה ועבוד' [אלמא ספק קדשים לחומרא ואי כר"א הא אמר לא הקדיש הכוי דספק קדשים לקולא] א"ל אמאי קמדמית קדושה הבא' מאלי' לקדושה הבאה בידי אדם [משום דהבא' בידי אדם איכא למימר האי גברא לא גמר לעיולי נפשי' וממוני' לספקא אבל בקדושה בידי שמים ל"ל הכי] וכו' אלא הא ר' יהוד' מתני' דספק נזירות] והא ר"ש (סתם נדרים) דתניא הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר"י מתיר (לא מעייל נפשי' לספקא דכשנדר לא על דעתא דהכי נדר שאם נגנב הכרי דהוי ספק וכו' שיהא נזיר באותה ספקא) ור"ש אוסר. ורמי דר"י אדר"י מי אמר ר"י לא מעייל ורמינהו ר' יהוד' אומר סתם תרומ' ביהוד' אסור ובגליל מותר שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה טעמא דאין מכירין הא מכירין אסורין (ואע"ג דבסתם נדר וספק אי בתרומת הלשכה אי בתרומת גרן דמעייל וכו' לספקא דאמרי' ע"ד תרומת הלשכה נדר אמר רבא גבי כרי קסבר כל שספקא חמור מודאי לא מעייל וכו' דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספקו לא מצי לגלח (אבל גבי תרומה אמרי' מעייל לספקא דאפי' אמרי' תרומת הלשכה מספקא לא הוי טפי חמורה מודאי אם אמר בפירוש הרי עלי כתרומת הלשכה) ופרכינן לרבא. אמר הריני נזיר שמשון מאי (דאפי' ודאי לא מגלח) א"ל נזיר שמשון לא תניא. והתניא נזיר שמשון וכו' א"ל אי תניא תניא (ולדידי' ל"ל האי סברא ותרי תנאי אליבי' דר"י) רב אשי אמר ההיא [בריית' דכרי] ר' יהוד' משום ר' טרפון דתני' ר"י משום ר"ט אומר אין אחד מהן נזיר (שנים שהיו עומדים ואמר א' הריני נזיר אם זה שבא נגדנו הוא איש פלוני ואידך אמר הריני נזיר אם אינו הוא) לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה (דבעי' דבשעת הנדר שיהא יודע אי הוי נזיר). אי הכי (דמשום הכי מתיר משום ניתנ' להפלא') מאי איריא נגנב (אפי' איתא בעיני' נמי כיון דבשעת הנדר לא הוי בריר לי') אלא להודיעך כחו דר"ש דאע"ג דנגנב וכו' קסבר מעייל אינש נפשי' לספקא. וע' סנהדרין דף דף כ"ד ע"ב דמייתי הש"ס נמי האי ר"י משום ר"ט. ורוצה הש"ס להוכיח מזה דכל דבר שאינו ביד האדם הוי אסמכתא. דכ"כ רש"י אהא דאין א' מהן נזיר וכו' דכי יפליא יפרוש משמע אלמא לר"ט דכי תלי תנאה במידי. דלא בידי' ולא ידע לה אפ"ה הוי אסמכת' ולא אמרי' מספקא גמר ואקני. ואין לו' דשאני הכא דגלי קרא יפליא דהא לא כתיב בתור' איך היא הפלאה דלמא הא הוי הפלאה אע"כ דמסברא חיצונה אין זה הפרשה ומוקי קרא נמי בהא כ"כ תוס':

[פסק] [ג.] כתב הרמב"ם פ"י מנדרים האומר עד הפסח בין שאמר עד לפני הפסח בין שאמר עד הפסח אינו אסור אלא עד שיגיע בלבד. כתב כ"מ דסובר כיון דמפכית להו וקי"ל ר"מ ור' יוסי הלכ' כר' יוסי ור' יוסי סבר עד פני עד שיגיע ודלא כרמב"ן ורשב"א דפסקו כסוגיא דקדושין דלא מפכינן (דגרסי' התם עוד אמר אביי מחלוקת בשתי כתי בנות אבל בכת אחת ד"ה גדול' ממש קטנ' ממש אמצעית בשמה קרי לה וכו' א"ל ר"ה ברי' דרב יהושע לרבא הא פסח דכי כת אחת דמי ופליגי (דאיכא למ"ד לימים אמצעים נמי קרי פני הואיל ויש מאוחר ממנו) א"ל התם בלישנא בעלמא קמפלגי (דמאן דאסר לאו משום דס"ל דכל שיש מאוחר ממנו קרי פני אלא משום דמשמע לי' בלשון ב"א מפני פסחא קאמר שיהא הפסח פנוי פונה ועובר) מר סבר עד פני פסח עד קמיה פסחא ומר סבר עד דמפני פסחא) ולהאי לישנא לא צריכין לעיל להפוך ר"מ בדר"י. ואף על גב דבריית' איפכא תניא מהפכינן בריית' מקמי מתני' וס"ל לרבי יוסי עד שיצא פסח וכו'. ובפ"ט מאישות פסק נמי כר"י דכולן מותרות חוץ מן הגדול' שבגדולות. וכ"פ ש"ע אה"ע סי' ל"ז. ובי"ד סי' ר"ך מביא שני דעות אי עד פני פסח עד שיגיע או עד שיצא:

(כלל קה) מסיח לפי תומו [א.] יבמות דף קכ"א מתני' אפי' שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ר' יהוד' אומר אפי' שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פ' בין שהוא מתכוין (לעדות) בין שאינו מתכוין. ר' יהוד' בן בבא אומר בישראל אע"פ שהוא מתכוין ובכותי אם הי' מתכוין אין עדותו עדות [גמ'] אמר ר"י אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד (ולא להתיר את אשתו) עדותו עדות. היכי ידעינן אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין להעיד. אתמר נמי אמר ר"ל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' א"ל ר' יוחנן לא כך הי' מעש' באושיעא ברבי שהתיר' עם פ"ה זקנים א"ל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' ולא הודו לו חכמים. אלא מתני' דקתני ובכותי אם הי' מתכוין וכו' היכא משכחת לה (דלא נתכוין להעיד ולא להתיר) במסל"ת. כתב נמוק"י דכותי אינו בר עדות אלא משום דקים לן דקושט' קאמר כיון דמסל"ת ומשום עיגונא אקילו רבנן. בסגיותינו ובסוגי' דגיטין אסיקנא דמסל"ת נאמן כיון שאמר מת פ' סגי. וקש' מהני עובדא דלקמן דכתיב בהו וקברתיו וכו' ותירצו רשב"א וריטב"א י"ל דעובדא הכי הוי ולא דצריכינן להו. ורמב"ם שכתב והוא שיאמר וקברתיו תמהו עליו ולתקן דבריו כ' הריטב"א היכא דכותי מכריז ואמר מאן איכא בבית פ' בהא סגי בלא קברתיו כיון דמעייל נפשיה לאכרוזי אבל בכותי מסל"ת דעלמא חיישינן דלמא אמר בדדמי וצריך שיאמר וקברתיו עכ"ל:

[ב.] גיטין דף כ"ח ע"ב שמע מקומנטריסין של כותי איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו. ופריך הש"ס אמאי הא כותי מסל"ת נאמן ומשני ה"מ במילתא דלא שייכי בה (שאינה תפארת להם) אבל במילתא דשייכי בה (כי הכא שמתפארים שהרגו בדין) עבדי לאחזוקי שקרייהו (עבידי לשקר ולומר נהרג אע"פ שלא ראוהו אלא יוצא לידון):

[ג.] ב"ק דף קי"ד ע"ב מתני' אמר ר"י בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. [גמ'] אשה וקטן בני עדות נינהו אר"י אמר שמואל כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסל"ת וכו'. אמר רב אשי אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד. א"ל רבינא לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים וכו' שאני נחיל דקנין דרבנן הוא. ודאוריית' לא והאמר רב יהוד' אמר שמואל מעשה באדם א' שהי' מסל"ת ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתפו של אבא וכו' והטבילוני לאכול בתרומה וכו' והעלהו רבי