כסף נבחר חלק ב שז

[גמ'] הלכות שבת מכתב כתיבין לא צריכ' לכדר' אבא דאמר החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה כמאן כר"ש דאמר משאצ"ל פטור אפי' תימא לר"י התם מתקן הכא מקלקל הוא (דאלו התם הקובר את המת מתקן הוא והאי חופר גומא מקלקל הוא את חצרו) ומאי כהררין וכו' (דקאמר במתני' דמשמע דיש קצת רמז מן התורה ללמד זה ומאי רמז) מלאכת מחשבת אסרה תורה (שהמחשב חשבה בדעתו ונתכוין לה וזה לא נתכוין לה לבנין זה לפיכך פטור וזה רמז מועט) ומלאכת מחשבת לא כתיב' בשבת אלא במשכן ולפי שסמך פ' שבת ופ' משכן אנו למידין מלאכת מחשבת לשבת) [ולעיל כ' רש"י חופר גומא בונה בנין הוא אם אינו צריך לה אלא ליטול העפר אע"פ שהבנין בנוי אינו חייב משום בונה וע' בתוס']. וע' ביצ' דף ח'. ושבת דף מ"ג ע"ב:

[ג.] שבת דף ע"ג ע"ב אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע. כתבו תוס' אפי' לר"י דמחייב מלשאצ"ל בעינן צריך לעצים דלא מקרי בעצים קוצר אלא בענין זה מידי דהוי אקורע ע"מ לתפור וכו' וכדאמר ר' יוחנן לקמן (דף קמ"ב) אחד כבשין ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ואמאי שרי להוי כמשאצ"ל אלא טעמ' דאין דרך דישה בכך עכ"ל:

[ד.] שבת דף כ"ט ע"ב מתני' המכבה את הנר מפני שהוא מתיר' וכו' מפני לסטים וכו' פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. [גמ'] ר' יוסי כמאן ס"ל אי כר"י (דאמר משאצ"ל חייב) אפי' בהנך נמי לחייב ואי כר"ש פתילה נמי ליפטר אמר עולא לעולם כר"י (דמלאכה שאצ"ל לא מפטר הואיל וצריכה לדבר אחר מלאכת מחשבת היא וכי מכבה לה משום חייס דשמן ונר היינו טעמ' דפטור) קסבר ר' יוסי סותר ע"מ לבנות במקומו הוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר (סותר ע"מ לבנות הוא דחייב אסתירה ואי לא לא דהוי מקלקל. ומכבה דומי' דסותר הלכך על הפתיל' חייס דידי' אינה אלא להדליק בה וכו' אבל חייס על השמן הוי שלא במקומו). כתבו תוס' ור"ש פוטר אפי' ע"מ לבנות במקומו אלא במקומו שע"י סתיר' יש תיקון יותר משלא הי' בנין ראשון מעולם כגון בפתילה שצריך להבהבה דמחייב ר"ש כדאמר בסמוך. וא"ת לר"ש הא דתנן לקמן דף ע"ג המכבה והסותר בשלמא מכבה משכחת לה דמתקן כדפרישית כגון לעשות פחמין אלא סותר לא משכחת שיהא מתקן בסתירה זו יותר משלא הי' בנוי שם מעולם ואמאי חייב לר"ש וי"ל דכולהו ממשכן ילפינן ולא הי' כבוי במשכן כ"א לעשון פחמין ולהכי לא מחייב ר"ש אלא בכה"ג אבל סותר אשכחן במשכן שאין מתקן בסתירה זו יותר משלא הי' בנוי שם מעולם ולהכי מחייב שם אפי' ר"ש עכ"ל. ור' יוחנן אמר לעולם כר"ש ס"ל ובפתילה שצריך להבהבה עסקינן דבההיא אפי' ר"ש מודה דקא מתקן מנא. אמר רבא דיקא נמי דקתני שהוא עושה פחם ולא קתני נעשית פחם ש"מ. (דכבוי זה צריך לגופה שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבא להדליקה). [ועיין רש"י דף ל' שכתב אין לך כבוי הצריך לגופו אלא כבוי של פחמין כשעושין אותו וכבוי של הבהוב פתילה]. ובדף מ"ב אמר שמואל מכבין גחלת של מתכת בר"ה בשביל שלא יזוקו בה רבים (דלא שייך כבוי בהכי מדאורייתא ומדרבנן אסורה והיכא דיש נזק וכו' לא גזרו) אבל לא גחלת עץ (דאיסור' דאורייתא הוא וחייב סקילה), ומסיק דשמואל כר"י ס"ל במשאצ"ל (דהא לר"ש אפי' של עץ נמי דהא משאצ"ל היא) ובשבת דף ג' אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר צידת צבי וצד נחש ומפיס מורסא כתבו תוס' הקשה בה"ג שמואל אדשמואל דהכא סבר במשאצ"ל כר"ש ומשום צערא דגופא שרי ולקמן סבר שמואל כר"י. ותירץ ר"ת דשמואל קאמר דלר"ש דאמר משאצ"ל פטור בהני תלת פטור ומותר ולי' לא ס"ל כר"ש ומיהו לדידן קי"ל כר"ש דרבא סבר כוותי' עכ"ל. ובדף קמ"א ע"ב אמר רבא הוציא תינוק מת וכיס תלוי לו בצוארו פטור. ולחייב משום תינוק רבא כר"ש ס"ל דאמר משאצ"ל פטור:

[ה.] שם דף ק"ז מתני' שמנה שרצים האמורים בתור' הצדן והחובל בהם חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהם פטור הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור (דאין במינו ניצוד והוי משאצל"ג) כתבו תוס' פי' רש"י דאין במינו ניצוד ואינו נראה דהא מאן דפטר אין במינו ניצוד פוטר אפי' לצורך אלא יש לפרש דאפי' ניצוד פטור משום דהוי משאצ"ל ור"ת מחקו מן הפירושים עכ"ל. ולעיל על הצדן לצורך כתבו תוס' וא"ת מ"ש דאצטריך למתני הכא טפי הצדן לצורך בכל חיובי שבת נמי לא מחייב ר"ש אלא לצורך ואומר ר"י דלהכי תנא לי' הכא לאשמעי' דבשאר שקצים שאין להם עור צריך שיתכוין לשום צורך דסתמי' לאו לצורך קיימי אבל בח' שרצים דיש להם עור סתמייהו ניצודין לצורך עורן ולהכי קתני צדן בהדי חובל דמחייב נמי משום עור עכ"ל. גמ'] מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב ר"ש הוא דאמר משאצ"ל פטור איכא דמתני לה אהא המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב (בתוספתא תני הכי אם לקולפה ולעשות לה פה כדרך שרופאים עושין דמתקן לה פתח חייב משום בונה פתח או משום מתקן כלי מה לי לתקן מכה או כלי) ואם להוציא לחה פטור (לחה של עכשיו ואינו חושש אם תחזור ותסתום) מאן תנא אמר ר"י אמר רב ר"ש הוא (משאצ"ל היא שהפתח היא המלאכה וזה אין צריך להיות כאן פתח מעכשיו) איכא דמתני לה אהא הצד נחש אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור (הצידה היא המלאכ' וזה אינו צריך לצודה אלא שלא תשכנו ואם יודע שתעמוד ולא תזיקנו לא הי' צד) אם לרפואה חייב מאן תנא אמר וכו' ר"ש היא וכו'. ובכריתות דף כ' ע"ב ת"ר החותה גחלים להתחמם בהם והובערו מאליהן תני חדא חייב קסבר משאצ"ל חייב (כגון זה שאינו רוצה להבעירן אלא להתחמם מ"מ יודע היה שיתבערו וע"מ כן עשה והוי ליה מתכוין מיהו משאל"ל הוי הך הבער') ותני' אידך פטור קסבר משאצ"ל פטור:

[ו.] ובשבת דף צ"ד ע"ב מתני' הנוטל צפרניו זה בזה ר"א מחייב וחכמים אוסרין משום שבות. [גמ'] אמר ר' אלעזר מחלוקת ביד (בהא שנוטלן בידו ולא בכלי הוא דפטרי רבנן שאין דרך גזיזה בכך בחול) אבל בכלי חייב פשיטא זו בזו תנן מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרי (דאין כאן משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה) והא דקתני זו בזו להודיעך כחו דר"א קמ"ל. כתבו תוס' אבל בכלי ד"ה חייב היינו כרבי דמחייב במלאכה שאצ"ל וכו' והא דקאמר מהו דתימא וכו' היינו פירושו דס"ל כר"ש קמ"ל. אבל רש"י פי' דפטרי משום דלא שייך גוזז וכו' אין נראה לר"י דבהא ליכא למטעי דבכל בעלי חיים שייך גזיזה כדאמר לעיל דף ע"ד ע"ב התולש כנף חייב משום גוזז עכ"ל. עוד שם תניא הנוטל מלא פי הזוג (מלא ראש המספרים) בשבת חייב וכמה מלא פי הזוג שתים (שתי שערות) ר' אליעזר אומר אחת (ולא בעינא פי זוג) ומודי' חכמים לר"א במלקט לבנות מתוך שחורות שאפי' אחת חייב. ודבר זה אף בחול אסור משום לא ילבש גבר וכו'. ובמכות נמי איתא ושם כתבו תוס' בשם רשב"ם דאתא דוקא כר"י דמשאצ"ל חייב. עכ"ל. וכן כתבו תוס' בכורות דף כ"ה דכל עוקר נוצה ואינו צריך לו הוי משאצ"ל. וכן כתב הרא"ש שם בשם רמב"ן ומשמע שגם דעת רא"ש כן. אמנם ריב"ש בסי' שצ"ד כתב הנוטל צפרניו בכלי אע"פ שאין צריך לצפרניו ואזלי לאבוד חייב אפי' לר"ש שהרי הנטילה היא המלאכ' ע"ש. ושם כתב הטעם דבמשכן היו גוזזין עורות תחשים ולא היו צריכין אלא לעורות כו' (ונר' דאף ר"ת