כסף נבחר חלק ב שא

יש ב' חתיכות א' שחוטה ואחת נבלה ואין ידוע איזו בטלה בהן שאם נגע באחת החתיכות אינו טמא דאמרי' שחוט' היא. שא"א לשחוטה וכו' והוי מבשא"מ ובטל לד"ה. ושחוטה אינה בטלה אם יש ב' חתיכות נבלות ואחת שחוטה אינה בטל' ואם נגעה אחד מהן בתרומ' אינה נשרפת עליה דשמא זו היא השחוט' שאפשר לנבלה וכו' לקמיה מפרש טעמא דר"ח דאזל בתר מבטל הואיל וא"א לרוב להיות כמועט וכו'). (כתבו תוס' ד"ה נבלה בטלה היינו מלטמא במגע אבל במשא מטמא וכו'. ד"ה שחוטה אינה בטלה והיכא דקבעי בר"הר ואינו יודע באיזו נגע ספקו טהור דכל קבוע כמחצה. היכא דאפשר למיהוי כוותי'. ודם הפר ודם השעיר כיון שהי' מעורב בו כאחת ונתן מהן מתנה חשיב דאפשר להיות זה כזה עכ"ל). ור' חנינא אמר כל שאפשר לו להיות כמוהו אינו בטל וכל שא"א לו להיות כמוהו בטל (כל שאפשר לבטל דהיינו מועט להיות כמוהו של מבטל אינו בטל הלכך נבלה אינה בטלה בשחוט' אבל שחוטה בטלה בנבלה דר' חנינא אזיל בתר בטל). אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי' עולין הוא דלא מבטלי הא מין במינו בטל (הלכך בין נבל' בשחוטה וכו' בטלין) אי אליבא דר"י והא ר"י בתר חזותא אזיל (דקאמרי' לעיל אין דם מבטל דם ואע"ג שא"א להיות כזה ה"נ אזיל בתר חזותא והואיל ושניהם מין בשר אין בטלין זה בזה) אידי ואידי מ"במ הוא. אלא אליבא דר' חייא דתני ר"ח נבלה ושחוטה בטלות זו בזו. (ור' חנינא ורב חסדא מפרשי טעמא דר' חייא ובהא פליגי דרב חסדא סבר נבלה בטלה בשחוטה וכו' ור' חנינא מפרש איפכא) ר' חייא אליבא דמאן וכו' לעולם אליבא דר"י וכי קאמר ר"י מ"במ לא בטיל ה"מ היכא דאפשר ליה למהוי כוותי' אבל היכא דלא אפש' לי' למיהוי כוותיה בטל (ואי קשיא גבי דמים דאמר ר"י אין דם חולין מבטל דם קדשים בשלמא לר' חנינא אפשר לקדשים להיות כמבטלין כחולין שכשילין לילה אחד יצא מקדושתו כחולין אלא לרב חסדא ליבטל דהא א"א לחולין להיות כקדשים והוי מבשא"מ ורב חסדא הוי דלא כר' חייא) [ובהא קמפלגי רב חסדא סבר בתר מבטל אזלינן ור' חנינא סבר בתר בטל אזלינן ע"ש בכל הסוגיא]. וע' תוס' מנחות דף כ"ב ע"ב ד"ה ור"י שכתבו לחד שנוי' אליבא דר"ת דר' יוחנן סבר בתר מבטל ולחד שנויא כתבו דר' יוחנן לא סבר כלל כר' חייא דאיכא טובא דלא כר' חייא וכל סתמא דש"ס לרב חסדא דלא כר' חייא דאמר בפרק גיד הנשה חתיכ' עצמה נעש' נבלה ואוסרת כל החתיכות לר' יהודה מכאן מוכח דתוס' ס"ל דהאי פלוגתא נמי שייך לענין איסור אליבי' דר' יהודה ודלא כרשב"א לקמן] וגבי זרוע בשלה דקאמר לא נצרכ' אלא לר"י וגבי ציר נמי דלא כר' חייא. והא דפסחים דף ט"ו גבי חבית של תרומה מצי אתיא אף למ"ד אזלינן בתר בטל דמשקין לכי מסרחי אין שם משקה עליהן ולא אפשר לתרומה שתעש' חולין ע"ש:

[ג.] בכורות דף כ"ג מייתי הש"ס נמי הא דרב חסדא דאמר נבלה בטלה בשחוטה. והא דר' חייא וכו' ואתמר עלה אמר ר' יוסי ב"ר חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא. כתבו תוס' וא"ת מאי שנא דלענין טומאת משא לא מהני ביטול ברוב משום דסוף סוף הרי נושא כזית נבלה ולענין איסור מהני דאפי' איסורין מבטלין זא"ז וכו' וי"ל דלענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס לבית הבליעה קמא קמא בטל ברוב היתר ודמי למגע כשנגע וחזר ונגע דטהור ואע"ג דמסתבר דטומאת משא גופיה ליתא אלא מדרבנן דהא נתבטל ברוב מ"מ נהי דגזור רבנן לענין משא לא גזור לענין איסור דלא דמי מטעמ' דפרישית עכ"ל. ועיין רא"ש חולין דף ק' שכתב שם. איסור שנתבטל ואח"כ נתוסף עליו עד שנתרבה על ההיתר מצא מין את מינו וניעור וכו' מקשה א"כ איסור שנתבטל לא יאכלם בבת אחת כ"א בזה אחר זה ואם נפלו לקדרה יאסר כמו דאמרי' לענין טומאת משא וי"ל משום דלא דמי טומאה לאיסור דבטומא' יש שני מיני טומאות מגע ומשא ולאותה טומא' שראוי שיטמ' כגון משא שהרי הוא נוש' את כולו לענין זה לא נתבטל אע"פ שלענין טומאת מגע נתבטל וחוזר עוד ונעור אבל לענין איסו' אם נשאר בו שום צד איסור לא הי' מותר באכיל' אלא ודאי אמרה תורה אחרי רבים ונעשה המיעוט כרוב ולא נשאר בו שום איסור ומותר לאכלם כאחד ולבשלם בקדרה. אלא אחר שריבה עליו מינו ניעור והוי לי' כאלו הוכר האיסור ואין כאן עוד ביטול וחזר להיות אסור מכאן ולהב' עכ"ל. כתב רשב"א בתשוב' סי' רפ"ד דלר' יהודה נבלה בתוך שחוט' דבטל' לענין מגע אבל לענין אכילה אסור' דלענין אכילה הוי לי' מין במינו דכולן מין בשר הן והלכך לר"י דאמר מב"מ בכ"ש אסור משא"כ לרבנן והא דאמר ר"י בר חנינא אבל במשא טמא אליבי' דר"י אמרה אבל לרבנן בין במגע בין באכילה שרי דבטלה ברוב עכ"ל. וכן דעת הראב"ד וכן מסיק פר"ח י"ד סי' צ"ח ודלא כרמב"ם פ"א מאבות הטומאות ע"ש:

[ד.] זבחים דף ע"ג תני' ליטר' קציעות של תרומה שדרסה ע"פ עגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה וכו' ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר אם יש שם ק' פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין. ר' יהושע אומר אפי' יש שם ג' מאות פומין לא יעלו (דכל שדרכו לימנות לא בטיל). כתבו תוס' וא"ת לר' יהודה מאי איריא דבר שבמנין אפי' כל מילי אוסר בכל שהוא דהא שמעינן לי' דמב"מ לא בטיל ובסיפ' קתני דרסה בעגול ואינו יודע באיזה מקום ד"ה יעלו. אמאי יעלו וכן לקמן דנקט ר"י רימוני בדן אוסרין בכ"ש אפי' כל מילי נמי. וכן בגיטין (דף נ"ד) נפלו ונתפצעו בשוגג יעלו דברי ר"י אמאי והא מין במינו הוא. ואו' ר"ת דלא אמר ר"י מב"מ במשהו אלא בדבר לח דומי' דדם הפר ודם השעיר. והא דאמרי' ביצה (דף ל"ח) דחטין בחטין לר"י לא בטל בקמח מיירי דהוי דבר המתערב תדע דגבי חטין בשעורין קאמר התם דבטל ואמאי הא מנכרי אלא ודאי בקמח מיירי. [והא דאמרי' בחולין (דף ק"י) חתיכ' אחת אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה. טעם המתערב כלח דמי. תוספת מנחות (דף כ"ג)] וכענין זה מפרש ר"ת הא דאמר ר"י ע"ז (דף ע"ג) בכוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שמזגו ועירבן זה בזה סלק את מינו כמי שאינו וכו' וקשי' לי' כיון דתרומה עולה בק"א א"כ מינו נמי לסייע לשאינו מינו לבטל התרומה אלא ש"מ דבמינו במשהו והא דאמר בכל דוכת' דתרומה עולה בק"א היינו בדבר יבש. וההיא דנבלה בטלה בשחוטה איירי בנימוחה. וה"ר י"ט מפלנצי הקש' לר"ת מההיא דפסחים (דף ט"ו) חבית של תרומה שנשברה בגת עליונה ותחתיה חולין וכו' אם נפלה למאה חולין ד"ה תרד ותטמ' אלמ' אפי' לח עולה באחד ומאה. ועוד קושיות רבות. וחזר בו ר"ת דודאי אין חילוק בין לח ליבש ותירץ הא דתרומה עולה בק"א בנפלה לתוך חולין מתוקנין דאי אפשר למבטל דהיינו החולין להיות כבטל דהיינו תרומה וההי' דב' כוסות בחולין שאינן מתוקנין דאפשר להיות כתרומה קסבר ר' יוחנן כמ"ד בתר מבטל אזלינן והוי מב"מ וההיא דפסחים לא קשי' למ"ד בתר בטל דמשקין לכי סריחי אין שם משקין עליהן וכו' וא"ת וטבל דבמינו במשהו היכא משכחת הא אי אפשר למבטל דהיינו חולין שיעשו טבל וי"ל שנפל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול לתרומה דהוי מב"מ כיון דשם טבל על שניהם. א"נ טבל שראה פני בית בטבל שלא ראה פני בית. אי נמי נפל לתוך חוצין מתוקנין ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר למיתשל עלה. וההי' דכוסות נמי יכול לאוקמי בהכי וההי' דפסחים בתרומ' ביד כהן. ועוי"ל לתי' קמא דר"ת ההי' דפסחים כר' חיי' דאית לי' לר' יהודה נבלות בטלות בשחוטות ולהכי חשיב התם מבשא"מ לענין משהו. אע"פ שחשיבין מב"מ לענין אחד