כסף נבחר חלק ב שב

ומאה דלא סגי להו בס' אבל ר' יוחנן דלא כר' חיי' וההיא משנה דאין דם מבטל דם לרב חסד' דאזיל בתר מבטל דלא כר' חייא ואפי' לר' חנינא דאזיל בתר בטל נראה דאיכ' טובא אין רוק מבטל רוק וכו' וגבי כסוי אין דם וכו' כולהו א"א לזה להיות כזה אפי' לרבי חנינ' דלא דמי לדם קדשים דאפשר להיות כחולין וכו'. ועוד יש ליישב תירוץ של ר"ח שמחלק בין לח ליבש לא קשי' ההיא דפסחים דרבי יוחנן לאו אליב' דכ"ע קאמר טבל ויי"נ במשהו דמודה ר"י דלרבנן דר"י בנותן טעם אלא ר' יוחנן סבר כרבנן בשאר איסורין וכר' יהודה בטבל ויי"נ וכן בריית' דתני' כוותיה דר' יוחנן וההיא דפסחים כרבנן דמב"מ בטיל והשת' שלש מחלוקות של תנאים בדבר דהא תניא כוותיה דר' יוחנן. ור"י הלבן תירץ הא דידי' הא דרבי' משום ר"ג קאמר דאין דם מבטל דם וכו' אבל קשה לרב' דפליג על אביי וכו'. ועוד יש לפרש ההיא דב' כוסות מיירי כגון דליכ' מאה בין המים והיין של חולין אבל המים רבין על התרומ' דאי לא אמרי' סליק וכו' הי' נאסר היין של חולין משום דליכ' מאה והי' הכל נאסר שאין המים רבים על החולין ועל התרומה בששים עכ"ל:

[ה.] יבמות דף פ"א ע"ב תני' חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה בק' חתיכות של חטאת טהורה וכן פרוסה של לחה"פ טמאה שנתערבה בק' פרוסות של לחה"פ טהורות תעלה ר' יהודה אומר לא תעלה (דקסבר ר"י בכל דוכת' מב"מ לא בטיל) אבל חתיכ' של חטאת טהורה שנתערב' בק' של חולין טהורו' וכן פרוסה של לחה"פ טהור שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות ד"ה לא תעלה (ת"ק מודה הואיל ואפשר למוכרן לכהן בהפסד מועט לא מבטלינן איסור' דאוריית'). כתבו תוס' פי' בקונטרס משום דר"י סבר מב"מ לא בטיל. ואין נרא' דוקא דבר המתערב אית לי' לר"י מב"מ לא בטיל. אלא השת' טעמ' דר"י משום כל שדרכו לימנות וסיפ' דאמרי' ד"ה לא תעלה משום דלאחר שנתבטל ראוין להתכבד בה אבל רישא שנתערבה בחתיכו' טהורות של חטאת דכי נמי תעלה אין ראוי' להתכבד בה דלא שייך כבוד בפני כהנים במקדש עכ"ל. ומסיק הש"ס דברייתא מיירי בנימוחה וטעמא דר"י משום מב"מ לא בטיל. כתבו תוס' דוקא בדבר לח ומתערב אבל ביבש לא דר"י גופ' אית לי' שבת (דף קמ"א) מעלין המדומע בק"א ואפי' מב"מ. ונבלה במנחות (דף כ"ג) דאיכ' למאן דלא בטל היינו בנימוחה וסבר' הוא דדבר המתערב מתפשט טעם האיסור בכל ההיתר ולא בטל אבל דבר יבש האיסור מונח במקומו אלא שאין ניכר היכן הוא. וההיא דביצה דף ל"ח מיירי בקמח. ועוד נר' דאפי' קמח כיון דצונן הוא ואין טעם מתפשט בטל דאי לאו הכי אפי' קמח חטין וקמח שעורין מב"מ הוא לרב' דאזיל בתר שמא כמו חמיר' דחטי וחמיר' דשערי אלא התם ברותח איירי. וההי' דמנחות (דף כ"ג) נמי מתוך שמנן מתרככין ונותנין טעם זה בזה אי נמי כשיאפה אותן יתנו טעם זה בזה עכ"ל. ופריך הש"ס לר"ל (דאמר כל בדאוריית' ודרכו לימנו' לא בטיל ומוקי ברייתא בנימוחה) מאי שנא רישא (דאמרי רבנן תעלה) ומ"ש סיפא (דאמרי לא תעלה) א"ר שישי ברי' דרב אידי רישא בטומאת משקין דרבנן (כגון שנטמאה החתיכה ע"י משקין טמאין שנגעו בכלי דמדאוריית' אין משקה מטמא כלי ואע"ג דאיכ' למגזר משום טומאה דאוריית' מודה ר"ל דבטל כיון שאין דרכו לימנות [דאיירי בנימוחה] סיפא דאוריית' (קדשי' לזר איסור דאוריית' ומידי דאוריית' מין במינו להאי תנא ס"ל דלא בטיל ואפי' אין דרכו לימנו'). כתבו תוס' קסבר רב שיש' דרבנן לא פליגי אדר' יהודה דאמר מב"מ לא בטיל אלא בדרבנן אבל בדאוריית' מודו דלא בטל':

[ו.] חולין דף נ"ט מביא הש"ס מתני' דתרומות דתנן דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתי' והאמר ר"י מב"מ לא בטיל שאני ציר דזיעה בעלמ'. כתבו תוס' פירוש לא אסור אלא מדרבנן וכ"כ רשב"א ובשל דבריהם לא אמר ר"י דמב"מ לא בטיל. ושער המלך פט"ו ממאכלות הוכיח מרש"י פסחים פרק כל שעה דפרכינן ומי אמר רבא הכי והא אמר רבא ר"ש קנס' קניס ולדעת רש"י התם דס"ל דטעמי' דרבנן במשהו משום דס"ל מב"מ במשהו ומאי קושי' וכו' אע"כ דאפילו באיסור דרבנן ס"ל לרש"י דמב"מ במשהו. ועוד ממ"ש רש"י חולין דף קי"ו גבי חלב הנמצא קרוש בקבה וכו' נרא' בעיני איסור גמור מטעם דמב"מ במשהו והרי חלב שחוטה אינו אסור אלא מדרבנן וכו' וכן מוכח מהא דכ' רש"י ותוס' ביבמות דף פ"ב גבי רב שיש' וכו' ומעתה ע"כ צ"ל דההיא דאמרי' שאני ציר וכו' דוקא בציר כיון דהוי זיעה בעלמ' ולא בשאר איסורין עכ"ל:

[ז.] חולין דף צ"ח ילפינן התם מזרוע בשלה דכל איסורין בששים או בק' פריך הש"ס ומי ילפינן מיני' והתני' זהו היתר הבא מכלל איסור (שהרי בלע איל מן הזרוע והתירו לך הכתוב) זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתור' אמר אביי לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר מב"מ לא בטיל קמ"ל דהכא בטיל. ולגמר מיני' גלי רחמנ' ולקח מדם הפר וכו'. כ' רשב"א קשה דהא לא פליג ר' יהודה עלייהו דרבנן אלא בבלול כגון יין ביין או סלת בסלת אבל יבש ביבש שזה עומד בפני עצמו וכו' אף לר"י בטל ברוב כדמוכח מתרומה שבטלה באחד ומאה. וכ"כ הראב"ד וא"כ זרוע בשלה בהדי איל יבש ביבש הוא ואע"פ שנתבשלו זה עם זה יבש ביבש קרינן לי' כדאקשי' לקמן גבי גיד שנתבשל עם הגידין וחתיכות נבלה עם החתיכות וליבטל ברוב' ואין סברא לו' דלענין היתר רוטב תני' אלא לענין גופ' של איל. וא"ת דמ"מ רוטבו של זרוע שנפלט בקדר' לא נתבטל עם רוב של איל דמב"מ ובלול הוא וכגון שאין בקדרה מים הרבה לבטל רוטב הזרוע וחזר הרוטב שהוא אסור ונבלע בגופו של איל דרוטב לגבי איל מב"מ קרי לי' כדמשמע לקמן גבי מכדי רב כמאן אמרה כר"י אלמא רוטב היוצאה מחתיכת נבל' ונבלעה בבשר מב"מ הוא אכתי קשי' דלכאור' הוי משמע דלא מקרי מב"מ לאסור במשהו לר"י אלא בממשו של איסו' מעורב ונבלל בהיתר כעין דם הפר ודם השעיר אבל בפליטת איסור הנבלע בחתיכת היתר לא וכדמשמע לעיל דאמר שמואל אבל נצלה קולף ואוכל ואקשי' מרב הונא דאמר גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו ופרקינן שאני חלב דמפעפע. והדר אקשי' והא ההיא דהוי בי' כנישת' דמעון ואמר ר' יוחנן קולף ואוכל. ההי' כחוש הוי. כלו' ולא הי' בחלב שיעור לאסו' אלא נתבטל בס' ומדאתי' אדשמואל לכאורה משמע דאפילו שמואל הכי ס"ל ואע"ג דשמואל כר"י דמב"מ לא בטיל ואפ"ה כי איכא ס' מותר מאחר דאין גופו של חלב אלא פליטתו. וחלב לגבי בשר מב"מ כמ"ש הראב"ד. אלא שיש לתרץ בזה דה"ק ההי' כחוש הוי ואינו מפעפע וכו'. מיהו אכתי קשי' לרבה דאמר בתר שמא וחמר' חדתי וענבי אע"ג דחד טעמ' כיון דהאי חמר' והא ענבי מקרי מבשא"מ הוא והכי נמי רוטב לגבי בשר כחמר' חדתא לגבי ענבי והאי רוטב מקרי והאי בשר. ואפשר לתרץ דהכ' אביי הוא דאוקמי' הכין ואביי אית לי' דבתר טעמא אזלינן אבל ההיא דלקמן לאו אביי אמרה אלא לישנ' דגמר' דרוטב עבה מקרי מין בשר וצ"ע:

[ח.] חולין דף ק' דרש רבה בב"ח חתיכ' נבל' ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכו' אוקי רב אמורא עלי' ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חנ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. כתב הר"ן והא דאיצטריך למימר חנ"נ משום דבלאו הכי אינה אוסרת שאר