כסף נבחר חלק ב שג

החתיכות משום דהוי פליטתה איסור והיתר מעורבים זה בזה וכה"ג לא אמרי' מב"מ לא בטיל אפי' לר"י. ודאמרי' כיון שנתן טעם בחתיכה נתן טעם לאו דוקא דכיון דמב"מ לא בטיל לא בעי' נותן טעם אלא כל שבלעה חתיכ' המותרת מן האסורה סגי ואוסרת עכ"ל. א"ל רב ספר' לאביי מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י דאמר מב"מ לא בטיל מאי ארי' נתן טעם כי לא נתן טעם נמי א"ל הב"ע בשקדם וסלקו רבא אמר אפי' תימא לא קדם וסלקו הוי מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ואינו מינו רבה עליו ומבטלו. ובדף ק"ח איתא מתני' טפת חלב שנפלה על החתיכ' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור וכו' אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חנ"נ ואוסרת וכו' מפני שהן מינה א"ל מר זוטר' לרבינא מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י דמב"מ לא בטיל לימא פליגי אדרב' דאמר סלק את מינו (כלו' כל מין דאיסו' שנתערב עם מינו ובשא"מ דהיתר סליק את מינו דהיתר כמו שאינו מועיל לא לבטלו לאיסור דמב"מ לא בטיל ולא תוספת הוא נוסף עליו להיות שניהם איסור ולא יוכל מין האחר לרבות עליו ולבטל אלא סלקהו כאלו אינו כאן וירבה שאינו מינו של היתר על האיסור ויבטלנו והכא נמי יש כאן רוטב שיוכל לבטל את כל החתיכה הנאסרת) א"ל אי דנפל ברוטב רכה ה"נ הב"ע דנפל ברוטב עבה (דק דק של בשר דכולה מין בשר הוא) כ' רשב"א תימ' ומי איכא מ"ד דלא אמרי' סליק וכו' בשלמ' גבי יי"נ דפליגי חזקי' ור"י בע"ז שייך לומר דלא אמרי' סליק לפי שבשעה שנפל האיסו' לתוך ההיתר שהוא מינו אע"פ שיש שם אינו מינו מ"מ הרי הוא מוצא מיד ונתערב וחוזר וניעור וכו' אבל כאן החתיכה זו שבלעה מן האיסור שהי' עומדת בתוך הרוטב לעצמה והחתיכות היתר עומדות לעצמן ואי אפשר לחתיכות איסור לפלוט בליעת איסור אלא ע"י רוטב האיך נאמר בו סלק כמי שאינו לא אמרי' והלא קודם שנבלעו חתיכות ההיתר מן החתיכ' האסורה כבר נתבטל בתוך הרוטב שאינו מינו וא"א להצטרף עמה לאסור וכו' א"כ נמצא ע"כ דלכ"ע כבר נתבטל האיסו' לתוך ההיתר ביטול גמור קודם שיאסר ואחר שנתבטל בשא"מ האיך אפשר לאסור חתיכת ההיתר ושיצטרפו לחתיכת איסור לאסו' את שאינו מינו וכו' ושמא נאמר דהכא משום מיחל של חתיכת ההיתר הוא שיש בתוך הרוטב וכשפלטה חתיכת האיסו' המיחל שלה מוצא מין את מינו וכו' לפי שאין ברוטב לבטל מיחל כל החתיכו' ולפיכך כל הרוטב נאסר וגם כל החתיכות אסורות לפי שחוזר המוחל ונבלע בחתיכו' היתר ונאסרו כולן כנ"ל. ומסיק הש"ס דסבר רב אפשר לסוחטו אסור ופריך והאיתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא וכו'. כתבו תוס' מכאן הי' מדקדק רבינו שמואל דלמ"ד מב"מ לא בטיל צריך תרי ששים וכו' וקשה לר"י לדבריו דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב והלא בעלמ' חתיכת היתר נעשית נבלה מדרבנן וצריך ס' כנגד כולה דמדאוריי' לא צריך אלא כנגד האיסו' שנבלע בה א"כ אע"ג דגדי אסרה ולא חלב מ"מ החלב נאסר מדרבנן כשאר האיסורין ויאסור כל החלב שביורה אלא ודאי כיון שהחלב הנפלט מן הבשר לא נעשה נבל' אלא מטעם בשר המעורב בו אין לו דין חלב טמא אלא מתבטל בחלב שביורה כמו שמתבטל טעם הבשר האסור ולא חשיב מב"מ וה"נ רוטב הנפלט מן הנבלה אין לו דין מים אסורים שלא להתבטל במים אחרים אלא יש לו דין בשר נבלה שמתבטל שפיר במים שבקדר' והא דקאמר חלב נבלה היינו דוקא בב"ח וכו' והוי כחלב מן הטרפ' עכ"ל. וכ"כ רשב"א ודברי רשב"ם כתובים לעיל בתוס' דף ק' וז"ל אומר רשב"ם דכמו שצריך שיהי' ברוטב כדי לבטל החתיכ' דאיסור כך צריך נמי שיהי' ס' בחתיכה של היתר לבטל מן הרוטב כשיעור ב' החתיכות דמכיון שנבלע הרוטב בחתיכת האיסור נעשה נבלה וכשנפלט אחרי כן ממנה אוסר שאר הרוטב מפני שהוא מינו דהכי אמרי' חולין דף ק"ח חלב נבל' וכו']. ומסיק הש"ס ואפשר לסוחטו תנאי היא דתני' טפת חלב וכו' כיון שנתנה טעם בחתיכה חנ"נ ואוסרת מפני שהן מינה דברי ר' יהודה וחכ"א עד שתתן טעם ברוטב וכו'. אמר רבי נראין דברי ר"י בשלא ניער ולא כיסה (ומסיק לא ניער בתחל' אלא בסוף) ודברי חכמים בשניער וכיסה (ומסיק ניער מתחל' ועד סוף) וכו' ור"י וחכמים פליגי באפשר לסוחטו רבי סבר כר"י באפשר לסוחטו ובמב"מ לא בטל נמי סבר כוותי' ואף חכמים דפליגי על ר"י באפשר לסוחטו נמי סוברים מב"מ לא בטל. כן מוכח מתוך הסוגי' וכ' רש"י השתא דקם רבי בשטתי' דר"י בין לענין אפשר לסוחטו ובין לענין מב"מ לא בטל קיי"ל כוותי'. ועוד דאביי ורבא קמו כרב ושמואל (דפסקו כר"י מב"מ לא בטל) בע"ז דף ס"ו גבי חלא לגו חמרא ובפסחים נמי פסק רבא הלכתא חמץ בזמנו במשהו כרב וטעמיה דרב התם משום דס"ל כר"י עכ"ל. וכ"כ רש"י לקמן דף קט"ז ע"ב גבי חלב הנמצא קרוש בקבה דפסקי' כר"י דמב"מ לא בטיל (ועיין בע"א דף ס"ו משמע דרש"י לא פסק הכי):

[ט.] ע"א דף ע"ג מתני' יי"נ אסור ואוסר בכ"ש יין ביין מים במים כ"ש וכו' יין במים וכו' בנ"ט זה הכלל מב"מ במשהו מבשא"מ בנ"ט. גמ'] איתמר יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים אמר חזקי' הגדילו באיסור אסור (שנפל יין נסך בסוף והגדילו אסור ולא אמרי' רואין ההיתר כאלו אינו אלא יי"נ מתחבר למינו וכש"כ אם נפלו מים בסוף) ור' יוחנן אמר אפי' הגדילו באיסור מותר (הואיל ומים נפלו תחלה לא אמרי' מצא מין את מינו) ומסיק הש"ס דפליגי ברואין דחזקי' ל"ל רואין (את מינו כאלו אינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו אלא כיון דיין כשר קודם ליין ויין כשר הוי רבה על המים כי נפל יי"נ מצא מין את מינו וניער אבל כי נפל יי"נ ברישא בטל לי' במים דהוי טפי עליה וכי הדר נפל כשר שרי דמשבטל יי"נ לא אמרי' חוזר וניעור) לר' יוחנן אית לי' רואין [כיון שנפל יי"נ למינו ואינו מינו רואין את מינו כאלו אינו וכו'] זה הכלל וכו' רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנ"ט זה הכלל לאתויי כל האיסורין וכו' ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינו ובין שלא במינו בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ וזה הכלל לאתויי טבל. תני' כוותיה דרב ושמואל וכו' תני' כוותיה דר"י ור"ל וכו' חוץ מטבל ויי"נ במינן במשהו וכו' בשלמא יי"נ משום חומרא דע"ז אלא טבל מ"ט כהיתרו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי ותניא נמי הכי במה טבל אוסר כ"ש במינו (דאיכא למימר כהיתרו וכו') שלא במינו בנ"ט (אבל שלא במינו דליכא למימר הכי אלמא טעמא משום הכי הוא). כתבו תוס' בירושלמי קאמר דטעמ' משום דטבל דשיל"מ דבמינן במשהו וכו' והשתא תרי טעמא ל"ל וי"ל דצריכי לתרווייהו דאי ליכא אלא טעמא דיש לו מתירין הוי אמינא דוקא היכא דבעלים בעיר שיכולין להפריש אבל אי ליכא בעיר אע"ג דיכולין לילך במקום שהבעלים שם מ"מ כיון דיש טורח והוצאה הוי כאין לו מתירין הלכך איצטריך טעמא כהיתרו וכו' ואי ליכא אלא הא הוי אמינא דמעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהיתרו לא הוי במשהו ה"א איסורו לא הוי במשהו לכן איצטריך טעמא דירושלמי עכ"ל. ובפסחים דף כ"ט ע"ב אמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר (במשהו) דרב לטעמי' דאמר כל איסורין וכו' רב גזר חמץ בזמנו שלא במינו אטו מינו ושלא בזמנו במינו אסור כר"י (דאמר לאחר פסח